תנאים לביטול פוליסות ביטוח

בכלל זאת, בתנאים הכלליים של פוליסת הביטוח (נספח מספר 851 לפוליסה, צורף כנספח ה' לתצהיר הנתבעת) נקבע: "בעל הפוליסה רשאי בכל עת לבטל את הפוליסה בהודעה בכתב...". במקרה זה, התובעת ובעלה המנוח בחרו לרשום את המנוח כבעל הפוליסה.

...

תצהירו ועדותו של העד מטעם הנתבעת תומכים במסקנה לפיה המכתב אכן נשלח לבנק ירושלים, ולא נמצא כל פגם בתהליך הטיפול בהודעת הביטול ובמשלוח המכתבים הנובעים ממנה, לרבות לבנק ירושלים.

עם זאת, אין הכרח לקבוע בסוגיה האמורה, נוכח המסקנה שפורטה לעיל, לפיה ממילא בוטלה פוליסת הביטוח על ידי המנוח, בעל הפוליסה, והביטול שנעשה בעקבות בקשת המנוח היה תקף.

התביעה נדחית.

מבוא תביעה כספית בסך של 692,890 ₪ בשל ביטול פוליסות ביטוח ותעודות ביטוח חובה ל-31 רכבים של התובעת ששמשו אותה להשכרה, והנזקים הכספיים שנגרמו בשל כך. עקרי טענות הצדדים התובעת טענה בכתב התביעה, בעקרי הדברים, כי עסקה בהשכרת רכבים וביטחה 31 רכבים שהיו בבעלותה אצל הנתבעת; הנתבעת ביטלה את פוליסות הביטוח שהוצאו לרכבים ללא מתן התראה מראש; בספטמבר 2015 הגיע נציג של הנתבעת למשרדי התובעת והודיע על ביטול פוליסות הביטוח לרכבים מסיבה מהותית שלא הייתה ידועה לתובעת; התובעת לא הסתירה מהנתבעת את תחום עיסוקה, ולא הפרה את תנאי ההיתקשרות; בשל ביטול פוליסות הביטוח התובעת לא פעלה כלל במשך כארבעה חודשים ונגרמו לה נזקים בשל אי השכרת הרכבים ותשלום לעובדים; לתובעת נגרמו נזקים כספיים בסך של 98,890 ₪ בגין ביטול פוליסות הביטוח ל-31 רכבים, בסך של 434,000 ₪ בגין אי השכרת 31 רכבים במשך ארבעה חודשים, ובסך של 100,000 ₪ בגין תשלום לחמישה עובדים במשך ארבעה חודשים.

...

התובעת טענה בכתב התביעה ובתצהיר עדותו של מנהלה שהטעם שעמד ביסוד החלטת הנתבעת לבטל את פוליסות הביטוח לא נמסר לה, אלא שאין בידי לקבל הטענה.

התובעת טענה שיש לפסוק לה פיצוי בסך של 98,890 ₪ בגין ביטול פוליסות הביטוח (3,190 ₪ כפול 31 פוליסות ביטוח), אלא שאין בידי לקבל את הטענה.

התובעת טענה שיש לפסוק פיצוי בסך של 100,000 ₪ בשל תשלומים לעובדים במשך 4 חודשים (5 עובדים לפי שכר של 5,000 ₪ למשך 4 חודשים), אך אין בידי לקבל את הטענה.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה נדחית.

הנתבעות מוסיפות וטוענות כי הוראות ס' 15(ב) לחוק חוזה הביטוח, בדבר מתן התראת ביטול למוטב, אינן רלוואנטיות לענייננו שכן לפי הוראה זו, חובת ההודעה למוטב כתנאי לביטול החוזה חלה רק לגבי מוטבים (לשיטתה, הגמלאים המבוטחים) שנקבעו באופן בלתי חוזר, בעוד שבעניינינו מדובר ברשימת מבוטחים משתנה מעת לעת, כעולה מהוראת ס' 6.3 לפוליסת הביטוח.

...

         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא ראיתי לשנות ממסקנותיי כפי שפורטו בהחלטת האישור, ויש לראות את החלטת האישור כחלק מפסק דין זה. כפי שצוין בהחלטת האישור, טענות הנתבעות מעלות סוגיה פרשנית לגבי מיהותו של "המבוטח" לצורך ס' 15 לחוק חוזה הביטוח בכל המתייחס לפוליסה לביטוח קבוצתי.

מסקנה זו נובעת מהוראותיה המפורשות של הפוליסה, המאמצות את "הוראות ההסדר התחיקתי" (כהגדרתו במבוא לפוליסה, המפרטת את הדינים החלים על חוזה הביטוח), ובין היתר מתנות את הזכות לביטול הפוליסה, בהמצאת הודעות ביטול פרטניות למבוטחים כדלהלן: "היה והפרמיה התקופתית לא תשולם כמוסכם עבור מבוטח, תהא החברה רשאית לבטל את הפוליסה לגבי אותו מבוטח לאחר שתודיע לו על כך, בהתאם להוראות ההסדר התחיקתי" (ס' 5.7 לפוליסה).

הסעדים לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את כלל לשלם לכל חברי הקבוצה - כלומר, למוטבי כל מבוטח שהלך לעולמו מיום ביטול חוזה הביטוח (1.5.2014) ועד למועד סיום תקופת הביטוח (30.4.2016) - את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה, בסך 11,500 ₪.

לשם פיקוח על ביצוע פסק הדין אני מורה על מינויו של ממונה לביצוע פסק הדין.

תמצית טענות הנתבעת 2 הנה כי בקשה לביטול פוליסת ביטוח החיים התקבלה אצלה ביום 6.9.16 ועל כן בוטלה על פי תנאיה ביום 1.10.16, ופוליסת ביטוח המבנה בוטלה לפי תנאיה ביום 12.5.17 בהתאם למכתב בקשת ביטול שהיתקבל אצלה ביום 12.4.17.

...

לאור כל האמור לעיל, וכפי הסכמתה, תשיב הנתבעת 1 לתובע סך של 518 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בגין התקופה החופפת מיום 1.6.16 ועד 12.5.17, ששולמו בגין פוליסה מס' 690010291.

כמו כן, ישלם הנתבע 1 לתובע סך של 866 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בגין התקופה החופפת מיום 1.6.16 ועד 1.10.16 (דהיינו עבור חודשים: 6/16 – 199.20 ₪, 7/16 – 185.36 ₪, 8/16 – 240.59 ₪, 9/16 – 241.24 ₪).

כן, ישלם הנתבע 1 לתובע הוצאות המשפט בסך כולל של 500 ₪, זאת לאור המסקנה באשר לאחריות ביחס לנתבעים.

לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין אבדן ימי עבודה, עוגמת נפש או כל כיוצ"ב, הן לאור טיבו של הסכסוך שאינו מצדיק לטעמי היעדרות מעבודה (למעט בגין ההתייצבות לדיון ובגין כך נפסקו הוצאות משפט) ואף לא שוכנעתי כי הסב עוגמת נפש במובנה הנכון והראוי, והן משום שהפסד ונזק כאמור לא הוכחו כשלעצמם בכל ראיה.

ביום 9.1.23 דחתה הנתבעת 2 את התביעה, וטענה כי סיבת הביטול אינה עומדת בתנאי הביטול בהתאם לפוליסת הביטוח.

...

ואולם בהינתן שהתובעת ציינה כי הסכום מקסימלי לפיצוי יעמוד על סך של 11,838 ₪, כך אני מורה.

כמו כן תשלם הנתבעת 2 לתובעים סך של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש, וכן סך של 1,500 ₪ הוצאות משפט.

סכומים אלה ישולמו תוך 20 יום ממסירת פסק דין זה. אני סבור שיש ממש בדרישת התובעים לפיצוי עקב עוגמת נפש.