לסיום טוענים המבקשים, כי הצוו השפוטי אינו עולה בקנה אחד עם דרישות המידתיות והסבירות שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותי וחוק יסוד חופש העיסוק, ואף אינו עולה בקנה אחד עם אמות המידה הנדרשות למתן הצוו בנסיבות העניין, וזאת משתי סיבות עיקריות: האחת, טרם הוכחה אשמתם של המבקשים, שזכות החפות עדיין עומדת להם; והשנייה, שבפועל תחנת הדלק איננה מסכנת את בריאות או בטחון הציבור ולא פוגעת באיכות הסביבה וזאת לאור האישורים שצורפו לבקשה ואף הוגשו למשיבה, כשהכוונה היא לאשורים מטעם גורמים שונים, כגון: משירותי הכבאות, מהנדס המועצה המקומית ומשרד איכות הסביבה, ועוד.
מסמכים אלה ניתנו, בין השאר, על ידי גורמי הכבאות ואיכות הסביבה, ומכאן סביר יהיה להניח שפוטנציאל הסיכון הנשקף כיום מהתחנה לבריאות הציבור וביטחונו או לאיכות הסביבה, הוא נמוך.
במהלך הדיון טען ב"כ המבקשים, כי לתחנת הדלק היה רישיון עסק בעבר אך מדובר ברישיון שהיה בידי בעליה הקודמים של התחנה ממנו רכשו המבקשים את הזכויות בה. למותר לציין, כי טענה זו לא נטענה בבקשה או בתצהיר של המבקשים וממילא לא הוכחה באמצעות מיסמך כלשהוא.
בהקשר זה נטען על ידי המבקשים, כי רכז רשוי עסקים, מר קארו – וכפי שציינתי מקודם, אין כל צורך להכריע במחלוקת באשר למהות תפקידו או דרגתו – אישר למבקשים לנקוט בפעולות הקשורות להכנת תחנת הדלק ואף אמר להם שהעניין אינו קשור עוד ל'רשוי עסקים' וכי מבחינתו ניתן להפעיל את התחנה, כל זאת בשיחה המוקלטת שתומללה והוגשה לתיק.
באיזון הראוי אני קבועת, שהצו השפוטי מיום 14.8.2014 ימשיך לעמוד על כנו בכפוף לתנאים שקבעתי בהחלטתי מיום 4.9.2014 (בסעיפים א'-ב') לגבי מצב הביניים עד להכרעה בבקשה, אשר ימשיכו לעמוד על כנם גם בהמשך, ובכפוף לכך כי הוצאותיו של הבודק המוסמך מטעם המשיבה לגבי כמות הדלק (על מנת לוודא מעת לעת כי הכמות אינה עולה על 300 ליטר) יחולו על המבקשים.
...
על אף זאת, שוכנעתי כי נסיבות המקרה מטים את כף המאזניים לטובת המשיבה ובעד הותרת הצו השיפוטי על כנו.
ומכאן, שדין הטענה בנדון להידחות.
אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול הצו השיפוטי, אם כי בסייגים הנדרשים לשם שמירה על מידתיות בין האינטרסים המתנגשים, כפי שיפורט מטה.
