דירה של מעוז ואישתו אסתר ביהוד –לדירה זו הייתה משכנתא בהחזר חודשי של כ-5,000 ₪ בריבית נמוכה (ראה כעולה בס' 42 לתצהיר עפרה).דירה שנמכרה ב- 1,930,000 ₪ (הסכם המכר מיום 30.4.14 בין מעוז קרן ואסתר קרן לבין אמיר זיו- אב נספח 6 לתצהיר עפרה).
עוד מצהיר מר מעוז בס' 11 כי :"הנתבעים פעלו כדי שנרכוש את הבניין בכל מחיר משום שראו את שכר הטירחה שלהם לנגד עיניהם. הנתבעים במכוון לא היתנו את העסקה לרכישת הבניין בקבלת משכנתא מבנק ולא פעלו לביטולה של העסקה לאחר שגילינו שלא ניתן לקבל משכנתא מבנק. במקום זאת, הנתבעים הוסיפו חטא על פשע והובילו אותנו אל השוק החוץ בנקאי לקבלת הלוואה בתנאים דראקוניים ".
עוד הצהיר מר מעוז בס' 48 :"הנתבעים לא הסבירו לנו את ההבדל בין רכישת דירות לבין רכישת ביניין מבחינת גרירת משכנתות. לא הסבירו כי אם נקנה דירות נוכל ליגרור את המשכנתאות שהיו קיימות על הדירות שהיו לנו אל הדירות שנקנה, אולם אם נקנה ביניין לא נוכל ליגרור משכנתות ונצטרך להתחיל תהליך של קבלת משכנתא מהתחלה ".
עוד מוסיף מר מעוז כי הנתבעים התרשלו גם שלא רשמו את הבניין בטבו על שמם ובפועל מר מורן ביצע את הרישום (ראה בס' 78 לתצהיר מעוז).
אחריות מקצועית של הנתבעים :
הפן הנורמאטיבי:
נקבע בתא (י-ם) 69619-05-19 קטי בן סימון נ' ליאן מיכל סולר (פורסם בנבו, ניתן ביום 28.6.22) :
"28. כפי שהעידו הן התובעת והן התובע, הנתבעת שבה ואמרה כי היא מכרה דירה שקבלה בירושה ומשם הכסף לרכישת דירה זו. מדובר בהסבר מניח את הדעת שיש בו כדי להסביר מניין יש לנתבעת שהיא אשה צעירה ולא הצטיירה כבעלת ממון רב, את הסכום לרכוש את הדירה, שאינה דירה יקרה במיוחד, אלא להפך, מדובר בדירה לא יקרה. לא ניתן לצפות כי עורך הדין לא יסתפק בתשובות שניתנות על ידי לקוחו וימשיך בבדיקה עצמאית אודות מקורותיו הכספיים של הלקוח. בפסיקה נקבע כי אכן "חובת הזהירות של עורך הדין כלפי לקוחו היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור "(ע"א 7485/10 פנטהאוז רחמני נכסים (1997) בע"מ נ' עו"ד יובב פפר (27.02.2012) פסקה 10), ואף נקבע כי חובה זו נותרת בעינה כאשר עורך הדין מייצג את שני הצדדים לעסקה אף כאשר מטבע הדברים יהיו נקודות שבהן לצדדים יהיו אינטרסים מנוגדים (ראו על"א 2/80 פלוני נ' הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין (3.9.80)), עם זאת, נקבע כי " לא ניתן להטיל עליו חובה אבסולוטית למנוע נזק. עורך דין אינו בלש או חוקר פרטי... " (ע"א 7485/10 הנ"ל , ס' 11, ההדגשה שלי ב"י) וזאת לא הוכח.
...
לאור כך אני קובעת כי לא הייתה התרשלות מצד הנתבעים המחייבת בפיצוי התובעים בגרימת נזק כלשהו נטען.
הנימוק השני – בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה, ככל והתובעים שכנגד הגיעו למסקנה שיש לתקנו ולהוסיף עליו, היה עליהם לעשות זאת בכתב בצורה מסודרת.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.