תנאי מקפח בחוזה הלוואה טלפוני

מנגד טוען התובע כי תניית השיפוט הנ"ל אינה מהוה חלק מהסכם ההלוואה נשוא התביעה, ולפיכך אין לה כל תוקף כלפיו (אין תחולה לתקנה 5 לתקנות סד"א), וגם אם יש לה תחולה היא מהוה תנאי מקפח בחוזה אחיד שיש לבטלו.

זאת ועוד, לגירסתו נציגי הנתבעות יצרו עמו קשר טלפוני והציעו לו את ההלוואה נשוא התביעה בעת שהיה במשרדו, והוא הסכים לתנאי ההלוואה, בעת שהיה נוכח במשרדו (סעיפים 3-4 לתצהיר התובע).

...

לאור האמור טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה להעברת הדיון לבימ"ש השלום בתל אביב, ולהותיר את הדיון בבית משפט השלום בעכו, שלו הסמכות המקומית לדון בתביעה.

ברע"א (חי') 73500-10-18 ליסקאר ליסינג ומימון בע"מ נגד טל צבאן (פורסם בנבו ביום 28.11.18), קבע ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט י. גריל) כי בתיקון חוק החוזים האחידים מיום 1.6.04 הושמט מסעיף 4(9) המשפט "תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר" ובמקומו הוסף המשפט "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט". לכאורה, ניתן היה לטעון כי משהסיר המחוקק מסעיף 4(9) את הדרישה של "תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר" יחול, לכאורה, מבחן טכני צר, לפיו מקום בו תניית השיפוט הייחודית אינה עולה בקנה אחד עם הוראת הדין לעניין מקום השיפוט (תקנה 3(א) לתקנות סד"א), ממילא תהיה המסקנה שתניית השיפוט היחודית מקימה את חזקת הקיפוח.

נוכח האמור, לעיל, הגיע ביהמ"ש העליון בעניין בנק לאומי למסקנה שאין לראות בתניית השיפוט שם משום תנאי מקפח בחוזה אחיד הדורש שינוי או ביטול (ראו: רע"א 73500-10-18 הנ"ל).

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני דוחה את הטענה להעדר סמכות מקומית.

עוד נטען בתובענה, כי במשך שנתיים שילמו הלווים כספים מדי חודש על-פי הוראות טלפוניות של המשיבה, על יסוד שיעור ריבית שנתית של 181.27%, וכי בשנת 1992 סיימו להחזיר את מלוא ההלוואה, אלא שכעבור שמונה שנים פתחה כנגדם המשיבה בהליכי הוצאה-לפועל למימוש המשכנתה תוך שהיא טוענת כי הלווים חייבים לה סכום של 500,000 ש"ח. על בסיס דברים אלו טענו המבקשים בתובענתם, כי חוזה ההלוואה הוא חוזה אחיד שבו תנאים מקפחים, אשר נכרת מתוך עושק וחוסר תום-לב מצד המשיבה ותוך שהמשיבה מפרה חובות גילוי נאות שבהן חבה ובנגוד לתחיקה בנושא הגנת הצרכן ולחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג1993- (להלן: חוק הסדרת הלוואות), ועל-כן על בית-המשפט המחוזי להורות על ביטול חוזה ההלוואה ועל השבה על דרך עריכת חישוב מחודש של הכספים המגיעים למשיבה על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א1961-.

...

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

אשר-על-כן, הערעור מתקבל, במובן זה שעל בית-המשפט המחוזי לדון במכלול הטענות שהועלו בתובענת המבקשים.

לטענת המבקש כי אל על אינה מגלה את דמי אי ההגעה בפלטפורמות האחרות השיבה אל על כי הטענה נטענה בעלמא ומבלי שיש בפני בית המשפט בעל דין שאוחז בעילת תביעה אישית בגין עילה זו. בקשר לרכישת כרטיסים במוקד השרות הטלפוני – נציגי אל על מודיעים ללקוחות במהלך השיחה מהם הסכומים שיחויבו בהם במקרה של אי התייצבות.

בתגובתו לתשובה המשלימה של אל על חזר המבקש על טענתו כי בפועל אל על מבטלת את מקטעי הטיסות שנותרו לנוסעים לאחר שלא התייצבו למקטע טיסה, וטען כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.

ההסכם הותנה ביישום הסכם בין אל על לבין מדינת ישראל בדבר הלוואה שתקבל החברה, בסכום של 250 מיליון ₪.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה, מצאתיו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ועונה לדעתי על דרישות סעיף 19 (א) בחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". ההסדר נותן מענה לנושא התובענה: אל על לא תגבה דמי אי הגעה מנוסעים שלא התייצבו לטיסה באותם מקרים שמנויים בהסדר, שהם אותם מקרים שבהם יש להניח כי הנוסעים התכוונו להתייצב לטיסה אולם לא עשו כן בתום לב. אל על התחייבה שלא להעלות את סכום דמי ביטול הכרטיס בשל הוויתור על גביית דמי אי הגעה במהלך תקופה של 3 שנים מיום כניסת ההסדר לתוקף; להנפיק נוהל כתוב באשר למדיניות החדשה; ולהוסיף הערה מתאימה באתר האינטרנט שלה.

לאור כל האמור אני סבורה כי ההסכם עונה על הסיכויים והסיכונים הטמונים בבקשת האישור.

על כן אני מאשרת את הסכם הפשרה, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

התובעת לא קיבלה הודעה זו והשיבה במסגרת מכתב בא כוחה מיום 5.12.2019 כי השרות הניתן על ידה איננו נכלל בתוספת המפורטת בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן: "תקנות הגנת הצרכן"), והבהירה כי "מרשתי אכן התחייבה בפני מרשיך להשיג להם הלוואה בריבית בשיעור ממוצע של 2.3% בהסכם מתן השרות .... אלא שכפי שהוסבר למרשיך - ההצעה שניתנה להם, להלוואה בריבית גבוהה יותר בשיעור של 4.8% מגלמת בתוכה תנאי פריסה טובים יותר באופן שבסופו של דבר מהוה הצעה טובה יותר ומשתלמת להם יותר, מאשר ההצעה שיכולה מרשתי להשיג בריבית 2.3%". התובעת הודיעה כי היא עדיין מוכנה להעמיד את שירותיה גם באם "יתעקשו" הנתבעים לקבל הלוואה בשיעור ריבית של 2.3%.

לטענתם, כבר בשיחת הטלפון הראשונית עם נציגת התובעת, ג'ויס מילר (אשר הוצגה בפני הנתבע כבנקאית בכירה ומנהלת קשרי לקוחות בחברה) הובהר כי הנתבעים מבקשים לבדוק את האפשרות לסילוק הלוואות הגישור על ידי נטילת הלוואת משכנתא בפריסה ארוכה יותר, בריבית נמוכה יותר באופן משמעותי.

סעיף 4 (6) לחוק החוזים האחידים קובע כי קיימת חזקה כי תנאי הוא תנאי מקפח אם הוא "שולל או מגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח על פי דין, או מסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדות לו מכוח החוזה, או המתנה אותן במתן הודעה בצורה או תוך זמן בלתי סבירים, או בדרישה בלתי סבירה אחרת". בעניינינו, הגבלת זכות הביטול העומדת לנתבעים או התנייתה בתשלום מחצית משכר הטירחה באופן גורף אינה סבירה.

...

על כן הם זכאים לבטל את ההסכם, על כלל תניותיו ודין התביעה להידחות.

צברי העיד כי התנהלות זו הובילה אותו למסקנה כי מדובר בגוף לא רציני.

אופן פועלה זה אינו עולה בקנה אחד עם החובה לקיים את ההסכם בדרך מקובלת כך שכוונתם של הנתבעים וציפייתם לקבלת משכנתא בתנאים מסוימים תקוים ובתום לב. סוף דבר מכל האמור, התביעה נדחית.

בקשת האישור מייחסת למשיבה את העילות הבאות: הפרת חוזה ביטוח; הפרת חובת גילוי המוטלת על חברות ביטוח; הפרת סעיף 6ב לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאים בחוזה הביטוח), התשמ"ב – 1981; הפרת הוראות המפקח על הביטוח; הטעה מהותית ואי-גילוי לפי סעיף 55(א) לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), תשמ"א – 1981; הפרת חוזה, חוסר תום לב במשא ומתן ובקיום חוזה והטעיה, לפי דיני החוזים; הפרת חובת זהירות; עשיית עושר שלא במשפט; תנאי מקפח בחוזה אחיד לפי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1982; הפרת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993; פגיעה באוטונומיה.

אני סבורה כי יש בכך משום מענה מספק ביחס לחשש שהועלה בהקשר זה. אופן יידוע חברי הקבוצה בעיניין הסדר הפשרה: היועמ"ש העיר כי לאור העובדה שלא כל חברי הקבוצה מחזיקים בהכרח בטלפון נייד ו/או חשבון אימייל, ולאור החשיבות ביידוע חברי הקבוצה בקיומו של הסדר הפשרה, מוצע להודיע לחברי הקבוצה על הסדר הפשרה גם בשליחת דואר לביתם של חברי הקבוצה.

...

המבקש ובאי כוחו יוכלו להגיש בקשה מתאימה, לאחר שיוגש דו"ח המבקר ואז אשוב ואדרש לבקשה ביחס לגמול ושכ"ט. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בשלב זה, המשיבה תשלם למבקש גמול בסך כולל של 25,000 ₪ וכן תשלם שכר טרחה לבאי כוח המבקש בסך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

בהתאם להוראת סעיף 25(א)(4) בחוק, אני מורה על פרסום הודעה על הסדר פשרה זה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה.