המנהל הוסיף, כי טענות כנגד חוזה ההרשאה והמכרז בו זכתה החברה, הנן בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים, וכי אף בכל הקשור לטענות ביחס לפקיעת התוכנית, המדובר בסמכות ייחודית של בית משפט לעניינים מינהליים.
לעניין הסמכות העניינית השיבו התובעים, כי צירוף המנהל כנתבע, נעשה בהתאם להחלטת כב' הרשמת, וכי ככל שבית המשפט ימצא כי התביעה אינו בסמכותו, עליו להעבירה אל בית המשפט המוסמך ולא לסלקה על הסף.
ויודגש כי אין התביעה מכוונת רק למניעה עכשוית של הפעילות אלא גם למניעת היתקשרות עתידית של המנהל ביחס לפעולות חציבה בתחום התוכנית.
מאחר שהתביעה לא הוגשה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ואף לא נטען לנזק ממון, (ולכן יחיד לא יכול להגישה), אלא רק לנזק כללי שאינו ממוני בגין אי נוחות ופגיעה באיכות החיים, לא היתקיימו התנאים להגשת תביעה בעילה זו.
אדגיש כי אין המדובר רק בטענה למטרדי רעש וזיהום אויר שניתן להגיש תביעה בגינם, גם על פי החוק למניעת מפגעים, אלא כעולה מכתב התביעה נטען גם לפגיעה בנוחות או ברכוש תושבי היישוב לרבות מחמת שהמחצבה מונעת את התפתחות הישוב- טענות שהחוק למניעת מפגעים אינו חל עליהן.
...
בנוסף נטען, כי התביעה נסובה סביב השימוש במחצבה המהווה מטרד ליחיד ולכן קיימת סמכות לבית משפט זה.
דיון:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכתב התביעה, שוכנעתי כי יש להורות על מחיקת התביעה.
שוכנעתי כי עיקר כתב התביעה אכן מתייחס לנושאים שאינם כאמור בסמכות בית משפט זה. אין המדובר בסוגיות שניתן להכריע בהן בגררא והן הן עיקר התביעה ומהותה.
בהתאם לכל האמור, אני מורה על מחיקת התביעה.
