תנאים להענקת רישיון ייחודי זכויות יוצרים

לקט של יצירות כמושא לזכות יוצרים ב"כ הצדדים לא התייחסו בסיכומיהם לשאלה - האם החנות היא בגדר "יצירה" לפי חוק זכות יוצרים ובאילו תנאים עליה לעמוד.

ב"כ הנתבע "צלל" בסיכומיו הישר אל תוך הוראות חוק זכות יוצרים וטען, כי על פי הוראת סעיף 37(ג) לחוק זכות יוצרים, הקובע כי: "חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מיסמך בכתב", והדגיש כי בפועל לא נחתם הסכם העברה בין הנתבעלבין התובעת.

...

סוף דבר התביעה העלתה שאלה מעניינת וחדשנית בתחום זכויות היוצרים - האם חנות מקוונת יכולה להיות מושא לזכות יוצרים על פי דין.

לאחר שבחנתי את טענותיה של התובעת בנוגע להפרת זכויותיה בתכשיטים ושאר הטענות, נקבע כך: הנתבע ישלם לתובעת פיצויים בסך 40,000 ש"ח בגין הפרת זכויותיה בתכשיטים.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת 1,000 ש"ח בגין שימוש במשפט של התובעת, המתאר את התכשיטים.

אשר לדרישת המקוריות המקובעת, שהיא ליבת חוק זכות יוצרים, נקבע בעיניין ע"א 8485/08‏ ‏The FA Premier League Limited‏ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (14.3.2010), סעיף 38 בחוות דעתו של כבוד השופט ס' ג'ובראן, כלהלן: "משכך, כיום ניצבים אנו בפני הלכה ברורה, לפיה הן מבחן היצירתיות והן מבחן ההשקעה הנם תנאים הכרחיים למתן הגנת זכויות יוצרים, אך כל אחד מהם כשלעצמו איננו מהוה תנאי מספיק לכך. הגם שהדין הישראלי מפרש את שני המבחנים בצורה מצמצמת למדי - כפי שראינו לעיל - מדובר במבחנים מצטברים ומקבילים, ועל המבקש להגן על יצירתו, להראות את התקיימות שניהם. העדר יצירתיות איננו ניתן לחיפוי על ידי מידה גדושה של השקעה ביצירה, ולהיפך. לבסוף, מאחר שמבחן ההשקעה איננו מעורר ברגיל קשיים בצליחתו, מבחן היצירתיות הוא שמכריע בסופו של דבר האם יצירה עומדת בדרישת המקוריות בחוק" (ההדגשות אינן במקור) ראו גם: עניין ויינברג לעיל, פסקה 10; וגם פסק דינו של כבוד השופט א' שהם, עוד בשבתו כשופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בעיניין ת.א. 1879/07 מר ליאב אוזן ושות' נ' Winhelp בע"מ (18.11.2013).

לדבריו (שורות 28-24, עמוד 40): "הפרקטיקה הצלם מגיע לאולם אוקיי? אם אני מכיר אותו או לא מכיר אותו לא משנה. הוא מצלם בארוע, הוא שולח לי את זה למייל, שולח לי את זה לוואטספ אם הוא עם מגנט הוא מדפיס לי את זה, אני יכול לפתוח היום את הוטסאפ שלי ולהראות לך שיחות, כולם מתחילים בזה ששולחים לי את התמונה, ואחרי זה אומרים לי אהלן, אני אשמח שתמליץ עלי, הינה תראה לאנשים את התמונות, איזה תמונות יש לי" (ההדגשה אינה במקור) לפי סעיף 37(א) בחוק, זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על-פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי.

...

תמצית טענות האולם האולם טוען מנגד, בין השאר, כי דין התביעה נגדו להידחות, מאחר ואין בידי התובע עילת תביעה והוא לא הצליח להוכיח עילה כזו.

לקולא - נתתי את דעתי לעובדה לפיה דובר בפרסום מודפס כך שיש להניח כי היקף התפוצה שלו הוא מצומצם יותר מפרסום באמצעי מדיה או במרשתת; להיקף החלוקה של העיתון בשכונה או בשכונות ירושלים (מאות בודדות לפי אומדנה כללית); נתתי את דעתי לכך שהצילום שבפרסומת, אף שהוא כאמור מרכזי ולא אגבי, אך מופיע לצד פריטים נוספים; נתתי את דעתי גם לכך שבשלהי חודש אוקטובר 2015 הוחלף הצילום שבפרסומות (דבר שמחזק את המסקנה שזה בא עקב פניות התובע); נתתי את דעתי לעלות הצילום המקורי כפי שהעיד על כך התובע (1,000 ₪ - 3,000 ₪ - שורות 18-17, עמוד 11) וגם לעלות הצפויה של עותקי הצילום המקורי לו היה התובע משכפל ומוכר אותם לקהל הרחב (מספר שקלים עבור כל עותק).

לאחר כל אלה וכן לאחר שעיינתי בהפניות בפסיקה שבטיעוני הצדדים בסיכומיהם, סביר בעינַי לפסוק בנסיבות העניין דנן, פיצוי בגובה 18,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית.

התביעה נגד העיתון, כאמור, נדחית.

עסקה כאמור, משתקפת בהסכם בין YES לבין נגה, אך מהו טיבה של עסקה זו? האם מדובר בהעברה של זכות היוצרים מידי נגה לידי YES? האם מדובר בהענקת רישיון – זכות ייחודית מנגה ל-YES לעשות שימוש ביצירה זו? או שמא מדובר ברישיון שאינו ייחודי ומתן רשות שנותן בעל זכות היוצרים לעשיית פעולה מהפעולות המנויות בסעיף 11 האמור? חוק זכות יוצרים מבחין בין שני סוגים עקריים של עיסקאות: העברת זכות היוצרים, קרי – מכירת הזכות.

הרישיון מתיר למקבלו לבצע שימוש ביצירה על פי התנאים שנקבעו בו ואינו בגדר זכות קניינית ביצירה.

...

המשיבות גורסות כי הסכם ההפקות הבלעדיות עליו נסמכת YES לא העניק ל-YES זכויות שידור בלעדיות; כי הקיזוז שביצעה YES לאחר מתן החלטת כב' השופט הבכיר א. בכר מיום 4.1.17 שינה את המצב העובדתי שעמד בבסיס מתן החלטתו, באופן בו YES בפועל לא שילמה עבור הסדרה "או בוי" ולכן לא קנתה זכויות בה; כי זכויותיה הנטענות של YES בסדרה אינן מסוג של זכויות יוצרים או זכויות קנייניות, אלא לכל היותר, זכויות חוזיות; כי הזכויות החוזית הללו פקעו מכוח "המכתב הסודי", שתוכנו גובר על "ההסכם הגלוי"; כי זכות הציבור ליהנות מהיצירה – גוברת; כי אין לאפשר ל- YESו-"הוט" ליצור דואופול, אשר ימנע תחרות הוגנת בשוק הטלוויזיה בישראל; בנוסף, מעלות המשיבות טיעונים מתחום הסעדים הזמניים: שיהוי, מאזן הנוחות, הסעד הכספי יהווה מזור ומרפא הולם.

משכך, גם נתון זה מוליך ומחזק את המסקנה כי נזקו המצרפי של צו המניעה הזמני המבוקש, רב על תועלתו, ואין מקום לתיתו.

סיכום מן המקובץ לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

המבקשת תשלם לכל אחת מן המשיבות הוצאות הדיון בבקשה בסך של 18,000 ₪ (בסך הכל 54,000 ₪) כשסכום זה צמוד למדד ונושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לאור חשיבות הזכות, נקבע בסעיף 37(ג) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-20007 כי "חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מיסמך בכתב", וזאת בדומה להעברת זכויות במקרקעין (סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969).

בהקשר זה, יצוין כי הגם שחוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, תשע"ז-2017 אינו חל בעניינינו, הרי שניתן ללמוד ממנו על מעמד זכות היוצרים כזכות קניינית, כאשר נקבע בסעיף 2(ג) המגביל את ההיתקשרות עם אמן לשבע שנים או לחמש שנים בחוזה הקף, כי "הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת בעלות או על זכות אחרת בזכות היוצרים או בזכויות המבצעים של האמן". שאלת מעמדה של זכות היוצרים כזכות קניינית עלתה בה"פ 133/02 חנוך נ' אסנת הוצאה לאור בע"מ (פורסם בנבו, 19.6.2003), שם קבע בית המשפט המחוזי: "המבקש מכר למשיבה זכויות יוצרים שהן, למעשה, נכס בעל אופי קנייני מובהק (קניין רוחני)... הוא העביר למשיבה את כל סוגי הזכויות בקיניינו (הרוחני), ללא כל תנאי או הגבלה. כך, מכל מקום, עולה במפורש מתנאי ההסכם... חוזה מעין זה, על-פיו מועברות זכויות קנייניות בין הצדדים, אינו ניתן לביטול באופן חד צדדי, בין אם מועברות זכויות בנכסים ראליים (מטלטלין או נדל"ן) ובין אם מדובר בהעברת זכויות בקניינים רוחניים, כמו זכויות יוצרים. כך אלא אם קמה לצד מן הצדדים הזכות לעשות כן על פי דיני החוזים הכלליים". הפרת הסכם כאמור הטענה המרכזית שהעלה גבריאלוב כנגד הנתבעים הנה כי אלו הפרו את הסכמי 2013.

...

מוסיקה לפרסומות – כאמור שרייבר ציין בחוות דעו כי התמורה להפקת מוסיקה לפרסומת היא 50,000 ₪ לתשדיר, ואולם לא הסביר על בסיס מה הגיע למסקנה זו, ולא בדק את השוק הרלוונטי, למשל עד כמה מקובל או לא מקובל להפיק מוסיקה מקורית לפרסומת תחת שימוש ביצירות קיימות.

לאור כל האמור הרי שחוות דעתו של שרייבר אינה יכולה להוות נדבך ראייתי להוכחת ההפרות הנטענות ובוודאי שאין בה להוכיח הנזק הנטען, ככל שהיו מוכחות הפרות.

סוף דבר לאור כל האמור דין התובענה - להידחות.

(ד) בסעיף זה, "רישיון ייחודי" – רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור.

עוד צירף התובע לתצהירו צלום מסך של תנאי השמוש באתר לע"מ, שם מצוין מפורשות כי "המדינה איננה בעלת זכות היוצרים בכל התצלומים המופיעים באתר, ורישיון זה מוענק איפוא רק לגבי התצלומים שבהם יש למדינה זכות יוצרים". עוד מצוין כי "מותר לך להשתמש בכל תצלום שמופיע באתר שלא כתוב עליו "Copyright held by the photographer". אכן, לא ידוע מתי נילקח צלום גולדה וקיסינג'ר מאתר לע"מ על ידי הנתבעת 1, ולא ידוע האם במועד זה הופיעו ההבהרות לעיל בנוגע לצילום הספציפי וכן במסגרת תנאי השמוש באתר.

...

גובה הפיצוי על רקע מכלול השיקולים שפורטו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין השימוש שנעשה על ידי הנתבעת 2 בצילום שיר וגדסי בכתבה.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 60,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית בצילום הנבחרת ובצילום גולדה וקיסינג'ר. הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית בצילום שיר וגדסי.

בנוסף לסכומים הנקובים לעיל, הנתבעות ישלמו לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪, בחלוקה הבאה: 37,500 ₪ ישולמו על ידי הנתבעת 1; 12,500 ₪ ישולמו על ידי הנתבעת 2.