תנאים לקבלת גמלת סיעוד מביטוח לאומי, בכפוף לתקנות הביטוח הלאומי

התובע הנו אלמן, שתביעתו לגימלת סיעוד מהנתבע, נדחתה עקב הכנסות גבוהות, בכפוף להוראות סעיף 224 ד' לחוק הביטוח הלאומי.

התובע קיבל מכתב מהנתבע הנושא תאריך 1.2.2015, במסגרתו הוסבר לו, כי על פי סעיף 224 ד' (1) לחוק הביטוח הלאומי, אחד התנאים לקבלת גמלת סיעוד הוא, שהכנסת המבוטח אינה עולה על הסכום הקבוע בתקנות, ומאחר והכנסתו הממוצעת לחודש עולה על הסכום הקבוע בתקנות, לא נבדקו תנאי הזכאות הנוספים הקבועים בחוק, ותביעתו לגימלת סיעוד נדחתה.

אולם כאשר מדובר בגימלת סיעוד שהיא איננה זמנית ושיש לשלמה החל ממועד הגשת התביעה (ללא הגבלת זמן), נקבע בתקנה 8 לתקנות מבחני הכנסה, כי שינויים בהכנסה חודשית אשר משפיעה על הזכות לגימלה, או על שיעורה (100%/50%/0%), תשונה הגימלה בהתאם לנתונים החדשים אשר קיבל המוסד לביטוח לאומי: "שינויים בהכנסה החודשית

...

על פי הסבר שקיבל הנתבע מחברת החשמל אשר משלמת לתובע פנסיה, התשלומים החד פעמיים שקיבל התובע מעבר לתשלום הפנסיה במהלך השנה, הינם רכיבי שכר כגון: דמי הבראה, משכורת 13 ו-14, כאשר התובע מקבל תשלומים אלה במספר חודשים במהלך השנה, ומכאן הנתבע הגיע למסקנה, כי יש לצרף את החלק היחסי של הסכומים הללו להכנסה החודשית בתקופה הקובעת לבחינת זכאותו של התובע לגמלת סיעוד, ולהלן נסביר.

אנו מקבלים את גרסת הנתבע, כי יש לקחת בחישוב הכנסות התובע, גם סכומים חד פעמיים שקיבל התובע במהלך השנה, כאשר התשלומים הללו הינם תשלומים שנתיים (ואינם משולמים עבור חודש ספציפי) אשר משולמים במהלך מספר חודשים בשנה (ואינם משולמים מידי חודש בחודשו), ולכן יש לצרפם באופן יחסי לחודשי השנה.

נזכיר שכל תכליתה של גמלת הסיעוד לסייע למעוטי יכולת ולא למי שיש בידו אמצעים לשלם בגין שירותי סיעוד, וגרסת התובע ביישום התקנות איננה מתיישבת עם תכלית זו. לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

נוסף על סעיפי החוק הנזכרים לעיל, יש לבחון את הוראת סעיף 1 יג, לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 הקובעת כדלקמן: "(א)לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעסיק, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעסיק או לפי רשימה שמית". סעיף 1יג(ד)(1) לחוק עובדים זרים קובע כי: "יחיד שהגיע לגיל הפרישה ומבקש לראשונה היתר להעסקת עובד זר בענף הסיעוד שלא במסגרת עסקו או משלח ידו או מבקש לחדש היתר כאמור שהותלה, יתבקש לבחור, בעת הגשת הבקשה, על גבי טופס של המוסד לביטוח לאומי, אם בתקופה שבה יעסיק עובד זר כאמור גמלת הסיעוד תשולם לו בכסף או לידי מי שנותן את שירותי הסיעוד, והכול ככל שיהיה זכאי לגימלת סיעוד ותאושר בקשתו לקבלת היתר להעסקת עובד זר או לחדשו; טופס כאמור יכלול הסבר בדבר אפשרויות הבחירה ומשמעותן, לרבות הזכאות לשירותי סיעוד מגופים אחרים זולת המוסד לביטוח לאומי;" תקנה 1 (ב) תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (כללי ביצוע והסדרים בעיניין בחירת הזכאי בגימלה בכסף), תשע"ד-2014 קובעת כי: "(ב)אדם המבקש לראשונה להעסיק עובד זר לצורכי סיעוד או לחדש היתר שהותלה, וחלות לגביו הוראות סעיף 1יג(ד) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, יתבקש לבחור בעת הגשת הבקשה כאמור באותו סעיף, על גבי טופס הבחירה אם תשולם לו הגימלה בכסף או בעין". באופן דומה נקבע בנוהל רשות ההגירה והאוכלוסין בעיניין העסקת עובד זר בסיעוד - מס. 5.3.0002 כדלקמן: "ג.3 תנאי לתוקף היתר הנו כי המטופל והעובד הזר המועסק על ידו נרשמו באחת מהלשכות הפרטיות ועל פי נוהל לישכה פרטית". סעיף ההגדרות מגדיר את המונח היתר באופן הבא: היתר - היתר העסקה לפי סעיף 1יג' לחוק עובדים זרים, התשנ"א 1991.

פרק ז לנוהל הדן במעבר עובד בין מטופלים קובע כי: "ז. 1. עובד זר המועסק בישראל כדין בענף הסיעוד רשאי לעבור בין מטופלים בעלי היתרי העסקה פעילים ובתוקף בענף הסיעוד, באמצעות לישכה פרטית ובכפוף לרישום במת"ש ואין צורך בקבלת הסכמת המטופל הקודם למעבר...." כמו כן בטופס הבקשה לקבלת גמלה בכסף לזכאי גמלת סיעוד המעסיק מטפל צמוד (בל 2655), הטופס אשר צורף לתביעה והוגש על ידי התובעת לנתבע, נרשם בהגדרת המונח "מטפל זר צמוד" – "זכאי לגימלת סיעוד המעסיק כמטפל מצוד "עובד זר" חייב לרשום את העובד בלישכה הפרטית להעסקת עובדים זרים, וחייב בהיתר העסקת עובד זר הכולל ציוות של העובד שהוא מעסיק מטעם רשות ההגירה במשרד הפנים".

...

בהודעת הדחייה מטעם הנתבע נרשם נימוק אחר והוא "אי רישום עובד זר בתאגיד" , גם נימוק זה דינו להידחות שעה שאין כל חובה להעסיק מטפל באמצעות תאגיד וזאת לאור הוראת סעיף 225 א(2) על פיה הגמלה יכולה להינתן למטופל או לבן משפחתו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 41408-07-17 10 אוגוסט 2017 לפני: כב' השופט **** גולדברג נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש נציג ציבור (מעסיקים) מר נמרוד משאלי התובעת זיוה אלישייב ת.ז. 306681735 ע"י ב"כ: עו"ד זיוה אופק הנתבע המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494 ע"י ב"כ: עו"ד הלנה מרק פסק דין

בכתב ההגנה נטען כי התובעת מקבלת גמלת סיעוד מאז אוקטובר 2008, ובהתאם לסעיף 228 לחוק הביטוח הלאומי, קבלת התביעה תזכה את התובעת בכפל גמלאות, ומאחר שהתובעת כבר קיבלה בעין את גמלת הסיעוד, אין היא יכולה "לוותר" עליה רטרואקטיבית.

לפנים משורת הדין, הנתבע מאשר את זכאות התובעת לשר"ם בכפוף להוראות תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים) התשל"ט-1978, היינו לחצי שנה רטרואקטיבית מחודש 8/13 (מועד הפנייה לנתבע) ואילך".

ההסכם קובע במפורש שמדובר על זכאות לפנים משורת הדין, ומפנה במפורש לתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ח-1978 (להלן: "התקנות"), אשר עוסק בקיצבה ולא בזכאות לגימלה, ולפיכך אין לקבל את ההבחנה לה טוען הנתבע בין זכאות לגימלה לבין זכאות לתשלום קצבה.

לפיכך למרות שנוצרו לתובעת בהסכמת הנתבע התנאים המזכים אותה בגימלת שירותים מיוחדים החל מ-6 חודשים לפני 8/13, הזכאות לתשלום מותנית בתנאים נוספים, שאחד מהם הנה אי קבלה בפועל של גמלת סיעוד בגין אותם חודשים.

...

טענת התובעת שאין לקבל מצב דברים שבו הנתבע מעלה לאחר הסכם הפשרה טענות הגנה עליהן וויתר בהסכם הפשרה, אינה מקובלת עלינו.

מן הטעמים דלעיל החלטנו לדחות את תביעת התובעת.

סוף דבר התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

אף שהמומחה לא נישאל על כך ניתן להניח ולהסיק מחוות דעתו (בין היתר מהקביעה כי הנכות תהיה בשיעור של 100% עד אשר יעבור השתלת כליה) כי בתקופה בה יטופל התובע בדיאליזה הוא יהיה מוגבל עד מאוד אם לא באופן מלא בכושרו לעבוד ולהשתכר, ומאידך, לאחר השתלת כליה ובהנחה שזו תצליח אפשר שהתובע יחזור לתיפקוד תקין או קרוב לכך [ור' גם סעיף ליקוי 22א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי הקובע נכות בשיעור של 50% לאחר השתלת כליה (כשנה לאחר ההשתלה, ובכפוף לתיפקוד הכליה המושתלת)].

הנתבעת טוענת כי לאור שיעור הנכות בתקופה זו וככל שיקבע שהתובע איבד את כושרו לעבוד במהלכה באופן מלא או קרוב לכך, כי אז יש לנכות את גמלאות המוסד לביטוח לאומי שהתובע יהיה זכאי לקבל במסגרת נכות כללית.

מאידך, לאחר השתלה ובהנחה שזו תצליח, סביר שהתובע יוכל לעבוד ולהשתכר מעבר לסף המהוה תנאי לקבלת גמלאות.

בחלק מן התקופות יזדקק לעזרה בניהול משק הבית ובחלקן, כגון בתקופות בהן יעבור טפולי דיאליזה או בתקופת החלמה לאחר השתלת כליה, יזדקק גם לסיעוד מוגבר יותר.

...

סיכום לסיכום, התביעה מתקבלת ואני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסדי שכר בעבר (כולל פנסיה) תקופה ראשונה - 42,000 ₪.

עזרת הזולת - 200,000 ₪ הוצאות מכול סוג - 100,000 ₪ נזק לא ממוני - 152,000 ₪ סך הכול 3,142,000 ₪ סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסכום של 3,142,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% מסכום הפיצויים.

הפלוגתות כפי שהסכימו הצדדים: האם התובעת זכאית לקיצבת ניידות כחסרת רכב עפ"י סעיף 15(ב)(1) להסכם הניידות? קרי- האם כטענת התובעת, יש בזכאות לגימלת סיעוד החל מחודש 11/2018 כדי למלא אחרי הדרישות שבסעיף 15(ב)(1) להסכם? האם לתובעת היה רכב בבעלותה וברשותה במועדים הרלבאנטיים לבחינת הזכאות שלה להטבות ע"פ הסכם הניידות? האם בתה של התובעת, מרים, ענתה על ההגדרה של מורשית נהיגה במועדים הרלבאנטיים לבחינת הזכאות של התובעת להטבות עפ"י הסכם הניידות? בכפוף לסעיפים 2ו3 לעיל, האם התובעת זכאית לקיצבת ניידות ע"פ סעיף 13 להסכם הניידות? מה הם המועדים הרלבאנטיים לבחינת הזכאות של התובעת להטבות עפ"י הסכם הניידות לאור השתלשלות דברים בעיניינה וכן לאור הוראות ההסכם? טענות ב"כ התובעת בתמצית: קצבת חסר רכב למוגבל בניידות משולמת לפי הדין לאדם שנקבע לו אחוז מוגבלות בניידות החל מדרגת 40% ומעלה בתנאי שהוא מרותק לכסא גלגלים והוא מקבל קצבת שר"מ או אחד הקיצבאות מעין שר"מ ו/או מחלפות לשר"מ, כמו ילד נכה, קצבה מיוחדת וקיצבת סיעוד.

הדבר אינו נכון, מבוטח מוגבל בניידות שמחזיק רכב שלא מביטוח לאומי מגיע לו קצבת חסר רכב אם הוא עונה על תנאי הזכאות לקיצבת חסר רכב.

מוגבל בניידות אשר אין משלמת לו קצבת ניידות לפי סעיף (א), יהיה זכאי לקיצבת ניידות בשיעור הנקוב בסעיף קטן (א) ובילבד שמתקיים בו אחד מאלה: הוא מקבל קצבה מיוחדת כמשמעותה בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"-1978 (להלן- תקנות שר"מ), או לפי ההסכם בדבר מתן גמלאות לעולים התלויים בעזרת הזולת (להלן – הסכם שר"מ עולים), מלאו לו 18 שנים, ובילבד שנקבעו לו 100% מוגבלות בניידות או שוועדה רפואית קבעה שהוא זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו; משתלמת לו גמלת ילד נכה.

...

מכל האמור לעיל, ובגלל העובדה כי לא ניתן לאמוד את השעות והימים בהם נמצאה מרים עם התובעת, אין מנוס מדחיית התביעה.

יצויין כי לאור מסקנה זו – הפלוגתא האחרונה, כפי שנוסחה מתייתרת.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל – התביעה נדחית.