תנאי שכר מיוחדים לעובדים חיוניים

הסוגיה העומדת להכרעתנו היא האם קמה חובה למדינה לקלוט ולהעסיק את התובעים על פי תנאי השכר שנקבעו לעובד חיוני בהודעת נציב שירות המדינה "העסקת עובדים בחוזה מיוחד - משכורת כוללת" מיום 10.2.97 והאם הם זכאים להפרשי שכר ונלווים עקב כך. בכלל זה בית הדין נידרש להכריע האם התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר ועד רמת שכר המקבילה לדרגה 43 מח"ר (כולל) (כטענת התובעים) או שמא נקלטו והועסקו ברמות השכר כדין (כטענת המדינה).

...

סוף דבר בית הדין ניסה להביא את הצדדים לפשרה שכן סבר כי היה ראוי שתיק מעין זה ייפתר בהסכמה אולם למרבה הצער הדבר לא צלח.

התביעה מתקבלת בחלקה.

נוכח התנהלותה הדיונית של המדינה בתיק דנן ובכלל זה שבהתנהלותה הדיונית גרמה להתמשכות ההליכים ועינוי דין לתובעים אנו קובעים כי המדינה תישא בשכר טרחת ב"כ התובעים בסך של 3,000 ₪ שישולמו לכל תובע ותובעת לחוד וכן 1,000 ₪ הוצאות משפט לכל תובע ותובעת.

השופטת חני אופק גנדלר בפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי תל-אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' חנה קפלניקוב ומר גיל אלוני; סע"ש 910-12-16; סע"ש 10260-12-16; סע"ש 10233-12-16; סע"ש 10215-12-16; סע"ש 10202-12-16; סע"ש 10192-12-16; סע"ש 10177-12-16; סע"ש 10168-12-16; סע"ש 10162-12-16) (להלן – פסק הדין) מיום 8.3.20, בגדריו התקבלה חלקית תביעת המשיבים – "מפקחים המועסקים במשרד האוצר ביחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבנייה, אשר נקלטו בין השנים 1998 - 2002 בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני בדרוג 87, בתפקידי פקוח" – כנגד המבקשת (המדינה), בשאלה "האם קמה חובה למדינה לקלוט ולהעסיק את התובעים על פי תנאי השכר שנקבעו לעובד חיוני בהודעת נציב שירות המדינה "העסקת עובדים בחוזה מיוחד - משכורת כוללת" מיום 10.2.97 והאם הם זכאים להפרשי שכר ונלווים עקב כך" (הציטוטים מתוך מבוא פסק הדין).

...

בפסק הדין, בין היתר, נדחתה טענת המדינה שהתביעה התיישנה, שכן "מדובר בעילת תביעה מתחדשת נוכח אי ההעסקה ברמת השכר הנכונה והפגיעה בשכר המתחדשת מידי חודש בחודשו" (סעיף 33 לפסק הדין); כן נדחתה טענתה לשיהוי (סעיפים 34- 37); עוד קבע בית הדין האזורי כי "הגענו לכלל מסקנה כי בניגוד לטענת המדינה מתקיימים כל התנאים לקיום 'השתק פלוגתא'" (סעיף 42), לאור תיק ס"ע (י-ם) 2431/06 רחמים עזרא ואח' נ' מדינת ישראל (7.10.10) (להלן – עניין עזרא), בגדרו נקבע כי על התובעים שם חלה הודעת הנציב מ-2/97, עליו המדינה לא ערערה.

גם לגופו של עניין, קיבל בית הדין האזורי את טענות המשיבים וקבע כי "אנו סבורים כי התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפחות, לפי הודעת הנציב מ-2/97. זאת שעה שלא השתכנענו כי הגב' מרקוביץ ויתר הגורמים פעלו כדין בכל הנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87" (סעיף 62); כן נקבע כי "התנהלות המדינה והשינויים בגרסה שלה מצביעים על אי מהימנות גרסת המדינה בכל הנוגע ל'הנחיות' מכוחן, לטענתה, העסיקה ברמות שכר נמוכות ושונות מהאמור בהודעת הנציב מ-2/97" (סעיף 78), וכי פעולות המדינה בפתיחת רמות משרה תחיליות נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 הן בהעדר סמכות ובניגוד לכללי המנהל התקין (סעיפים 80- 103); העדר פרסום 'חוזר מרקוביץ' ומכתב מרוז הם פגם מנהלי היורד לשורש העניין (סעיפים 104- 113).

משכך, לאור שקלול האמור לעיל, הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן הנוחות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ברכיב התחשיב של הפרשי השכר, וזאת עד להכרעה בערעור.

על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, לפיה משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)) – אני מורה כי ביחס לרכיב זה, לא יעוכב ביצוע התשלום.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל חלקית, כאמור בסעיף 11 לעיל.

בין היתר, על פי תקנה 1(3) לתקנות המינויים, ניתן להעסיק בחוזה מיוחד :"עובד אשר נציב השרות קבע לגביו כי עבודתו חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה". ההוראות בדבר העסקה על פי חוזה מיוחד פורטו גם בפרק משנה 16.4 לתקשי"ר: "(א) אדם, אשר נציב שירות המדינה קבע כי עבודתו חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות, יועסק על-פי חוזה מיוחד לתקופה של לא יותר מחמש שנים; חוזה מיוחד זה ניתן להארכה לתקופה של לא יותר מחמש שנים בכל פעם. בכל משך תקופות החוזה המיוחד לא יישא שרותו של העובד זכות לגימלאות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), [נוסח משולב], התש"ל-1970...". עד לשנת 1997 הועסקו עובדים בחוזים מיוחדים על פי תקנה 1 (3) לתקנות המינויים, בהתאם לדרוג-דרגה הרלבאנטיים לתפקיד.

...

סיכום לקראת סיום לאור כל המקובץ לעיל, שוכנעתי כי הוראת חוזר 2/97 – נשוא הליך זה, לא קובעת כי יש לשמור על פער של 20% בין התובעים לעומת מי שעובד ומקבל בהתאם לשכר הטבלאי של דירוג דרגה.

נוכח האמור, התביעה נדחית בזאת.

סוף דבר התביעה נדחית.

] התובעים מבססים את זכאותם על עיקר הטענות הבאות: לטענתם, על פי פסק הדין בתיק ס"ע (י-ם) 2431/06 רחמים עזרא ואח' נ' מדינת ישראל (7.10.2010) (יכונה להלן: "פסק דין עזרא"), עובדים בשירות המדינה המועסקים במשרות חיוניות בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני על פי סמל שכר 87 (להלן: "חוזה 87"), זכאים לתנאי השכר שנקבעו בהודעת הנציב.

...

מנגד, לטענת התובעים (כאן) יש לדחות את הבקשה לדחייה על הסף משום שפסק הדין של בית הדין הארצי אינו רלבנטי ביחס אליהם.

אך אין בכך כדי להוביל למסקנה שהתובעים טוענים לה – כביכול ניתן להבין מדברי בית הדין הארצי כי משרה שנקבע לה מתח הדרגות שהוא נמוך מ-39 מח"ר (היא הדרגה התחילית לפי הודעת הנציב), מיועדת אך ורק לעובדים שאינם בעלי השכלה אקדמית או ניסיון קודם או להסיק כי עובדים שהיו בעלי השכלה אקדמית היו צריכים בהכרח להיות מועסקים במשרה שמתח הדרגות שלה גבוה יותר (39 מח"ר ומעלה).

מסקנה זו אינה עולה מהאמור בפסק הדין אייל חיון שרק ציין כי מאחר שהעובדים לא היו בעלי השכלה אקדמית או ניסיון קודם, ממילא לא יכלו להתקבל למשרות במתח הדרגות המפורט בהודעת הנציב (39 מח"ר ומעלה), ובזכות הוספת דרגות 36 מח"ר – 38 מח"ר יכלו עובדים אלה להתמודד לתפקידים "שלא חייבו" השכלה אקדמית או ניסיון קודם.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בתאריך 31.7.18 הסתיימה העסקתו זו. בתאריך 6.8.18 חתם מר רובס על הסכם העסקה חדש, אשר כותרת "מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה חוזה מיוחד להעסקת עובד – חיוני" בתפקיד ממונה (משמעת) במשרד העבודה.

בעקבות מכתב זה, בתאריך 22.8.01 נשלח מכתבה של הגב' הניה מרקוביץ', ראש אגף בכיר (תיכנון ובקרה) בנציבות שירות המדינה, למר יעקב בר-נר – משנה לנציב שירות המדינה ולמר מוטי אהרוני – מנהל אגף בכיר (משרדי הממשלה ויחידות הסמך" (ת'4 לכתב התביעה) ולפיו: "בהתאם להחלטה מיוחדת של הממונה על השכר הוחלט כי לעובדים המשובצים במשרות חוקרים בתקן נציבות שירות המדינה המקבלים שכרם בהתאם לדירוג 87 תשולם "תוספת חוקרים" בשיעור של 10% משכרם הכולל.

טענה נוספת וחלופית של התובעים הייתה כי תוספת חוקרים ניתנת גם למי שאינו עומד בקריטריונים במכתב רכלבסקי ומרקוביץ, ומכח סטיה זו זכאים גם הם. לטענתם הגנת הנתבעים באופן עיקבי, הן לפני הגשת התביעה, במענה למכתב התובעים (נספח ת/6 לכתב התביעה) והן במהלך ניהול ההליך, הייתה כי על מנת לעמוד בתנאי הסף, על העובדים להיות מועסקים במישרין על ידי נש"מ, בתפקיד של חוקר, ובחוזה מיוחד בדרוג 87.

...

הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות, בהיותה חסרת בסיס משפטי, משהתובעים לא הציגו כל מקור נורמטיבי לתמיכה בטענותיהם.

התובעים לא עומדים בתנאי הסף לזכאות לקבל "תוספת חוקרים", ומשכך הם אינם זכאים לקבל תוספת זו. במסגרת הסיכומים טענו הנתבעים לראשונה כי דין התביעה להידחות גם בגין התיישנותה ושיהוי בהגשתה.

סוף דבר פסק הדין עע (ארצי) 1185/04 אוניברסיטת בר-אילן נ' ד"ר צמח קיסר (פורסם בנבו) מתייחס לקושי בהוכחת אפליה אך לחובה להוכיח אפליה באופן פוזיטיבי, כמו גם החובה להוכיח שיקולים שרירותיים.

משכך דין תביעתם להידחות.

התביעה נדחית , על כל רכיביה מחמת שהתובעים לא הוכיחו את טענת האפליה לא הוכיחו שוויון או זהות או דמיון רבתי כלפי קבוצה או פרט, לא הוכיחו שיקולים זרים או בלתי ראויים בתהליך קבלת ההחלטות לזכאים לתוספת זו כקבוצות או פרטים ולא הוכיחו כי עקרון השוויון כשלעצמו מקנה להם זכות לתוספת חוקרים.