תנאי שכר לעובדי שירות התעסוקה

והשני, התובע לא עבד כשכיר שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בשנה וחצי שקדמו למועד תחילת התייצבות התובע בשירות התעסוקה ולכן לא צבר את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה מזכה לצורך קבלת דמי אבטלה.

מעבר לצורך, והגם שהנתבע הסכים לטענות העובדתיות שטען התובע, בשים לב ליריעת המחלוקת בין הצדדים, אתייחס בקצרה לטענות התובע בעיניין תנאי העסקתו, נוכח המסמכים שהגיש התובע עצמו: התובע טען כי שכרו היה נמוך ועמד על סך של 6,090 ₪ בלבד, כעולה מתלוש השכר לחודש 11/11.

...

דהיינו הוא עצמו ראה את מעמדו כך. סוף דבר התובע עונה להגדרה הקבועה בחוק בדבר היותו בעל שליטה בחברת מעטים .משכך בהתאם ללשונו המפורשת של סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי, לדברי ההסבר הברורים ולפסיקה הן של בית הדין לעבודה והן של בית המשפט המחוזי , דין התביעה לדמי אבטלה להידחות.

גם לגופו של עניין בדקנו את המסמכים ומצאנו כי גם בדיקת יחסי עובד מעביד על פי המסמכים שהוצגו, מטה את הכף להעדרם נוכח התנהגות התלושים, גובה השכר וכד'.

אשר על כן, התביעה נדחית.

ביום 23.4.12 הגישה התובעת את התביעה שבפנינו במסגרתה טענה כי משהועסקה על ידי קבלן כוח אדם, יש לראותה כעובדת מפעלי ים המלח בחלוף 9 חודשים ממועד תחילת עבודתה ומשכך יש להחיל על מלוא תקופת העסקתה את הוראות השוואת התנאים בהתאם להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק העסקת עובדים), ולקבוע כי היא זכאית להפרשי שכר בהתאם להסכם הקבוצי של מפעלי ים המלח או הסכמים החלים על עובדים במעמדה.

סעיף 1 לחוק העסקת עובדים מגדיר קבלן כח אדם: "קבלן כוח אדם" - מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו, לרבות לישכה פרטית כמשמעותה בחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, העוסקת גם במתן שירותי כוח אדם; ואילו קבלן שירות הוגדר: "קבלן שירות" - מי שעיסוקו במתן שירות באחד תחומי העבודה המפורטים בתוספת השניה, באמצעות עובדיו, אצל זולתו; בית הדין הארצי היה ער לקושי הקיים לעיתים באבחנה בין קבלן שירות לקבלן כח אדם: "אין מדובר באבחנה חדה ומוחלטת. ייתכנו מקרים של עירוב בין מתן שירותים בעין ושרותי הקצאה של כוח אדם, ולא אחת קיים קושי בזיהוי אופי ההיתקשרות עם המזמין" (ע"ע ארצי) 116/03 מדינת ישראל - משה חג'בי ואח', מיום 2.2.06).

...

אשר על כן, אין בנסיבות המקרה שבפנינו, כל יסוד לתחולת הוראות חוק העסקת עובדים על יחסי הצדדים ודין טענה זו של התובעת - להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור - התביעה נדחית.

בעניין זה מצאנו כי התובעת פעלה בחוסר תום לב. משהעמידה התובעת את תביעתה על סך של למעלה מ-1,300,000 ₪, משלא נמצא לתביעה זו כל יסוד ומשלא מצאנו את עדותה של התובעת מהימנה, מצאנו כי על התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים בגין הוצאות משפט סך של 15,000 ₪.

עוד יש לציין, כי שכר התובע שולם באמצעות מנהל התשלומים של שירות התעסוקה.

עוד יצוין, כי אי תשלום זכויות סוציאליות עשוי להוות "נסיבה אחרת" כהגדרתה בסעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים (ע"ע 24/99 יוסף עטרי – ש.ז.ג. ריהוט עילית בע"מ, פורסם בנבו, מיום 19.9.00), וזאת בעיקר ככל שמדובר בתנאי העבודה הבסיסיים והעיקריים של העובד, כגון אי תשלום שכר עבודה במועד, אי ביצוע הפרשות לקופת גמל ואי תשלום גמול שעות נוספות (סע (ת"א) 3726-10-10 סרגיי סטריקוב נ' רשף ביטחון (1993) בע"מ (כב' הש' דוידוב, פורסם בנבו, ניתן ביום 7.6.13.

...

דיון והכרעה האם יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 - 3? לטענת הנתבעות, אין עילה לתביעה כנגד הנתבעים 2 - 3 ויש לדחות את התביעה כנגדם על הסף.

כאמור לעיל, קבענו כי התובע בחר לעזוב את עבודתו ולא מצאנו כי התנהלות הנתבעת מצדיקה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

לפיכך, לא שוכנענו בטענת התובע כי הוא זכאי לפיצויי בגין הלנת שכר ותביעתו ברכיב זה נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

להשלמת התמונה העובדתית, לא ניתן להיתעלם מכך שבהתאם למימצאי הועדה לבדיקת כושר מטעם שירות התעסוקה מיום 15.6.17 (נספח 2 לתצהיר התובע), התובע נמצא מתאים לעבוד במיגבלות של "שעתיים ביום בישיבה" למשך קצת למעלה מחצי שנה (כלומר עד לתאריך 31.12.17).

עוד הוסיף התובע, כי בתחילת עבודתו עבד כאיש שירות ולאחר מכן הוסיפה הנתבעת לתפקידו עבודה כמודד, ובהתאם הובטחה לו העלאה של שכר הבסיס (סעיפים 11 – 12 לתצהיר התובע) לטענת הנתבעת, התובע קיבל שכר חודשי בסך 6,265 ₪ כעולה מתלושי השכר (סעיף 32 לתצהיר דוד).

לעניין זה ר' הוראת סעיף 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד): "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971." על פי הודעה בדבר תנאי עבודה שהנתבעת הציגה (נספח א לתצהיר), נקבע כי בסיס השכר של התובע הוא 6,265 ₪.

...

מכל מקום, גם אם ניתן להגיע למסקנה (בניגוד לגרסת התובע) כי מעת לעת הנתבעת נתנה לו הלוואות, תנאי ההלוואות וסכומיהן המצטברים לא הוכחו.

לאור כל האמור לעיל, נדחית טענת הקיזוז.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 382 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 44,328 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.9.14) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 7,695 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 2,268 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק) בסך 768 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.3.15) ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל.

] עם זאת, הדיווח לשירות התעסוקה איננו חזות הכל ובמקרים בהם מתעורר ספק לעניין מהימנותו של הדיווח, צריך בית הדין להכריע במחלוקת שבפניו בהתאם לכללים המשמשים את בית הדין כרגיל לצורך הכרעה במחלוקות העובדתיות ביחסים שבין עובד למעסיק.

לא הוצגו בפנינו מסמכים אחרים מהם ניתן ללמוד על תקופת עבודתו, הקף משרתו ותנאי שכרו של התובע.

...

(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה).

בנסיבות אלה, החלטנו להעמיד את הפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה על סך 5,000 ₪.

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 20,506 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 5,000 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך 3,552 ₪; דמי הבראה בסך 1,835 ₪; פדיון חופשה בסך 3,019 ₪; דמי חגים בסך 2,100 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 5,000 ₪; על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.