בהתאם לסעיף 1 לתנאי הסף של המיכרז (העתק המיכרז צורף כנספח ד' לתובענה) רשאי להישתתף במיכרז "כל קבלן רשום ברשם הקבלנים בענף 200 בסווג מתאים ובעל ניסיון של 5 שנים לפחות בעבודות דומות (על הקבלן לצרף רשימה של פרוייקטים בשלוש השנים האחרונות בתוספת המלצות)".
בסעיף 8 פורטו המסמכים שעל הקבלן לצרף להצעתו: אישור פקיד שומה או רואה חשבון על ניהול חשבונות לפי חוק עיסקאות עם גופים צבוריים, העתק מאושר מתעודת עוסק מורשה, אישור על דיווח למע"מ, אישור על רישום וסיווג אצל רשם הקבלנים, ערבות בנקאית בגובה 5% מערך ההצעה ללא מע"מ, תוכניות שצורפו למכרז חתומות ע"י המציע, כתבי כמויות מלאים וחתומים, חוברת המיכרז חתומה בכל עמוד, והעתק הקבלה של קניית המיכרז.
אדרבא, בעיניין קסם מילניום נקבע כי "נסכם: דרך המלך לתקיפת הליך מיכרז מצד מציע הטוען שזכייתו בו קופחה היא באמצעות עתירה מינהלית לתיקון הפגם שנפל בפעולת הרשות" (פסקה 27 לפסק דינו של כב' השופט עוזי פוגלמן, הדגשה הוספה), ומכאן אנו למדים כי הגשת עתירה מנהלית די בה לצורך עמידה בתנאי הסף הנידרש להגשת תובענה מנהלית.
ובהמשך, בעמ' 25 לסיכומיה, טענה התובעת כי:
"מנספח ג' שצורף לתיק ביהמ"ש (מיסמכי הארנונה שהומצאו לבסוף ולאחר עדות הגזבר רוט) עולה כי החיוב של ערן בארנונה נבע מכך שערן החלה עבודות חפירה למאגר מצעים בשטח של כ-8 דונם (מחצבה) בשטח גני טל מיום 3.6.09 (ראה מכתב פחימה מיום 1.3.10). הינה כי כן, בנגוד לעדות הגזבר, החיוב לא היה בעד השמוש שעשה הקבלן במחנה אלא לטובת הפעלת מחצבה, עניין בעל השלכה משמעותית על שאלת הנזק (לשיטת מומחה המועצה עצמו)".
עוד טענה התובעת (סעיף 29 לסיכומי התגובה מטעמה):
"הכנסותיה הנעלמות של ערן ממאגר המצעים שחצבה בשטח 8 דונמים – לפי אסופת המסמכים שהוגשו וסומנו ג' ומכתב פחימה מיום 1.3.10 ערן החלה עבודות חפירה למאגר מצעים בשטח של כ 8- דונם (מחצבה) בשטח גני טל מיום 3.6.09. נתונים אלה התגלו רק תוך כדי שמיעת הראיות, לאחר שהנתבעת סיכלה את הליכי גילוי המסמכים. הנתבעת לא ביקשה לספק כל הסבר לנתון זה העולה מן הכתוב והעדיפה שלא להתייחס אליו על מנת שתוכל עתה בסיכומיה לטעון שלא הוכח שערן חצבה את מצעיה מאתר זה. הנתבעת לא טענה שהמאגר הופעל ע"י ערן לצרכים אחרים מלבד העבודות נשוא המיכרז. הנתבעת לא הסבירה לשם מה נדרשה ערן לשטח רחב ידיים בן 8 דונמים בסמוך לשטח ביצוע עבודות המיכרז. הנתבעת לא הסבירה מדוע הוציאה חיוב בגין מאגר מצעים".
בדיון מיום 3.11.13 ציין מר פחימה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 19-20): "מהנדס המועצה, החשבון שמחזיק התובע הוא חשבון הסופי, לא שילמנו מעבר לקבלן, ויתרנו לו על הארנונה, לא זוכר את הסכומים" וכן העיד כי (עמ' 74 לפרוטוקול, שורות 13-12): "המציאות היתה שמח' הארנונה, בהנחייתי הוציאה דרישת תשלום בגין המחנה של הקבלן שהוא תופס שם שטח והוא צריך לשלם ארנונה".
כשנחקר מר רוט בדיון מיום 11.1.17 בהתייחס לוויתור על חשבון הארנונה השיב כי החיוב הוטל "על המחנה שהוא הקים, כלים וכו'", וכאשר נישאל מדוע בוטל החיוב השיב (עמ' 76 לפרוטוקול שורות 10-4):
"ת. כי הוא לא החזיק מים. נאמר לי לפי חוו"ד משפטית שקבלתי שלא אוכל לעמוד אחרי החיוב הזה. קבלתי את זה מיועמ"ש שעוסק בארנונה וקשור למועצה.
...
בית המשפט דן אחת לאחת בטענות התובעת, ועל אף שמצא לנכון לקבל את חלקן, לא מצא לנכון בסופו של יום להיעתר לעתירה.
סוף דבר
נוכח המפורט לעיל, אני רואה לנכון לקבל התובענה בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,806,267 ₪.
הנתבעת תשלם הוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 100,000 שקלים.