תנאי שירות צבאי כגורם לאסטמה

המערער סמך יתדותיו, בהקשר ההכרה הראשונית למחלתו ולשיטתו, בחוות דעת של ד"ר יצחק רוזנברג, אף הוא מומחה למחלות פנימיות ומחלות ריאה, ותמצית עמדתו של מומחה זה הנה, שמדובר בקשר מובהק של גרימה, בין מחלת האסטמה לבין תנאי השרות הצבאי, וזאת, בעטייה של החשיפה לסופות חול מדבריות בנגב, כאשר מדובר בגורם מוכר להתפרצות המחלה ולהחמרתה העוקבת, וכן, בשל היותו של המערער אלרגי לאבקנים של צמחים רבים, שהיו בנמצא באיזור שבו שירת.

...

השופט א. ואגו: לפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים שלפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט -1959, (להלן:"החוק") בראשות כב' השופטת בדימ' ר. בהט, אשר ניתן ביום 24.3.15, בתיק ע"נ 55684-12-11, ולפיו נדחה ערעורו של המערער על החלטת המשיב, שלא להכיר בתביעתו להכרת זכות כנכה על פי החוק.

בהקשר זה אנו מקבלים את טענות ב"כ המערער.

מטעם זה – נדחה ערעורו.

דעתי היא, לאחר עיון בכל החומר שנשטח לפנינו ובטענות הצדדים, וכך אציע לחברותיי הנכבדות להרכב לקבוע, שדין הערעור להתקבל, הגם שלא בהכרח מתוך אימוץ טענות ב"כ המערער בפנינו כפשוטן, וכי יש להכיר במחלת האסטמה, שהתפרצה במערער במהלך שירותו, כמי שנגרמה עקב השירות.

אפתח בכך, שאני סבור, שאין לייחס רלוונטיות רבה ל"טענת העוגן" של עו"ד אלמגור, ב"כ המערער, בפנינו, ביחס להכרה כביכול של המשיב עצמו בקיומה של החמרת נכות עקב השירות, כזו המטילה עליו הנטל להוכיח אחרת, לפי מנגנון סעיף 35 ג' של החוק.

דעתי היא, שמסקנה זו של הועדה אינה יכולה לעמוד.

בחוות דעתו של פרופ' רובין, מנהל המכון למחלות ריאה והמעבדה לתפקודי נשימה במרכז הרפואי רמב"ם (מיום 31.8.01), שעליה נסמך קצין התגמולים, צוין כי "לפנינו מחלת אסטמה שהתפתחה בגיל המאוחר. מחלתו היתה על רקע קונסטיטוציונלי, התפתחה בזמן השרות אבל לא עקב השרות ולא החריפה עקב השרות". תואר בחוות הדעת בפירוט שרותו של המבקש, ונאמר "בעקרון משרת כל הזמן בשטח כלוחם". צוין כי לשיטת המבקש האסטמה מקורה באבק וברטיבות, ונאמר, מפי המבקש – כך יש להניח – כי "עישן כסיגריה שתיים ליום מתחילת גיוסו 1984 עד לפני שנתיים וארבעה חודשים" וכן "אין סיפור משפחתי של אסטמה". מנגד בחוות דעתו של ד"ר יגלה, סגן מנהל בכיר במכון למחלות ריאה במרכז הרפואי רמב"ם מ-2001, מיום 2.3.03 נאמר, בין השאר, כי המבקש "עישן סיגריות ספורות (עד חצי קופסא ליום) בין 1984 ל-1998. לאחותו (אב משותף) אסטמה, פרט לכך אין אלרגיה במשפחה ואין סיפור של אסטמה בקרובי מישפחה מדרגה ראשונה". אחר כך תוארו השרות הצבאי והחשיפה לאבק, ונאמר כי מגע עם אבק "גורם בפרטים (קרי, אנשים – א"ר) רגישים להתפרצות של המחלה. בהעדר המגע לא בטוח שהמחלה תתפרץ". נאמר, כי במקרה זה "תנאי השרות הספציפיים גרמו להתפרצות המחלה, שלא בטוח כלל וכלל שהיתה מתפרצת בתנאים אחרים", וכי אין סימוכין להנחה שהמחלה היתה פורצת בכל מקרה.

...

כשלעצמי סבורני, כי במקרים מתאימים יכולה ועדת הערעור, בשעה שיש פער קוטבי בין חווֹת הדעת שלפניה, לבקש התייחסות של ועדה רפואית או ועדה רפואית עליונה (ראו סעיף 28 לחוק הנכים, וכן ע"א 503/76 כהן נ' קצין התגמולים, פ"ד לא(2) 36); ע' יעבץ חוק הנכים, חקיקה, פסיקה והיבטים משפטיים (1999), 248).

לפיכך נדחה הערעור.

איני נעתר איפוא לבקשה.

משהכיר בכך שגורמים גנטיים אצל המערער גרמו (אם כי בשיעור של 20% למחלה) הרי שגורמים אלה קיננו בגופו של המערער גם לפני השרות הצבאי ומשהכיר בכך שחלקו של הצבא במחלת המערער הוא בשיעור של 80% לשיטתו, הרי שמדובר בהחמרה בשיעור הנ"ל. העובדה הזו מובילה למסקנה שתנאי שרותו של המערער בצבא לא גרמו למחלת האסטמה ומה שיש לבדוק הוא האם הייתה החמרה למחלתו של המערער הייתה בזמן השרות ונבעה מתנאי השרות.

...

"... הופעת האסטמה קשורה ישירות לשירות הצבאי ולכן יש לקבוע לו נכות על פי ההנחיות של משרד הביטחון. ...ברור לכל שאסטמה אחרי גיל הילדות היא מחלה המתפתחת לאורך תקופה, לרוב 2-5 שנים...אין לי ספק שהשירות הצבאי הקרבי (שכלל בתוכו חשיפה לתנאי שטח, אבק רב, אדי שמנים, אדי אבק שריפה ומתח נפשי רב), הוא הגורם המרכזי המכריע בהתפתחות מחלת האסטמה....יש להדגיש כי תנאי הדירות הצבאי הובילו להתפתחות מחלתו אך אינני יכול להתעלם מהעובדה שאסטמה היא מחלה עם גורמים נוספים, חלקם גנטיים וחלקם סביבתיים, לכן, יש לייחס לשירות הצבאי 80% ממחלתו ו-20% לגורמים אחרים". בחוו"ד (מטעם המשיב) של פרופ' מרסל טופילסקי מיום 9.2.15 נכתב, בין היתר כדלהלן: בפרק "דיון ומסקנות" כתב, בין היתר כדלהלן: "יש לציין שהבסיס למחלתו הינה ברורה למדי, תסמונת אלרגית המבוססת על מחלות אלרגיות נוספות (נזלת אלרגית) רמת IGE גבוהה ורגישות למספר רב של אלרגנים סביבתיים וביתיים. אי לכך, .... השירות הסדיר הוא לא זה שגרם להתפתחות המחלה, אלא היא הופיעה בעת לימודיו בישיבת ההסדר". ובפרק "סיכום" כתב כדלהלן: "הנ"ל סובל מאסטמה אלרגית קלאסית אשר החלה כבר בגיל הילדות, והתפתחה כנראה בחודש אפריל 1984. כלומר שנה וחודשיים לאחר שחרורו משירות סדיר בצה"ל, כאשר קדמו למחלה מספר אירועים של דלקת סימפונות בחודש פברואר 83, יוני 83, ו-24.4.84, אובחן כ- ASTMATOID BRONCHITIS ואז לראשונה בוצעו תפקודי ריאה וטופל כחולה אסטמה קל, ועל כן מחלתו החלה בזמן לימודיו בישיבת ההסדר ולא בעת השירות או בשל השירות, ויש לדחות את התביעה , כי האסטמה לא התפתחה בעת השירות ועל כן אין קשר לשירות". המערער הגיש תצהיר עדות ראשית, ואף נחקר בחקירה נגדית על תצהיר זה. בסעיף 16 לתצהיר, לאחר שציין את המקומות בהם שירת כתב כדלהלן: "כל השירות הפעיל שלי היה בטנק מג"ח, שהוא טנק קטן יחסית למרכבה, והתנאים יותר גרועים מהשירות במרכבה. הישיבה מצומצמת ובמשך הנסיעה סובלים מטלטולי דרך. הטנק ללא מזגן והאוויר דחוס. אני רוצה להדגיש שהנסיעה רוב הזמן בשטח ובדרכי עפר, והטנק מלא אבק בפנים וכן בגזים מירי הפגזים. במלחמת לבנון ירינו ללא הפסקה. דבר שהגביר את תנאי המחנק בתוך הטנק". ולאחר תיאור טיפולים שקיבל בגין בעייתו הרפואית כתב בסעיף 24 לתצהירו כדלהלן: "אני מאמין שהאסטמה ממנה אני סובל נגרמה לי בעת השירות הצבאי הפעיל בטנק ובייחוד בפעילות המואצת במלחמת לבנון ואחריה". דיון ראשית, נציין שאנו דוחים את טענת המערער שיש קשר של גרימה בין תנאי השירות הצבאי לבין מחלת האסטמה ממנה הוא סובל כיום.

אנו קובעים שגם אם המערער לא קיבל, בתחילת התקופה בה סבל משיעול, טיפול נגד אסטמה , הרי שלפי החומר שלפנינו סבל המערער מאסטמה אלרגית.

לאור כל האמור לעיל, הננו מקבלים את הערעור וקובעים שמחלתו של המערער הוחמרה עקב תנאי שירותו בצבא.

בנסיבות העניין הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער הוצאות ששילם המערער למומחה מטעמו בסך כולל של 4,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

על כן, לאחר שבחנתי את החומר שלפנינו, הנני סבור כי החלטת וועדת הערר אינה יכולה לעמוד, והיה מקום להכיר בקשר בין מחלתו של המערער ותנאי שרותו בצה"ל. המערער הצביע על גורם סביבתי מוכר וידוע לכל מי ששירת ביחידות השדה בצה"ל, שהיה כרוך בתנאי שרותו, ואשר יכול היה לגרום להתפרצות המחלה שפקדה את המערער בדרכי הנשימה.

בנסיבות אלה, כאשר התובע הוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות המעידות על תנאי שירות ממושכים בתנאי שדה וחשיפה לאבק, וכאשר אין בפנינו חוות דעת רפואית השוללת אפשרות לקיומו של קשר סיבתי כאמור, וכאשר הרקע הקונסיטוטציונלי אף הוא אינו משמעותי (אחותו בתלאב משותף בלבד, סובלת מאסטמה) והמחלה פרצה לראשונה בעת שרותו הצבאי ובעת שהמשיך להיות בתנאי שירות שיש בהם לגרום למחלה, הרי קמה חזקה לטובתו כי המחלה נגרמה עקב השרות ועל קצין התגמולים היה לסתור חזקה זו. האחרון לא עמד בנטל זה. עיינתי גם בהחלטה שניתנה ברע"א 288/07 פלוני נ' משרד הבטחון (ניתן ביום 13/3/07) ואין בה לשנות מסקנתי האמורה.

...

חברי השופט כהן, סבור שהעובדה שהמערער עישן תקופה מסוימת בהקף ניכר יש בה להביא למסקנה, כי מדובר בהחמרה.

אינני יכולה להצטרף למסקנה האמורה.

ר' שפירא שופט אשר על כל האמור לעיל, הוחלט כדלקמן: (א)פה אחד לקבל ערעור המערער לבטל החלטת וועדת הערר קמא.

בהחלטה נקבע, כי יש לידון קודם כל בשאלה אם הייתה החמרה של מחלת האסטמה של המערער כתוצאה מתנאי השרות הצבאי, ורק לאחר מכן לידון בשאלה האם החמרה זו גרמה להיתלקחות המחלה הכלייתית.

בעירעור זה טען המשיב כי נחשף לגורמים הידועים כגורמים להחמרה במחלת האסטמה, וכי אלה הביאו להחמרה במחלת האסטמה אשר ארעה במהלך שרותו.

...

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, על רקע כלל החומר שבפנינו, החלטנו לקבל את הערעור, מן הטעמים שיפורטו להלן.

לסיכום, תפקידו של קצין התגמולים הוא "לקבוע את כל העובדות המזכות את התובע לתגמול" (שם).

בכפוף להערה אחרונה זו, דין הערעור להתקבל.