ביום 2.8.17 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי שיחרורו לצורך יציאה לריצוי עבודות שירות שנפסק בת"פ 32544-03-14 בימ"ש שלום רחובות ביום 25.1.17, אותן החל לבצע ב- 20.3.17 ועד טרם מעצרו ב- 11.6.17, וביום 22.8.17 דחה בימ"ש קמא את הבקשה.
בית משפט קמא שיחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים מחמירים והדוקים; קבלת בקשתו של העורר תיפגע באיזון שערך בית משפט קמא, אשר הוביל לשיחרור העורר בתנאים הספציפיים שנקבעו.
...
דיון והחלטה
דין הבקשה להידחות.
נוכח כל האמור, קבע בימ"ש קמא כי בסופו של דבר העורר זוהה בוודאות (עמ' 21 ש' 4) וכי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת -
"עליי לציין שמהחומר שמצוי בתיק יש די ראיות לכאורה המעידות על נהיגתו של המשיב בזמן פסילה. יש לציין שבשלב זה אין הראיות צריכות לענות על נוסחה של הרשעה אלא לראיות לכאורה, ובמקרה אשר בפנינו הראיות מעידות על קיומן של ראיות לכאורה ומעבר לכך. בחנתי את התצהירים שהגישה ההגנה אשר מעלים גרסה אחרת בנוגע לנהיגתו של המשיב.... במקרה אשר בפנינו מהימנות העדים ייקבע על ידי המותב שידון בתיק העיקרי ולא על ידי המותב הדן במעצר.
בבש"פ 1782/13 ראני חלייחל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.03.2013) נקבע לעניין זה-
"יסודה של הבקשה בעובדה, כי המעשים המיוחסים למבקש נעשו בזמן שהלה היה בתקופת ביצוע עבודות שירות, שנגזרו עליו בתיק אחר. סבורני, כבית המשפט המחוזי, שעובדה זו – המלמדת על הקושי במתן אמון במבקש – נזקפת לחובתו דווקא...גם אם – כטענת המבקש – פועל יוצא של דחיית הבקשה להקלה בתנאי מעצר הבית הוא הפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר"
בכל הנוגע לפגיעה בשיקומו של העורר -הרי שדי להפנות לאמור בבש"פ 4434/06 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.06.2006) לעניין זה, לא כל שכן כששם דובר בנאשם שהינו קטין על סף הבגירות-
"אכן, למעצרו של העורר תהיינה השלכות מבחינת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות. אולם יש לזכור כי הוא הביא השלכות אלה על עצמו כאשר בחר, לכאורה, לנהוג כפי שנהג. ראוי כי העורר, אשר מצוי על סף הבגירות, ישא באחריות מלאה למעשים שעשה ולבחירות שבחר."
לאור כל האמור, לא מצאתי כי נפל בפגם בהחלטתו של בימ"ש קמא, ודין הערר להידחות.
