תנאי קבלה רטרואקטיביים לתואר שני באוניברסיטה

התובע, בעל תואר שני בפסיכולוגיה ארגונית ודוקטורנט במנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן, הועסק ע"י הנתבעת כ"מרצה מן החוץ" מיום 1/5/09 ועד יום 1/6/13.

במועד תחילת עבודתו הישתכר התובע שכר שעתי בסך 189.76 ₪, הזהה לשכר שנקבע בשעתו בטבלאות השכר של הות"ת למרצה מן החוץ בעל תואר שני ושכרו התעדכן מעת לעת בהתאם לעדכוני השכר שחלו במדרגת השכר לבעלי תואר שני בטבלאות השכר של הוות"ת. במועד מסויים נעתרה הנתבעת לבקשת התובע להעלאת שכר והחל מחודש אוקטובר 2011 שכרו השעתי של התובע הועלה לסך של 264.54 ₪, אשר היה באותה עת השכר הנמוך ביותר הקבוע בטבלאות הות"ת למורים בעלי תואר ד"ר. זאת, למרות שהתובע לא היה באותו מועד בעל תואר ד"ר. התובע טוען כי הוסכם בין הצדדים ששכרו השעתי יעלה ויעודכן לשכר מרצה מן החוץ שהנו בעל תואר ד"ר, כך ששכרו יתעדכן מעת לעת בהתאם לעדכוני דרגה זו בטבלאות השכר של הות"ת. מוסיף התובע וטוען כי חרף סיכום זה, ולאחר שנודע לו בדיעבד שטבלאות השכר של הות"ת עודכנו באופן שהועלה שכר מרצה מן החוץ בעל תואר ד"ר, הנתבעת סירבה לעדכן את שכרו בהתאם לעדכונים התקופתיים שחלו בטבלאות השכר של הוות"ת. הנתבעת מכחישה בתוקף את זכאותו הנטענת.

משעה שלא עודכן הסכם ההעסקה לאחר אישור העלאת השכר, הנטל להוכיח את השכר שבמחלוקת מוטל על כתפי הנתבעת, בהתאם לסעיף 5 (א) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד").

היתייחסות לחוזה שנחתם עם התובע לאחר העלאת השכר ככזה המקנה אוטומאטית הצמדה לדרגת מורה מן החוץ בעל תואר ד"ר חוטאת ללשונו המפורשת של החוזה ומאיינת הלכה למעשה את התנאי המפורש המצויין בו, אשר מקנה זכאות רק ככל שהשינויים בטבלאות השכר של הות"ת רלבאנטיים לסוג העובד, למעמד העובד ולתפקידו אצל הנתבעת.

...

יש ליתן לחוזה את פרשנותו הסבירה בעיני נוטל ההתחייבות שוכנעתי כי כל מגמתה של הנתבעת באישור העלאת השכר היתה מגמה מצמצמת, תוך התייחסות להעלאה כחריגה.

סוף דבר השתכנעתי ממלוא העדויות שהובאו לפניי כי סוכם בין הצדדים על העלאת שכר נקודתית גרידא, אשר לא כללה שינוי במעמדו של התובע ובסטטוס שלו אצל הנתבעת.

משכך ממילא לא כללה העלאת שכר זו התחייבות להצמדת שכרו של התובע לשכר מרצים מן החוץ בעלי תואר ד"ר, בהתאם לטבלאות הות"ת. מהטעמים המפורטים לעיל – התביעה נדחית.

מיכרז זה מופנה לשני המינים וכל אמת מידה שרשום בלשון זכר מתייחס לנקבה גם. מקום עבודה: יחידת שירות פסיכולוג חינוכי שיעור המשרה: 50% משרה (3 ימי עבודה בשבוע) תואר התפקיד: פסיכולוג חינוכי תנאי העסקה: על בסיס דרוג פסיכולוגים כפיפות: מנהל השרות הפסיכולוגי החינוכי תאור התפקיד: מתן שירותים פסיכולוגים חינוכים מערכתיים ופרטניים במסגרת החינוך לילדים, למשפחות ולצוותי חינוך לשם קידום בריאות נפש ורווחה נפשית בשגרה ובחירום עקרי תפקידו.

ראשית, התובע לא עמד בתנאי הסף של המיכרז מאחר שהוא נעדר הכשרה בפסיכולוגיה יישומית במסגרת התואר שלמד בפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטה הערבית בירדן.

] לטענת התובע, הוא עובד כבר משנת 2014, עוד בטרם ההנחיה החדשה, כפסיכולוג חינוכי בתיכון ששייך למועצה, אך תחת פקוח והנחיה של משרד החינוך – מנהל השרות הפסיכולוגי וגב' חניף[footnoteRef:29], באותו אופן שעובדים הפסיכולוגים שמועסקים על ידי משרד החינוך (שאינם נדרשים לקורס פסיכולוגיה יישומית לצורך קבלה לעבודה בשפ"ח).

דרישות הסף המעודכנות כאמור, אינן מוחלות באופן רטרואקטיבי על עובדים מכהנים בשפ"ח – משרד החינוך.

...

אנו דוחים את עמדת התובע, כי הוא האמין בתום לב שהוא עמד בדרישות הסף - התובע העיד כי כבר בשנת 2015 ביקש להגדיל את היקף משרתו, אז נאמר לו על ידי גב' חנף כי עליו לעבור הכשרת פרקטיקום.

סוף דבר התנהלות המדינה בעניין המכרז יותר מסבירה ומידתית, וכך גם החלטת המועצה על ביטול זכייתו של התובע לתפקיד מושא המכרז היא סבירה, ואינה מצדיקה התערבותו של בית הדין.

לאור כל הנימוקים כמפורט לעיל התביעה נדחית.

המבקש טוען שאף ההחלטה שהתקבלה בדבר פסילת מועמדותו בדיעבד, ניתנה בחוסר תום לב, בשרירות, ללא הליך כלשהוא, ודאי לא הליך הוגן או תקין, וללא בסיס עובדתי ראוי כנדרש במשפט המנהלי, ותוך היתעלמות מהוראה מפורשת בתקשי"ר, לפיה "מועמד בעל תואר שני במקצוע הנידרש, ייראה כמי שעומד בתנאי ההשכלה, ובילבד שתנאי הסף למישרה אינם דורשים רשוי על פי דין או רישום בפנקס מקצועי" (סימן 11.3(א)(3) לתקשי"ר).

המדינה מטעימה כי בטפסי המועמדות למישרה, הציג המבקש מצגים מטעים בקשר להשכלתו ונמנע במתכוון מלצרף למסמכי הליך האיתור את המסמך מטריניטי קולג' אנו יוניברסיטי, כדי לא להסב אליו תשומת לב. בתוך כך, המבקש רשם, באופן מטעה ופסול, ברובריקה "שם המוסד ומקומו" את האוניברסיטה העברית ואת מכללת קרית אונו, למרות ש"התואר" שקבל אינו ממוסדות אלה.

כן הסתיר המבקש מפני ועדת האיתור ומפני בית הדין, את העובדה שהוא הגיש בשנת 2011 מועמדות לתפקיד מנהל מינהל מקרקעי ישראל, אך מועמדותו נפסלה ביום 10.8.11, בשל העדר תואר אקדמי מוכר, חרף העובדה שלמסמכי המועמדות שלו באותו הליך, צירף המבקש אישור קבלה ללימודי תואר שני ממכללת קרית אונו משנת 2003 (9.9.03).

...

לא נמצא לנו שמתן סעדים נחוץ להבטיח אפשרות של פסילת מינויו של המשיב, אם לאחר בירור ההליך העיקרי, ייקבע שנפלו פגמים בהליכי וועדת האיתור ובמינויו של המשיב, היורדים לשורש המינוי, ושמטעמים של שמירה על שלטון החוק והבטחת ההתנהלות התקינה, השיווינית וההוגנת של המינהל הציבורי, אין מנוס מביטול המינוי.

סוף דבר מכלול השיקולים שמנינו בעניין קיומן של ראיות מספקות לביסוס עילת תביעה, מאזן הנזקים, הנחיצות של סעד זמני להגשמת המטרה של הבטחת זכות לכאורה במהלך ההליך השיפוטי וקיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין, תום לבם של הצדדים ושיהוי, מובילים את בית הדין לדחות את בקשת המבקש לסעדים זמניים.

המבקש ישלם הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪, למדינה וכן למשיב.

המבקש לא עמד לא בתנאי הקבלה הכללים לאוניברסיטה ולא בתנאי הקבלה למערך אשכול, למרות זאת הסכימה המשיבה לקבלו ללימודי התכנית כתלמיד "על תנאי" וכך גם נוסחה הודעת הקבלה שנשלחה לו בה נרשם בין היתר ומעבר לקבלתו על תנאי כי: "עליך לעמוד ברמת בינוני 1 באנגלית עד 15.8.12. מילוי תנאי זה הכרחי להמשך לימודיך". כאן המקום לציין כי הן תקנון האוניברסיטה, הן תקנון מערך אשכול והן מכתב הקבלה מדגישים באופן החלטי ביותר את חובת הדרישה לעמידה ברמה מסוימת בשפה האנגלית כתנאי לקבלה ללימודים או המשך לימודים או קבלת זכאות לתואר הכול לפי העניין.

זאת ועוד, הוכח די הצורך כי דוקא המבקש הוא זה שנימנע מלקיים את תנאי ההיתקשרות, הוא זה שלא נרשם ללימודי אנגלית בשנה הראשונה, הוא זה שהתמקד בבקשות הפטור במקום בלימודים והוא זה שלא ניצל באופן מלא ונכון את העזרה שהמשיבה הציעה לו כגון שיעורים פרטיים, הארכות השונות וכיו"ב. עילות לא נוצרות במשרדו של עורך הדין בדיעבד ובעת שבעל הדין מחפש דרך לשנות את התוצאה, העילות נוצרות בזמן אמת "בשטח", מעיון בהתנהלות שני הצדדים ובראיות האובייקטיביות שחלקן נרשם במו ידיו של המבקש עולה באופן חד משמעי שהוא היה מודע לכך שחובה עליו לעמוד בדרישות המינימאליות בשפה האנגלית, הוא ידע שהיתקבל כתלמיד על תנאי, הוא התחייב מספר פעמים להשלים את הדרישה לעמידה ברמה מינימאלית והוא אישר בכתב ידו כי באם לא יעמוד בדרישות ובהתחייבות יופסקו לימודיו והקטעים הרלבאנטיים ממכתביו כבר צוטטו לעיל בפרק הרקע.

...

לא כך הם פני הדברים ולא זו המסקנה המשפטית המתבקשת מטענות אלו.

אין חובה משום מקור שהוא לתת פטור ללקוי למידה, ההקלות שניתנות ללקויי למידה אינן בגדר פטור שכן גם אם ניתנת תוספת זמן או התעלמות אחרת מעניינים מינוריים, התוצאה הנדרשת בסופו של דבר היא הפגנת ידע ועמידה במטלות המהותיות וזו משמעות התואר האקדמי.

בנסיבותיו של תיק זה והיות ולא הוכחה אפליה, לא הוכחו שיקולים זרים והיות ואין הפרה חוזית ולא עוולה נזיקית ובשים לב לכך שאין זכות מוקנית משום מקור שהוא לקבלת פטורים שהם עצמם סוג של "אפליה" לעומת סטודנטים אחרים, דין הבקשה להידחות.

ההחלטה התקבלה על אף שמוסד אקדמי מוכר בישראל הכיר בתואר הראשון של התובע והעניק לתובע תואר שני כדין; במסגרת מועמדות התובע לתפקיד מנכ"ל עמידר ב-2003 פנה יועמ"ש עמידר למשרד החינוך, הגף לשקילת תארים ולמל"ג לקבלת עמדתם בשאלה אם התואר הראשון שהוצג הינו מוכר, ותשובתם הייתה כי "אינם נותנים אישור שקילות למוסדות בחו"ל ללימודים מרחוק וההחלטה האם להכיר בתואר ראשון לצורך לימודי תואר שני מסורה למוסד האקדמי בלבד וזוהי סמכותו הבלעדית". במקביל ניתנה חוות דעת של היועץ המשפטי לרשות החברות הממשלתיות, עו"ד זרביב, שמצאה כי התובע עומד בדרישות ההשכלה של תואר אקדמי, על סמך התעודה שהציג מחו"ל. לאחר שהמשנה ליועמ"ש לממשלה לא קיבלה את חוו"ד של עו"ד זרביב, התובע הגיש לדירקטוריון עמידר את אישור הקבלה לתואר שני בקריה האקדמית אונו, ובכך התקבלה עמדת התובע כי הוא עומד בתנאי הסף של התואר הראשון, ובחוות דעתה השניה של עו"ד זרביב לעמידר (מ2004) נרשם, כי אישור קבלת התובע לתואר שני בקריה האקדמית אונו מהוה עמידה בתנאי הסף לתואר ראשון.

בדיקה כזו כלפי התובע לאחר 20 שנה מהוה אפליה ואכיפה בררנית בחוסר סמכות, כאשר הסמכות נתונה בלעדית למוסד האקדמי בהתאם לחוק, תוך היתעלמות מהוראות סעיף 13.11 לתקשי"ר. לא ניתן לידרוש בדיעבד מהתובע אישור שקילות שלא נידרש בתנאי הסף, וממילא התובע עומד בתנאי הסף שכן יש לו תואר שני ממוסד אקדמי מוכר בארץ.

התובע לא הטעיה בטופס המועמדות- התובע הוכיח כי מחזיק בתואר ראשון מטריניטי קולג' ובנוסף למד שנתיים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1994-1996 ושנה נוספת בקריה האקדמית באונו בשנים 2000-2001.

...

הנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם טענו כי דין התביעה להידחות על הסף בשל אי עמידתו של התובע בתנאי הסף בהליך האיתור, שכן אין בידו "תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר". כן טענו הנתבעים לאי ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד התובע, שבאו לידי ביטוי בהסתרת מידע רלוונטי מוועדת האיתור ומבית הדין, בנוגע לפרטי השכלתו של התובע, ובהצגת מצגים מטעים וכוזבים בקשר אליהם, ובפרט בקשר ל"תואר" שהתובע קיבל לכאורה מ"טריניטי קולג' אנד יוביברסיטי", שהינו מוסד פיקטיבי, והדיפלומה שהתובע קיבל ממנו הינו "תואר דמה" שנרכש על ידו בכסף.

כן טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות לגופה, בהיעדר פגמים בהליכי האיתור היורדים לשורש ההליך, ובפרט, בהיעדר פגמים שלנתבע קשר אליהם, המצדיקים ביטול מינויו, שהינו סעד שיינתן במקרים קיצוניים, שענייננו אינו נמנה עמם.

תמיכה למסקנה שהתובע רכש דיפלומה ממוסד שאינו קיים, עולה מסתירות בין דברים שהתובע מסר לגבי מיקומו של מוסד זה ולגבי מהות הפעילות האקדמית שלו.

סיכומו של דבר הינו, שבחינת החלטת משרד הבינוי והשיכון בדבר פסילת מועמדותו של התובע מהתמודדות בהליך האיתור, מעלה שמדובר בהחלטה מבוססת שאין להתערב בה. לכך השלכה ברורה על תביעת התובע לביטול מינויו של הנתבע, להצהרה כי הוא עומד בתנאי הסף ולמינויו לתפקיד מנהל רמ"י. סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם למדינה ולנתבע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 25,000 ₪.