תנאים להכרזת בית הדין על ארגון עובדים כיציג

בדיון המקדמי בבקשה, בעקבות הערת בית הדין האיזורי כי לכאורה קיים קושי עם העובדה שהבקשה של ההסתדרות להכרזתה כארגון העובדים היציג ב- Ynet מבוססת על הודעת יציגות שניתנה עוד בחודש מאי 2012, לאור חלוף הזמן, הודיעו באי כוח ההסתדרות שמבלי לגרוע מטענותיהם, ניתן לראות גם ביום 29.4.2013 – הוא המועד שבו הוגשו הטפסים ל – Ynet, כמועד קובע לצורך הוכחת היציגות.

נסיבות המקרה הנידון, בהן ברור על פניו כי אין סיכסוך בין אירגוני אותנטי, וארגון העובדים הטוען ליציגות באותה יחידת מקוח אינו ארגון עובדים יציג, ופועל בשיתוף פעולה עם המעסיק כדי להדוף את ההתארגנות באותו מקום עבודה, הן בדיוק הנסיבות בהן על בית הדין האיזורי להמשיך ולקדם את הדיון בהליך שהגיש ארגון העובדים להכרה בו כארגון יציג ביחידת המיקוח, ולא לאפשר למעסיק ולארגון העובדים הפועל בשיתוף פעולה עמו להשתמש לרעה בהליכי משפט ולעכב את ההכרעה במחלוקת האמיתית בין ארגון העובדים לבין המעסיק.

עם זאת, בית הדין הותיר בצריך עיון את השאלה אם תנאי הדמוקרטיות כפי שנקבע בבג"צ עמית [בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ"א (2) 63 (1997)], חל גם על אורגן של ארגון העובדים, דהיינו על ארגון העיתונאים ועל ועד העובדים שבתוך Ynet.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל ערעורה של Ynet נדחה, ומתקבל הערעור שכנגד שהגישה ההסתדרות.

לפיכך, אנו קובעים כי העיתונאים הם יחידת מיקוח נפרדת, וזאת לא לתקופה זמנית אלא באופן קבוע, אלא אם תשונה כדין בעתיד.

כמו כן, אנו קובעים כי ההסתדרות, הפועלת באמצעות האורגן ארגון העיתונאים, היא ארגון העובדים היציג ביחידת המיקוח של עיתונאי Ynet.

מועד זה נקבע, בין היתר, על מנת למנוע הפעלת לחץ על העובדים לבטל את חברותם באירגון העובדים, בתקופת הביניים שממועד ההודעה ועד למועד ההכרה (עניין הורן את ליבוביץ', בו ביטלו עשרות עובדים את חברותם לאחר מועד הכרזת היציגות מטעם ארגון העובדים, כאשר בית הדין קבע שלא תהא לכך השפעה על ההכרה באירגון העובדים כארגון יציג).

היינו, במצב הדברים הרגיל, החל ממועד ההכרה באירגון עובדים כיציג אמור להתנהל משא ומתן שוטף ורצוף בינו לבין המעסיק, תוך מחויבות הדדית ליציבות, מבלי שהמעסיק פונה לקבלת נתונים על מספר החברים באירגון ומבלי שהוא מעלה לדיון בדרך אחרת את שאלת היציגות - וזאת גם אם מתעוררים קשיים ומהמורות במהלך ניהול המו"מ, וגם אם מתבצעים צעדים אירגוניים על ידי ארגון העובדים.

כפי שהובהר לעיל, עיקרון היציגות מאזן בתוכו את מימדיה השונים של חירות ההתארגנות בכך שהוא מאפשר לאירגון עובדים לייצג את כל יחידת המיקוח מול המעסיק, תוך פגיעה מסוימת באותם עובדים שלא מעוניינים בייצוגם, וזאת בכפוף לקיום תנאיו של סעיף 3 לחוק הסכמים קבוציים היינו חברות באירגון של שליש מהעובדים לפחות.

הנשיא יגאל פליטמן לאחר עיון בדעתה המפורטת של חברתי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה להלן עקרי הדברים מבחינתי: פתח דבר בית הדין האיזורי בפסק דינו "קיבל את עמדת המערער לפיה יש לאפשר לאירגון העובדים שהוכר כיציג, תקופת יציבות ארגונית או חסינות, גם כאשר אינו מתחרה מול ארגון עובדים נוסף. ובמהלך תקופה זו יחול איסור על המעסיק לבחון מחדש את יציגות האירגון או לטעון כי אינה קיימת" (סעיף 8 לדעת חברתי).

...

סיכומו של דבר, באשר לכך, מקובלת עלי מסקנת חברתי לפיה דין ערעור הארגון להידחות ודין הערעור שכנגד של החברה להתקבל, משלא היה מקום לקבוע מראש תקופה של חזקת יציבות ארגונית.

סוף דבר – דין ערעור הארגון להידחות ודין ערעור החברה להתקבל כאמור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, ערעור הארגון נדחה והערעור שכנגד שהגישה החברה - מתקבל, הכול כמפורט לעיל.

כאשר הודיעו למנכ"לי החברות על ההתארגנות, החליטו המנהלים לשכנע את העובדים לשקול שוב את הצטרפותם, באמצעות פנייה טלפונית אישית של כל אחד מן המנהלים אל העובדים.

במועד הכרזת היציגות ייצגה ההסתדרות הלאומית למעלה משליש מעובדי המשיבות, היא האירגון היציג של עובדי שתי חברות מסלולים ועל המשיבות לנהל עימה משא ומתן קבוצי בתום לב. סרוב המשיבות להכיר ביציגות האם זכאית ההסתדרות הלאומית לפצוי בגין עצם סירובן של המשיבות לנהל איתה משא ומתן קבוצי לאחר ההכרזה על היציגות? בעיניין קל אוטו היתייחס בית הדין הארצי לעבודה לאפשרות לפסוק פיצוי בגין אי ניהול משא ומתן עם ארגון עובדים, לאחר שהוכרה יציגותו בהחלטה של בית הדין האיזורי לעבודה ופסק: "אשר לסירובה המתמשך של החברה להכיר בהסתדרות הלאומית כארגון היציג של עובדיה, וכפועל יוצא מכך לנהל עימה משא ומתן קבוצי ייאמר, כי אפשר שאי ניהול משא ומתן ייחשב לפגיעה בתנאי העבודה באופן הפוגע בהתארגנות העובדים, כך שתקום לאירגון העובדים הזכות לתבוע פיצוי על פי סעיף 33י"א לחוק.

...

בנסיבות העניין, ולאור מכלול השיקולים שפורטו, מצאנו כי על כל אחת מן המשיבות לפצות את המבקשים בסך 25,000 ₪.

עם זאת, כאשר פועל המעסיק בתום לב, אינו מתערב בהליכי ההתארגנות, ומתעורר חשש סביר לפיו הארגון אינו יציג עוד, רשאי המעסיק לפנות לארגון בבקשה לנתונים עדכניים: "לסיכום ההיבט העקרוני - לא מצאנו לנכון לקבוע תקופת "יציבות ארגונית", במהלכה אסור למעסיק לעורר מחדש את מעמדו של ארגון עובדים שהוכר כיציג, בסיטואציה בה קיים במקום העבודה ארגון עובדים אחד בלבד.

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת כדלהלן: ניתן בזאת סעד הצהרתי, לפיו ההסתדרות הלאומית היא הארגון היציג בקרב עובדי המשיבות.

בהמשך לכך עתר ארגון המורים כי בית הדין הארצי יורה על: מניעת החלתה של רפורמת "אופק חדש" ו/או כל תנאי עבודה אחרים על עובדי הוראה בחטיבות העליונות במוסדות החינוך המיוחד שאינם רישמיים שלא בהסכמת ארגון המורים (וזאת מבלי לגרוע מטענות ארגון המורים בקשר ליציגות בחינוך העל יסודי בכללותו בהליך התלוי ועומד בפני בית הדין).

סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל, בקשת המדינה ומרכז השילטון המקומי לצוו מניעה כנגד נקיטת צעדים אירגוניים על ידי ארגון המורים על יסוד הכרזה על סיכסוך עבודה מיום 18.8.2018, בעילות של החלת רפורמת "עוז לתמורה" על עובדי הוראה המועסקים בחטיבות העליונות בבתי ספר מוכרים ואינם רישמיים של החינוך המיוחד ועל עובדי הוראה המועסקים במפתנים מתקבלת.

...

כללו של דבר: אנו קובעים כי יש לקבל את בקשת המדינה ומרכז השלטון המקומי שלפיה ארגון המורים אינו רשאי לנקוט צעדים ארגוניים, בנוגע לתנאי עבודתם של עובדי ההוראה בחטיבות העליונות במוסדות החינוך המיוחד שאינם רשמיים.

סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל, בקשת המדינה ומרכז השלטון המקומי לצו מניעה כנגד נקיטת צעדים ארגוניים על ידי ארגון המורים על יסוד הכרזה על סכסוך עבודה מיום 18.8.2018, בעילות של החלת רפורמת "עוז לתמורה" על עובדי הוראה המועסקים בחטיבות העליונות בבתי ספר מוכרים ואינם רשמיים של החינוך המיוחד ועל עובדי הוראה המועסקים במפתנים מתקבלת.

יודגש שוב, כי הגענו למסקנה זו מבלי להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בהליך הסב"א ובשאלות נוספות שעלו בהליך זה, ומבלי להידרש לשאלת ההשלכות של הכרעה בהליך הסב"א על הליך זה, ככל שיהיו.

הלאומית פעלה כארגון יחיד בהתארגנות ראשונית ובהתאם לכך נקבעה יציגותה; בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר שני אירגוני עובדים פורצים מתחרים על יציגות, המועד הקובע לבחינת היציגות, הוא המועד שבו הראשון שביניהם הודיע כדין על יציגותו; לאחר שהוכרזה יציגותה של הלאומית היא נהנית מתקופת מניעות במסגרתה מנוע כוח לעובדים מלטעון כנגד יציגותה.

" (הדגשה הוספה – א.א.) לא נעלם מהעין כי בסעיף 51 לעניין אל בטוף[footnoteRef:5] נקבע כי "בעיניין האוניברסיטה הפתוחה הרחיב בית דין זה וקבע, כי תקופת המניעות מהעלאת טענת יציגות על ידי ארגון עובדים אחר, נידרשת בכל שלבי המשא-ומתן בין המעסיק לבין ארגון העובדים, ובילבד שהם מתמשכים על פני תקופת זמן סבירה ומתנהלים בסבירות", וכי כך נקבע גם בעיניין הרכבת[footnoteRef:6].

נקבע כי שיחות ומגעים עם המעסיק "על נושאים שונים אינו מקים כשלעצמו תקופת מניעות שכן במהלך יחסי העבודה מיתקיים כל העת שיג ושיח בעניינים שוטפים בין הצדדים למערכת יחסי העבודה הקבוציים. בכלל זה יכול שבחיים הקבוציים יתקיים דיאלוג על חלוקת בונוס, העלאת שכר לסקטור מסויים, סדרי עבודה כאלה ואחרים ועוד שככלל הם חלק משגרת היחסים שבין הצדדים. לא לכך מכוונת המניעות", וכי "הדגש הוא על משא ומתן קבוצי אותנטי לקראת חתימתו של הסכם קבוצי שאינו בנושא נקודתי או מינורי בלבד. בהתאם נקבע כי הכוונה היא למשא ומתן אמיתי בתום לב, אפקטיבי ויעיל המתקיים משך תקופה סבירה, בצורה סבירה, על ידי ארגון עובדים אשר נכון לאותה עת, אין חולק כי הוא האירגון היציג במקום העבודה וזאת מתוך חתירה להסכם קבוצי שיעגן את ההסכמות. כל עוד מתקיימים התנאים הללו, ימשיך ארגון העובדים הקיים להנות מחזקת היציגות, כאמור (...)". בכל הנוגע לשיח הנוגע להעלאה בשכר נקבע כי הסכמת המעסיקה להעלאת השכר "הייתה יותר החלטה כלכלית חד צדדית של דירקטוריון החברה, לספוג את העידר הסובסידיה עד להסדרת העניין מול הרגולטור. על פי חומר הראיות שלפנינו לא ניתן לקבוע כי החלטה זו מבטאת משא ומתן עם ההסתדרות במובן זה שהעובדים ויתרו או נתנו לבד מכך שקבלו. גם אם היינו רואים בכך סוג של משא ומתן, הוא אינו ראוי להחשב מבחינת הקפו ותוכנו למשא ומתן המקים את חומת המניעות ההלכתית". בעיניין סופרבוס נדון מקרה שבו ארגון העובדים היציג - כוח לעובדים, חתם עם המעסיקה על "שרשרת" של הסכמים קבוציים: 18.1.2018, 31.10.2018 והאחרון שבהם - הסכם המסדיר את תקציב ומנגנון רווחת העובדים, ביום 25.9.2019 (להלן - הסכם הרווחה).

בנוסף, לאחר שנקבעה זהות ארגון העובדים היציג, נכון למועד ההכרזה בחודש פברואר 2013 - הלאומית, קבע בית דין זה תקופת מניעות נוספת - שכונתה שם תקופת "יציבות ארגונית". תקופה בת 6 חודשים, אשר "תקנה חסינות לאירגון שהוכר כיציג מפני ערעור על יציגותו, ותקים "מניעות ביניים" מפני טענת יציגות של ארגון מתחרה".

...

לגבי נסיבות אותו מקרה נקבע כי בכוחו של הסכם הרווחה להקים מניעות "מבחינת תוכנו, מהותו והיקפו ... לא בכדי ההגעה אליו היתה כרוכה בסכסוך עבודה ואף בהכרזה על שביתה. כוח לעובדים הוא ארגון עובדים שיציגותו בחברה חדשה יחסית וכך גם יחסי העבודה הקיבוציים שכוננו רק בחודש ינואר 2018, עם חתימת ההסכם הבסיסי. מעיון במכלול הנסיבות לא מצאנו כי שרשרת ההסכמים נועדה לחסום תחרות בין-ארגונית, אלא היתה פרי הנסיבות". הנה כי כן, בפסיקה שנזכרה לעיל נקבעה תקופת מניעות באחד משני מצבים: האחד, למשך קיומו של משא ומתן אותנטי, סביר ואפקטיבי, לחתימת הסכם קיבוצי; השני, למשך שנה מיום חתימת הסכם קיבוצי.

סוף דבר – הכרזת כוח לעובדים נעשתה בעת שהוא היה מנוע מלהכריז הכרזה נוגדת.

לפיכך, בקשתו נדחית.