חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תנאים אשר יש לנקוט בעת הגשת תביעה נגזרת

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

חובת הפניה המוקדמת פרופ' אירית חביב-סגל כותבת בספרה דיני חברות (הוצאת 4balance הפקות בע"מ, אפריל 2007) בענין זה: "סעיף 194 (ג) מוסיף ומנחה את התובע להגיש את הדרישה ליושב ראש הדירקטוריון של החברה, ולפרט בה את העובדות היוצרות את עילת התביעה ואת הנימוקים להגשתה. בשלב זה, ניתנת לחברה הברירה בין שלוש חלופות: החברה יכולה ליפתור את בעיית ההפרה, כך שיתבטל הצורך להגיש את התביעה; או, לדחות את דרישתו של התובע. סעיף 196 לחוק החברות מחייב ולנמק את החלטתה; או, להחליט על הגשת התביעה. על החברה להודיע לתובע על החלטותיה או על פעולתה בנדון, בתוך ארבעים וחמישה ימים. לאחר מכן, שבה הסמכות לידיו של התובע, כך שסעיף 197 לחוק החברות מאפשר לו להגיש את התביעה הנגזרת, במידה שלעמדתו, פעולתה של החברה לא ביטלה את הצורך בהגשתה של התביעה; או, כאשר דחתה החברה את דרישתו; או, כאשר החברה כשלה מלהשיב לדרישתו במשך שבעים וחמישה יום או יותר מיום ההודעה. לבסוף, סעיף 198(ב) לחוק החברות מתיר לבית־המשפט לאשר את התביעה הנגזרת, אף אם טרם חלפו המועדים הנ״ל, במידה שאי הגשת התביעה באותו המועד עלולה לגרום להתיישנותה, וכן, רשאי הוא להתנות את האישור במילוי התנאים הקבועים בחוק להגשתה של התביעה הנגזרת. עם זאת, הפסיקה הדגישה לעניין זה, כי יש לפרש את דרישת הבירור המוקדם בצורה תכליתית, כך שדי בכך שמוצו הניסיונות להביא את ההפרה לידי תיקון, שלא בדרך של התביעה הנגזרת". (הדגשה שלי – י.ז.ג) (שם, בעמ' 689) המבקש פנה ביום 24.11.2016 כפי שציינתי קודם לכן, למר ברסלר והודיע, כי לאור הגשת התביעה הנתבעות נידרשות להגיש כתב הגנה ומתבקשת הסכמתו למינוי עו"ד לצורך כך. עוד ציין המבקש במכתבו זה כי ככל שלא תינתן הסכמת מר ברסלר למינוי עו"ד אשר יפעל בהתאם להנחיות המבקש – לאור קשריו העיסקיים של מר ברסלר עם התובע וניגוד האינטרסים, כך לגישת המבקש, בו מצוי מר ברסלר – יאלצו המבקש והנתבעת 2 לנקוט בהליכים למיצוי זכויותיהם וזכויות החברות והגנה עליהן, בכל דרך שימצאו לנכון" (ר' סעיף 5 לנספח 1 לבקשה).
...

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עילות התביעה, כפי שפורטו בכתב התביעה הנן עילות חוזיות בנוגע לנתבעת 1 ואילו באשר לנתבע 2- אשר הדיון בעיניינו הוא העומד במוקד הבקשה לפני- נסבו על הפרת חובות זהירות או אמון על ידו, בעת ששמש כבעל מניות או כמנהל באר"י. הנתבע 2 התגונן מפני התביעה וטען, בין היתר, כי דין התביעה להדחות וזאת, הואיל ורוב רובן של הטענות המועלות כנגדו, הועלו במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, שהוגשה על ידי התובעת ובמסגרתה עתרה התובעת – במעמדה כבעלת מניות באר"י- לאשר הגשת תביעה נגזרת בשמה של אר"י כנגד הנתבע 2.
עוד היתייחס בית המשפט העליון, בעיניין אבו ליל, שהובא לעיל, לתנאים אשר יכול בית המשפט לקבוע בגדרי תקנה 154(ב) וקבע, כי בין תנאים אלו ניתן לכלול תנאים ולפיהם: "לא יגיש התובע תביעה חדשה אלא בתוך מועד קצוב; שלכשתוגש תובענה חדשה, ימשך הדיון מן השלב שאליו הגיע הדיון בתובענה הראשונה; שראיות שהוגשו בתובענה הראשונה תיחשבנה כמוגשות בתובענה החדשה; וכן גם שהחלטות נוספות מהתם תהיינה תקפות להכא וכיוצא באלה תנאים. ככל שלא נקבעו תנאים כאמור, לא יהיו הצדדים בתביעה החדשה, לכשתוגש, מחוייבים למצב הדברים העובדתי והדיוני ששרר בעת הפסקת התובענה הראשונה. תובענה זו תהא חדשה לכל דבר ועניין, אינה כפופה למעשה בית דין מן הראשונה, ואף חייבת בתשלום אגרה כברגיל."(שם. בעמוד 7).
זאת ועוד, בשים לב להליכים קודמים אשר ננקטו על ידי התובעת ובכלל זה בפרט בקשתה להגשת תובענה נגזרת, אשר אין חולק כי נמחקה – אין מדובר בתובעת אשר לא ידעה קודם להגשת התביעה על דבר החלופות המשפטיות אשר עומדות לרשותה ולמרות זאת, בחרה בהליך של תביעה ישירה, תוך שמחד הנה מבססת את ההליך בעקרו על עילות אשר לכאורה מקומן בתביעה נגזרת ומאידך מבלי שפרטה כדבעי, העילות העומדות בבסיס תביעתה הישירה.
...
דיון והכרעה; אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים בראי הנורמה המשפטית החלה על בקשה להפסקת התביעה – מצאתי כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על מחיקת התביעה ואולם, זאת תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבע 2.
בכל הנוגע לנסיבות בהן יסרב בית המשפט להיעתר לבקשה, הוסיף בית המשפט העליון וקבע בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, מו(3) 738 (1992) שבית-משפט יסרב לבקשה להפסקת תובענה, אם יש בבקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.
יחד עם זאת, בהינתן המועד המקדמי ביותר שבו נמצא הדיון, בהינתן שעל משאביו המבוזבזים של הנתבע – הן בתביעה והן בהליכי הביניים – ניתן לפצות בפסיקת הוצאות ובהינתן שנקודת המוצא הינה שיש לאפשר לתובע – שהינו אדון לתביעתו- לחזור בו מתביעתו- הנני נעתרת לבקשה ומורה על מחיקת התביעה.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

אשר לטענה כי המשיבים לא שלחו מכתב דרישה לחברה- סעיף 194(ב) לחוק החברות קובע תנאי מקדמי להגשת תביעה נגזרת, קרי: "משלוח דרישה בכתב לחברה למצות את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה". דרישה זו נועדה למנוע מבית המשפט לידון בתביעה שאיננה בשלה, ולהעניק לדירקטוריון היזדמנות להחליט על הגשת התביעה, או לידון בעיניין.
המשיבים טוענים כי הם פטורים מחובת הדרישה המוקדמת משום שלבנימין, מנהל החברה, היה "עניין אישי" בתובענה, שכן נידרש ממנו במצב שנוצר להגיש תובענה כנגד אביו, לביטול הסכמות אביו יצחק ב"בוררות", והמהלכים שנקט יצחק בשיתוף פעולה עם פיכמן ולביטול "החלטות" פיכמן במהלך ה"בוררות".
...
די באמור לעיל בכדי להגיע למסקנה כי אין מקום לאשר את הבקשה להגשת תביעה נגזרת.

בהליך תביעה נגזרת (תנ"ג) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

· הוראות חוק החברות סעיף 199 לחוק החברות קובע, בין היתר, כי בעת הגשת תביעה נגזרת ישלם התובע רק חלק מאגרת בית משפט.
"בחברות גדולות שבהן אחוז אחזקתו של בעל המניות אינו גבוה, אין די בהחזר הוצאותיו של בעל המניות התובע כדי להוות תמריץ מספיק להגשת תביעה נגזרת. בחברות אלה, דרוש תמריץ נוסף בצורת הענקה של חלק מפירות התביעה לתובע... תנאי למתן גמול לתובע הוא זכייה בתביעה. החוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת בכל הנוגע להקף הגמול." אינני רואה מקום לקבל את טעונו של המבקש לפיו יש להחיל את ההוראות הרלוואנטיות לעניין גמול החלות בתביעה ייצוגית - במקרה בו לא הוכרעה תביעה נגזרת, כמו המקרה שלפניי.
סבורני, כי נוכח ההיסטוריה החקיקתית וה"הסדר השלילי" שנקט המחוקק בעניינינו, ספק אם יש לערוך היקש בין סוגי התביעות, ויש להותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב בגובה הגמול המגיע לתובע בתביעה נגזרת.
כך קבעה כב' השופטת רונן בתנ"ג 45914-09-12 דיין נ' אי.די.בי חברה לאחזקות בע"מ. "סעיף 201 לחוק החברות קובע כי כאשר בית משפט פוסק לטובת החברה, הוא רשאי להורות על תשלום גמול לתובע שטרח בהגשת התביעה הנגזרת והוכחתה. אני סבורה כי דין דומה חל גם כאשר בית משפט מאשר הסדר פשרה במסגרתו מקבלת החברה תשלומים." בתנ"ג 49615-04-13 להב נ' אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ התייחסה כב' השופטת רונן לשיקולים אותם מנה בית המשפט העליון בעיניין רייכרט, כשיקולים שעל בית משפט לשקול בבואו לקבוע את שיעור שכר הטירחה לבא כוח המבקש בתביעות ייצוגיות.
...
התוצאה מכל האמור לעיל, היא כי אין הצדקה לפסיקת שכר טרחה לבאי כוח המבקש, בנסיבות המקרה הנוכחי.
לסיכום, הבקשה לאישור התביעה הנגזרת – נמחקת, וכך גם התביעה.
הבקשה לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבאי כוחו – נדחית.

בהליך תביעה נגזרת (תנ"ג) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

לטענת אסם, יש להבחין בין הזכות להגשת תביעה ייצוגית – על מנת לשפות או לפצות קבוצת ניזוקים בגין נזק שניגרם להם בעבר על ידי החברה או ע"י מי מבין נושאי המשרה בה, אשר רלבאנטית לכל מי שהחזיק במניות החברה במועד הרלבנטי; לבין הזכות להגשת תביעה נגזרת – על מנת לכוון את ענייניה של החברה בעתיד, בכך שהחברה תתבע מזיקים נטענים על מנת שתזכה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהגותם.
לאחר שעבר התובע משוכה זו – רשאי התובע להגיש את התביעה הנגזרת עצמה, אך זאת בתנאי שהוא עצמו הנו בעל הכשירות הבסיסית להגשת תביעה נגזרת, קרי – בתנאי שהוא נימנה על בעלי המניות או הדירקטורים של החברה [סעיפים 194(א) ו-197 בחוק החברות].
סוף - דבר כפועל יוצא מכל האמור לעיל אני קובע בזאת כדלקמן: דין הבקשה לסילוק על הסף להיתקבל; דין הבקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת שהגיש מר בן-חמו כנגד אסם ואחרים – להדחות על הסף; נוכח התוצאה המפורטת לעיל ובהיתחשב בנסיבות נקיטת הליך זה ע"י מר בן-חמו, הנני מחייב בזאת את מר בן-חמו לשלם לאסם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.
...
באשר לחריגים המפורטים בעניין ברנשטיין, אני סבור כי אין בהם כדי לשנות את התוצאה במקרה דנן: באשר לחריג הראשון של "תובע אשר נושל מאחזקותיו בדרך לא דרך": לחריג זה טוען, למעשה, מר בן-חמו, כאשר הוא מציין כי מניותיו באסם ניטלו ממנו באופן כפוי על ידי אלו שכנגדם העלה את טענותיו בדבר התנהלות בלתי ראויה.
בנסיבות אלה, אני סבור כי מתאים וראוי יותר שמר בן-חמו יפעל למימוש זכויותיו במסגרת תביעה ייצוגית, ולא במסגרת תביעה נגזרת בשם חברה אשר אין הוא נמנה עוד על בעלי מניותיה.
לאור כל האמור – אני סבור כי גם חריג זה אינו רלבנטי במקרה דנן.
סוף - דבר כפועל יוצא מכל האמור לעיל אני קובע בזאת כדלקמן: דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל; דין הבקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת שהגיש מר בן-חמו כנגד אסם ואחרים – להידחות על הסף; נוכח התוצאה המפורטת לעיל ובהתחשב בנסיבות נקיטת הליך זה ע"י מר בן-חמו, הנני מחייב בזאת את מר בן-חמו לשלם לאסם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו