תנאי שכר של עובדים ברשות המסים בישראל

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 42789-12-17 02 דצמבר 2020 לפני: כב' השופט כאמל אבו קאעוד – סגן נשיא נציג ציבור (מעסיקים) מר יהונתן בוטבול התובע יוסף שושנה ע"י ב"כ: עו"ד אופיר טל הנתבעת רשות המיסים בישראל ע"י ב"כ: עו"ד שני ינאי פסק דין

לפנינו תביעת התובע, עובד רשות המסים לשעבר, למתן הפרישי שכר ותוספות מהנתבעת, בטענה כי חושבו בחסר על-ידי הנתבעת בשל איחור בקביעת דרגתו.

מטעם התביעה העיד התובע; ואילו מטעם ההגנה העידו שניים: הגב' סיגל אביב, מנהלת תחום תנאי שירות ויחסי עבודה בנציבות שירות המדינה (להלן: "הגב' אביב"); וכן מר אורי מאיר, מנהל אגף משאבי אנוש (מכס ומע"מ) (להלן: "מר מאיר").

לפיכך, יש בשתי עדויות אלה, לצד המסמכים שהוגשו לעיוננו, כדי לפרוש בפני בית-הדין את המסכת העובדתית הרלוואנטית ובכך לסייע להכרעה בסוגיה הנ"ל. ביום 28.6.2016 פנה מנהלו הישיר של התובע, מר זאב פורת, סמנכ"ל בכיר ברשות המסים (להלן: "מר פורת"), למנהל רשות המסים, מר משה אשר, בבקשה להאריך את תקופת שרותו של התובע בשלושה חודשים נוספים מעבר לגיל הפרישה, כך שיפרוש ביום 31.5.2017 (חלף יום 28.2.2017).

...

בית הדין התבקש לפסוק לתובע הפרשי שכר וגמלה ביחס לקביעה זו. לחילופין, לצד טענות התובע לעניין דרגתו כפי שפורטו לעיל, טען התובע כי היה זכאי להארכת תקופת שירותו כפי שהתבקשה במועד הנדרש, וכי לוּ הייתה מתקבלת בקשתו הרי שהיה צובר מספר חודשים מספיק על-מנת להגיע לוותק של 40 שנה, אשר היה מזכה אותו בדרגה גבוהה יותר במועד פרישתו.

כמו-כן, אנו קובעים כי אין בהתנהלות הנתבעת לעניין הארכת שירותו של התובע כדי לזכותו בדרגת פרישה גבוהה יותר, על המשמעויות הכלכליות הנלוות לכך.

לפיכך, תביעת התובע לעניינים הנ"ל - נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 ימים פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו עקב התנהלותה.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 58174-04-18 04 ינואר 2022 04 ינואר 2022 לפני: כב' השופטת הבכירה יפה שטיין נציג ציבור (עובדים) מר יוסי קשי נציג ציבור (מעסיקים) מר אריה לוי התובע משה מזרחי ע"י ב"כ: עו"ד מרדכי לוין הנתבעת מדינת ישראל - רשות המיסים בישראל ע"י ב"כ: עו"ד משה וילינגר, פרקליטות מחוז ירושלים פסק דין

בעניינינו, הצהיר התובע בסעיפים 7-8 לתצהירו כי: "ביום 2.1.11 נערכה שיחה ביני לבין סמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש ברשות דאז, מר יוסי יהודה ובין בר אבי ארדיטי, סמנכ"ל בכיר חקירות ברשות המיסים. במסגרת שיחה זו הוצע לי לעבור לעבוד במטה החקירות בנציבות מס הכנסה, כאשר במסגרת הצעה זו הוצעו לי שלושה תנאים נלווים לצורך קבלת הסכמתי למעבר כדלקמן:

כיוון שכך, ניתן היה לצפות כי לכל הפחות ימציא התובע אישור ממשרד מבקר המדינה על כך שהמשרד עודכן בזמן אמת על העלאתו בדרגה של התובע , ואף להמציא את המסמך (או העתקו), שנשלח למבקר המדינה ובו עידכון על תנאי שכרו המוסכמים – דבר שלא נעשה.

...

איננו מקבלים טענה זו. התובע אכן הושעה אולם בסופו של דבר ההאשמות כלפיו לא הוכחו, לא הוגש כתב אישום, וההשעיה בוטלה.

בעניין זה אנו סבורים כי לא נכון להעניש את התובע על עצם ההשעיה ולטעון כי רק בשל היותו בתקופת ההשעיה לא יהיה זכאי לפעימה השנייה, כאשר כלל לא הוגשו כנגדו כתבי אישום.

סוף דבר: התביעה לקבלת דרגה אישית מכוח הבטחה שלטונית – נדחית.

סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; ...". פרט 11 לתוספת השנייה לחוק קובע כי ניתן להגיש כנגד רשות אך ורק תביעה "להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע תנאי מקדמי, לפיו התביעה תוגש על ידי "אדם שיש לו עילה בתביעה או בעיניין כאמור בסעיף 3(א)...". דהיינו, נידרש כי התובע המייצג יהיה אדם שיש לו עילת תביעה אישית, וכי העילה תיכלל בעילות הנזכרות בחוק כעילות שניתן להגיש בגינן תובענה ייצוגית.

כפי שכבר ציינתי בעבר, תובענה ייצוגית נועדה למצבים שבהם נגבה מס שלא כדין שהרשות מסרבת להשיבו, ולא למצבים שבהם קיימת לנישום טרוניה באשר לאופן ההשבה (ראו: ת"צ (מחוזי מרכז) 20306-12-13 מהילי בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (26.9.2016); למסקנה דומה ראו ת"צ (מחוזי ת"א) 32717-11-15 חניה נ' עירית תל-אביב-יפו (16.8.2018) שעסק בהסדר השבה לדמי אגרה ובו נקבע כי טענות התובעת הנן טענות לאופן ביצוע ההסדר, אשר מקומן איננו בתובענה ייצוגית).

ברי כי אין זה המקרה שלפנינו, כאשר המעסיק ניכה את המס משכרם של המבקשים והעבירו לרשויות המס, וכל דרישה להחזר בדרך הקבועה לכך בדין, לא הוצגה בפני רשות המסים, לא על ידי המבקשים ואף לא על ידי המעסיק, האחראי, לפי הנטען, לנזק שניגרם למבקשים בשל ניכוי המס שלא לצורך.

...

לא מצאתי ממש ביתר טענות המבקשים, לרבות הטענות הנוגעות לאמנת המס בין ישראל לתאילנד, ואיני סבור שהן עשויות לשנות מהמסקנה האמורה.

סוף דבר לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם העילות בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית, ולא מצאתי כי קיימת למבקשים עילת תביעה אישית או כי מתקיימים תנאי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 69314-01-19 סע"ש 6966-02-19 31 מרץ 2022 לפני: כב' השופטת הבכירה יפה שטיין נציג ציבור (מעסיקים) מר נמרוד משאלי התובעים 1. יובל פלד 2. גיל חזיז ע"י ב"כ: עו"ד ולדמיר פוסטרנק הנתבעת מדינת ישראל - רשות המיסים ע"י ב"כ: פרקליטות מחוז ירושלים פסק דין

זהו פס"ד אשר ניתן במאוחד בתביעת שני התובעים, שניהם בכירים ברשות המיסים המשמשים כמנהלי תחום אכיפה במעברי עזה ואיו"ש. התביעה הנה בעיקרה להשוואת תנאי שכרם למנהלי תחום אכיפה בכיר שמועסקים במעברים בנלאומיים, ולתוספת של שעות כוננות -מעבר למה שהם מקבלים בפועל.

מטעם התובעים העידו שני התובעים וכן נשותיהם ומטעם הנתבעים העידו מטעם הנתבעים העידו : מר כפיר חן – ראש מנהל משאבים והון אנושי ברשות המיסים; מר דוד ארדיטי - ראש מנהל המכס ברשות המיסים, ואופיר זילברמן, ששמש במשך מספר שנים כגובה מכס ברשות המיסים והיה הממונה הישיר של התובעים הסעדים הנתבעים בתיק זה: תשלום כוננות חול, עבור כ – 5.5 שעות שבועיות, ותשלום כוננות שבת –24 שעות עבודה – סה"כ 34.66 שעות בחודש.

...

משבסופו של דבר העניין לא תוקן – הגישו תביעה זו. במועד ההוכחות לא הופיע נציג ציבור נוסף שהוזמן (ע), ועל מנת שלא לגרום לבזבוז זמנם של הצדדים ועינוי דין – קויים הדיון בהרכב חסר.

שאלת שינוי הגדרת תפקידם – האם שונתה הגדרת תפקידם של התובעים? בעניין זה לא מצאנו במסמכים היכן שונתה הגדרת תפקידם, כשהתובעים לא הביאו ראיות לכך, אף שבעדותם אישרו כי יש באפשרותם להציג בפני בית הדין ראיה.

מכל האמור לעיל עולה בבירור כי בפועל היקף הכוננות שנדרשה מהתובעים הייתה נמוכה יחסית, וכי בפועל הזמינות הנדרשת מהתובעים לאחר שעות העבודה הינה נמוכה ואינה מצדיקה הקצאה נוספת מעבר להקצאה שניתנה להם (3 כוננויות חול).

לפיכך, הן בפן העקרוני של השוואת תפקידם של התובעים לאלו של מנהלי תחום אכיפה בכיר שמועסקים במעברים בינלאומיים, והן בפן המעשי של כמות שעות הכוננות של התובעים בפועל – לא הרימו התובעים את הנטל המוטל עליהם ועל כן דין שתי התביעות להידחות.

סוף דבר: שתי התביעות נדחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 130/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערער: פיודון ג'קרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – רשות המיסים המשיב הפורמאלי: Samarat Rachakam ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ש' בורנשטין) שניתן ביום 15.11.2020 בת"צ 17154-04-18

בקשת האישור שבה קא עסקינן עומדת בשני התנאים הראשונים אשר קובע פרט 11: התביעה מופנית כלפי רשות המיסים, שהיא "רשות" כהגדרתה [בסעיף 1](http://www.nevo.co.il/law/74845/1) ל[חוק בתי משפט לענינים מנהליים](http://www.nevo.co.il/law/74845), התש"ס-2000; והסעד שהתבקש בה הוא סעד של השבה כספית.

מטבע הדברים, שיטת הגבייה באמצעות ניכוי במקור עשויה ליצור מצבים בהם ייגבה מהנישום מס יתר – למשל, בעקבות טעות ביחס לדין מצד המנכה במקור או בשל חישוב מס אשר אינו מתחשב בנתוניו האישיים הרלבאנטיים של העובד (ראו: בג"ץ 1631/08 ניצנים ניהול והשמה (2003) בע"מ נ' רשות המיסים, פסקה 23 (23.11.2011)).

המערער מבקש להפוך את היוצרות ולחייב את רשות המיסים לערוך מיוזמתה שומות לחברי הקבוצה, בין היתר על בסיס המידע שדווח לגביהם במסגרת טופסי 126 המוגשים אליה על ידי המעסיקים (מדובר בטופס דיווח על נכויים ממשכורת שביצע המעסיק לעובדיו; ראו: סעיפים 166(א) ו-(ב) לפקודה).

...

סוף דבר מכל הטעמים האמורים עולה כי בקשת האישור שבה עסקינן אינה עומדת בתנאים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות לצורך אישורה של תובענה כייצוגית: בקשת האישור הוגשה על ידי מי שאין בידו עילת תביעה אישית באותו עניין (ראו: סעיף 4(א)(1) לחוק); היא לא באה בגדר העילות שבמסגרתן ניתן להגיש תובענה ייצוגית (ראו: סעיף 3 לחוק); מה גם שתובענה ייצוגית ממילא אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת שלפנינו (ראו: סעיף 8(א)(2) לחוק).

הנשיאה א' חיות: כחברי השופט א' שטיין אף אני סבורה כי משהמערער לא הגיש דו"ח לפי סעיף 160(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], לא קמה בידו עילת תביעה אישית להשבת מס, אשר לטענתו שולם ביתר בדרך של ניכוי שביצע מעסיקו משכרו.

מטעם זה מקובלת עלי מסקנתו של חברי השופט א' שטיין, כי דין הערעור להידחות.