תנאים להרמת מסך בדיני עבודה: חריגים לישות נפרדת

הרעיון העומד בבסיס ההסדר המשפטי של הרמת מסך ההיתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה, כחריג לכלל בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, משמעו היתעלמות של בית המשפט מן ההפרדה שבין הישות המשפטית של בעלי המניות לבין הישות המשפטית של החברה.

לכן, "בצד התפתחותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת התפתחה גם הדוקטרינה של הרמת המסך, המאפשרת לבית המשפט להיתעלם ממסך ההיתאגדות במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת" (דר' א' חביב סגל, דיני חברות, הוצאת BALANCE 4 הפקות בע"מ, תל אביב 2007, בעמ' 285) עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, והנסיבות בהן יורם מסך ההיתאגדות מעוגנים בהוראת חוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן – "חוק החברות").

בסעיף 6(ג) לחוק החברות, בנוסחו הישן, נקבעו התנאים הבאים להרמתו של מסך ההיתאגדות: "1. השמוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;

בהיבט של דיני העבודה בית-הדין הארצי לעבודה הוסיף והרחיב בשנים האחרונות את גדרי הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שימוש בעיקרון תום הלב כשיקול להרמת המסך.

...

בהקשר זה, יפים הם דברי בית המשפט העליון בפרשת דלתות חמדיה ולפיו צריך להקפיד על הקו המפריד בין ניהול עסקי כושל ורשלני, שעליו יש להצטער, אך הוא לא יביא להרמת מסך, לבין מצב שיצדיק הרמת מסך, כי ניטל סיכון בלתי סביר על ידי בעל החברה, תוך פגיעה בזולת (ע"א 10582/02, ישראל בן אבו - דלתות חמדיה בע"מ, מיום 16.10.05 פורסם במאגרים המשפטיים) בנסיבות העניין סבור אני, כי הנתבע 1 חצה את הקו בין ניהול עסקי כושל ורשלני לבין נטילת סיכון בלתי סביר ובמעשיו אלה קיפח הנתבע 1 את התובעת וניצל את התובעת בלא ששילם לה את שכרה.

מהנימוקים שציינו לעיל, ומקל וחומר מהצטברותם, סבור אני כי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לנתבע 1 וחובותיה של החברה כלפי התובעת הינם חובותיו של הנתבע 1.

סוף דבר – התוצאה היא איפוא, כי אני קובע כי הנתבעים 1 ו- 2 ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין את הסכומים – עליהם לא חלקו הנתבעים - כדלקמן: שכר עבודה לחודש ספטמבר 2012 בסך 2,907.06 ₪ שכר עבודה לחודש אוקטובר 2012 בסך 3,057.12 ₪ שכר עבודה לחודש נובמבר 2012 בסך 2,820.21₪ הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.

באשר לפיצויי הלנה, אני דוחה את התביעה לפיצויי הלנת שכר וקובע שבנסיבות המקרה השתכנעתי מקיומם של חילוקי דעות כנים.

הרמת מסך כפולה לטענת התובע אין כל הפרדה משפטית בין הישויות המשפטיות אלייר ואורג'ניקס לבין הנתבעים 3-5 והם עושים בחברות כעולה על רוחם, ובכלל זה מנסים להסתתר תחת מסך ההיתאגדות.

עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה (סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999) הוא עקרון יסוד בדיני תאגידים, אך יש לו חריגים.

מעיון בפסיקת בתי הדין לעבודה עולה שכדי שייקבע שיש להרים את מסך ההיתאגדות יש להוכיח, לצד פגיעה בזכויות מכוח משפט העבודה המגן, עירוב נכסים או ריקון החברה מתוכן והברחת נכסיה, או פעילות במירמה ובחוסר תום לב (ע"ע 1401/04 ברק - פרץ, 5.9.2006).

לאחר בחינת התשתית העובדתית וניתוח חומר הראיות, אני סבור שלא היתקיימו התנאים המצדיקים הרמת מסך כפולה - גם אילו לא היה צורך בהיתר המצאה.

...

מכל מקום, תקנה 500(7) כנוסחה היום שוללת אפשרות למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה אם לא נעשה מעשה או מחדל בישראל, ומשכך דין הבקשה להידחות.

לאחר בחינת התשתית העובדתית וניתוח חומר הראיות, אני סבור שלא התקיימו התנאים המצדיקים הרמת מסך כפולה - גם אילו לא היה צורך בהיתר המצאה.

סוף דבר: הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט - נדחית.

התביעה כנגד הנתבע 3 התובע טען כי הנתבע 3 היה אחראי על תשלום שכרו, העסיקו בפועל מבלי להנפיק לו תלושי שכר ובחינת זהות המעסיק מעלה אחריות ישירה כלפי הנתבע 3 וזאת בין היתר בשל שימוש שלא כדין במסך הההתאגדות של הנתבעת 2 ואין לראות בה ישות משפטית נפרדת.

עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת הוא בבחינת כלל יסוד בדיני תאגידים.

סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 מאפשר לבית הדין, על פי שיקול דעתו, להרים את מסך ההיתאגדות ולייחס חובות של חברה לבעל מניה בה, וזאת במקרים חריגים ובתנאים המפורטים בסעיף, ובין היתר, עת השמוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות, לקפח, לפגוע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר לפרוע את חובותיה ועוד (בר"ע 52535-08-16 א.ב.טוקו שף בע"מ נגד GAVR NEGOUSE ADMARIAM (13/11/16)).

מבלי להמעיט מחומרת אי תשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן, יובהר כי הדגש בעת שנבחנת אפשרות של הרמת מסך ההיתאגדות אינו על עצם קפוח הזכות כי אם על השמוש באישיות המשפטית הנפרדת לצורך היתנהלות פסולה זו (ר' ע"ע (ארצי) 14306-06-14 תמנון מוקד הגליל בע"מ נגד שעטה אפרומאשווילי (10/12/15)).

...

יחד עם זאת, סבורני כי אין הצדקה לחייב את דניה ברכיב התביעה האמור.

על כן –התביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובע מתקבלת בחלקה, תוך שנקבע כי הנתבעות 1-2 הינן מעסיקות במשותף.

המערערת ציינה כי אכן הקביעה הנ"ל באשר למועד הפסקת עבודתו של נאג'י אצל המערערת היא קביעה עובדתית שאין זו דרכה של ערכאת העירעור להתערב בה. אולם, בנסיבות המקרה דנן בהן על סמך הקביעה הזו בלבד הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי השותף האמתי הוא נאג'י ובהיות המסקנה שגויה – הרי שזהו המקרה הקלסי והחריג המצריך ומצדיק את התערבותה של ערכאה זו. עוד טענה המערערת, כי בהתאם להלכה הפסוקה הרי שרק בנסיבות מיוחדות בהן עותר מבקש לעיקול מיטלטלין, נתונה לראש ההוצאה לפועל הסמכות להורות על הרמת מסך ההיתאגדות.

ראוי לזכור כי הרמת מסך כרוכה בהתעלמותו של בית המשפט מן ההפרדה שבין ישותם המשפטית של בעלי המניות לבין ישותה של החברה ומההפרדה בין ישותם המשפטית של שתי חברות נפרדות והיא חותרת תחת עיקרון העל בדיני החברות, היינו, עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

אפילו נסבור שהיה על הקבוץ להגיש תביעה ולהוכיח במסגרתה כי נתקיימו התנאים להרמת מסך, ושהקיבוץ הוא "המוציא מחברו", הרי ניתן לומר, בשים לב לעובדות כפי שהוכחו בפני בית משפט קמא, שהראיות אשר הובאו בפני הערכאה הדיונית מוכיחות בעליל כי היתקיימו התנאים הנדרשים להרמת מסך, וזאת לגבי חלקו היחסי של נאג'י במניותיה של המערערת (49%).

...

אני סבורה כי מאחר והמשיב 3 חתם על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום כלפי הקיבוץ, הוא  הפך לחייב באופן אישי כלפי הקיבוץ שעה שהשיק שנתנה המשיבה 2 לקיבוץ חולל בגין העדר כיסוי מספיק.

אשר על כן, אני סבורה כי ניתן לממש את זכויותיו של המשיב 3 בחברה המערערת, לא מכוח דוקטרינת הרמת המסך בין החברה המערערת לבין המשיב 3, אלא מכוח הקביעה של בית משפט קמא כי למשיב 3 זכויות בחברה המערערת וזכויות אלה ניתנות למימוש בשל חובו כלפי הקיבוץ.

לאור כל האמור, אני מצטרפת כאמור לתוצאה אליה הגיע כב' האב"ד. י' וילנר, שופטת לפיכך התוצאה מכל האמור לעיל היא, ברוב דיעות, כאמור בפסק דינו של ס. הנשיא י. גריל.

הרעיון העומד בבסיס ההסדר המשפטי של הרמת מסך ההיתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה, כחריג לכלל בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, משמעו היתעלמות של בית המשפט מן ההפרדה שבין הישות המשפטית של בעלי המניות לבין הישות המשפטית של החברה.

לכן, "בצד התפתחותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת התפתחה גם הדוקטרינה של הרמת המסך, המאפשרת לבית המשפט להיתעלם ממסך ההיתאגדות במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת" (דר' א' חביב סגל, דיני חברות, הוצאת BALANCE 4 הפקות בע"מ, תל אביב 2007, בעמ' 285) עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, והנסיבות בהן יורם מסך ההיתאגדות מעוגנים בהוראת חוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן –חוק החברות).

בסעיף 6(ג) לחוק החברות, בנוסחו הישן, נקבעו התנאים הבאים להרמתו של מסך ההיתאגדות: "1. השמוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;

בהיבט של דיני העבודה בית-הדין הארצי לעבודה הוסיף והרחיב בשנים האחרונות את גדרי הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שימוש בעיקרון תום הלב כשיקול להרמת המסך.

...

מהנימוקים שציינו לעיל, ומקל וחומר מהצטברותם, סבור אני כי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לנתבע 1 וחובותיה של החברה כלפי התובע הינם חובותיו של הנתבע 1.

סוף דבר – התוצאה היא איפוא, כי אני קובע כי הנתבעים 1 ו- 2 ישלמו לתובע, יחד ולחוד, בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין את הסכומים – עליהם לא חלקו הנתבעים - כדלקמן: שכר עבודה בסך 12,320 ₪ שעות נוספות בסך 3,396 ₪ חופשה שנתית בסך 1,477 ₪ הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.

באשר לפיצויי הלנה, אני דוחה את התביעה לפיצויי הלנת שכר לנוכח העובדה שעילת התביעה התיישנה התיישנות מהותית, הואיל וחלפה למעלה משנה ממועד סיום העבודה (יולי 2009) ועד להגשת התביעה (25.9.2011).