הנתבעות מוסיפות וטוענות כי הוראות ס' 15(ב) לחוק חוזה הביטוח, בדבר מתן התראת ביטול למוטב, אינן רלוואנטיות לענייננו שכן לפי הוראה זו, חובת ההודעה למוטב כתנאי לביטול החוזה חלה רק לגבי מוטבים (לשיטתה, הגמלאים המבוטחים) שנקבעו באופן בלתי חוזר, בעוד שבעניינינו מדובר ברשימת מבוטחים משתנה מעת לעת, כעולה מהוראת ס' 6.3 לפוליסת הביטוח.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא ראיתי לשנות ממסקנותיי כפי שפורטו בהחלטת האישור, ויש לראות את החלטת האישור כחלק מפסק דין זה.
כפי שצוין בהחלטת האישור, טענות הנתבעות מעלות סוגיה פרשנית לגבי מיהותו של "המבוטח" לצורך ס' 15 לחוק חוזה הביטוח בכל המתייחס לפוליסה לביטוח קבוצתי.
מסקנה זו נובעת מהוראותיה המפורשות של הפוליסה, המאמצות את "הוראות ההסדר התחיקתי" (כהגדרתו במבוא לפוליסה, המפרטת את הדינים החלים על חוזה הביטוח), ובין היתר מתנות את הזכות לביטול הפוליסה, בהמצאת הודעות ביטול פרטניות למבוטחים כדלהלן:
"היה והפרמיה התקופתית לא תשולם כמוסכם עבור מבוטח, תהא החברה רשאית לבטל את הפוליסה לגבי אותו מבוטח לאחר שתודיע לו על כך, בהתאם להוראות ההסדר התחיקתי" (ס' 5.7 לפוליסה).
הסעדים
לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את כלל לשלם לכל חברי הקבוצה - כלומר, למוטבי כל מבוטח שהלך לעולמו מיום ביטול חוזה הביטוח (1.5.2014) ועד למועד סיום תקופת הביטוח (30.4.2016) - את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה, בסך 11,500 ₪.
לשם פיקוח על ביצוע פסק הדין אני מורה על מינויו של ממונה לביצוע פסק הדין.
