עילות התביעה, כפי שפורטו בכתב התביעה הנן עילות חוזיות בנוגע לנתבעת 1 ואילו באשר לנתבע 2- אשר הדיון בעיניינו הוא העומד במוקד הבקשה לפני- נסבו על הפרת חובות זהירות או אמון על ידו, בעת ששמש כבעל מניות או כמנהל באר"י.
הנתבע 2 התגונן מפני התביעה וטען, בין היתר, כי דין התביעה להדחות וזאת, הואיל ורוב רובן של הטענות המועלות כנגדו, הועלו במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, שהוגשה על ידי התובעת ובמסגרתה עתרה התובעת – במעמדה כבעלת מניות באר"י- לאשר הגשת תביעה נגזרת בשמה של אר"י כנגד הנתבע 2.
עוד היתייחס בית המשפט העליון, בעיניין אבו ליל, שהובא לעיל, לתנאים אשר יכול בית המשפט לקבוע בגדרי תקנה 154(ב) וקבע, כי בין תנאים אלו ניתן לכלול תנאים ולפיהם: "לא יגיש התובע תביעה חדשה אלא בתוך מועד קצוב; שלכשתוגש תובענה חדשה, ימשך הדיון מן השלב שאליו הגיע הדיון בתובענה הראשונה; שראיות שהוגשו בתובענה הראשונה תיחשבנה כמוגשות בתובענה החדשה; וכן גם שהחלטות נוספות מהתם תהיינה תקפות להכא וכיוצא באלה תנאים. ככל שלא נקבעו תנאים כאמור, לא יהיו הצדדים בתביעה החדשה, לכשתוגש, מחוייבים למצב הדברים העובדתי והדיוני ששרר בעת הפסקת התובענה הראשונה. תובענה זו תהא חדשה לכל דבר ועניין, אינה כפופה למעשה בית דין מן הראשונה, ואף חייבת בתשלום אגרה כברגיל."(שם. בעמוד 7).
זאת ועוד, בשים לב להליכים קודמים אשר ננקטו על ידי התובעת ובכלל זה בפרט בקשתה להגשת תובענה נגזרת, אשר אין חולק כי נמחקה – אין מדובר בתובעת אשר לא ידעה קודם להגשת התביעה על דבר החלופות המשפטיות אשר עומדות לרשותה ולמרות זאת, בחרה בהליך של תביעה ישירה, תוך שמחד הנה מבססת את ההליך בעקרו על עילות אשר לכאורה מקומן בתביעה נגזרת ומאידך מבלי שפרטה כדבעי, העילות העומדות בבסיס תביעתה הישירה.
...
דיון והכרעה;
אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים בראי הנורמה המשפטית החלה על בקשה להפסקת התביעה – מצאתי כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על מחיקת התביעה ואולם, זאת תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבע 2.
בכל הנוגע לנסיבות בהן יסרב בית המשפט להיעתר לבקשה, הוסיף בית המשפט העליון וקבע בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, מו(3) 738 (1992) שבית-משפט יסרב לבקשה להפסקת תובענה, אם יש בבקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.
יחד עם זאת, בהינתן המועד המקדמי ביותר שבו נמצא הדיון, בהינתן שעל משאביו המבוזבזים של הנתבע – הן בתביעה והן בהליכי הביניים – ניתן לפצות בפסיקת הוצאות ובהינתן שנקודת המוצא הינה שיש לאפשר לתובע – שהינו אדון לתביעתו- לחזור בו מתביעתו- הנני נעתרת לבקשה ומורה על מחיקת התביעה.
