תנאי לתביעה: תשלום הוצאות משפט

מכיוון שהתובעות אינן משלמות את חובות המס שלהן ואת הוצאות המשפט שנפסקו לחובתן לטובת המדינה, לטענת המדינה מיתקיים חשש ברמה קרובה לוודאות מוחלטת כי התובעות לא ישלמו את הוצאות המשפט ככל שיפסקו בתובענה זו. לטענת המדינה, הכלל הוא כי על החברה בע"מ להפקיד ערובה, אלא אם הוכיחה זו כי ישנם טעמים טובים לסתור, ובפרט כי ביכולתה לשלם את הוצאות בעל דין שכנגדו הגישה את התובענה.

בהקשר זה, הפניתה המדינה להחלטות שניתנו ביחס לתובעות עצמן ברע"א 3206/21 י.ב. שיא משאבים נ' פקיד שומה רחובות (14.6.21), בגדריו דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ב-ע"מ 10317-01-21 שבו נקבע כי תנאי לבירור ערעור המס הוא הפקדת ערובה מטעם התובעת 1 בסך 40,000 ₪ ו-ת"א 16210-03-21 – שם נקבע כי על התובעות להפקיד ערובה בסך 75,000 ₪ כתנאי לבירור התובענה.

...

לנוכח העובדה כי התובעות לא הצביעו בטיעוניהן על טעם נוסף המצדיק מתן פטור מחיוב בערובה ולאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי התובעות לא עמדו בנטל לסתור את החזקה בדבר הצורך בהפקדת ערובה.

קביעת גובה הערובה: משהגעתי למסקנה כי על התובעות להפקיד ערובה להוצאות הנתבעות, אבחן להלן את גובה הערובה הנדרשת.

בשים לב למכלול השיקולים שפורטו לעיל, אני מורה לתובעות להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות בסך 50,000 ₪ עבור כל נתבעת, סך הכל 200,000 ₪, זאת על הצד הנמוך.

לפני בקשת הנתבע להורות לתובע על הפקדת ערובה כתנאי לבירור תביעתו.

לעניין סכום הערובה, הסכום שנקבע במסגרת ההחלטה על ערובה להוצאות אמור לשקף את סכום ההוצאות שהערכאה הדיונית צופה שניתן יהיה להטיל על הצד שיפסיד בתביעה, בתום הדיון בה. סכום זה איננו מקביל בהכרח לסכום אותו התחייב אותו צד לשלם לבא כוחו, והוא משקף כאמור את הסכום שעשוי להיפסק, מנקודת המבט של בית המשפט, בתום ההליך הכל בשים לב לנסיבות העניין (ראו רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, פסקה 8 (13.11.2014), רע"א 1153/23 פדיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מ.ד.ר.א בנין והשקעות בע"מ (27.02.2023)).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול הנסיבות באתי לידי מסקנה שיש להטיל על התובע ערובה להוצאות הנתבע, בשים לב לכך שמדובר במי שלעת הזו אינו מתגורר בתחומי מדינת ישראל וכאשר לא הוכח שלתובע נכסים במדינה, מלבד אולי זכויותיו בחברות נשוא ההליך, אשר שיעורן, אם בכלל, נתון במחלוקת.

בנסיבות דנן, סבורני שהאיזון הראוי, בשלב זה, הוא בחיוב התובע בהפקדת ערובה בסכום של 25,000 ₪, אשר יבטיח הוצאות מתונות ומיידיות של הנתבע ככל שידחה ההליך.

ככל שנגיע למסקנה כי תנאי מוקדם זה מיתקיים, עלינו להמשיך לבחון האם מתקיימים ארבעת התנאים המצטברים הבאים, הנדרשים לצורך האישור: ראשית האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה (הרישא לסעיף 8(א)(1) לחוק); שנית האם יש אפשרות סבירה ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה (הסיפא לסעיף 8(א)(1) לחוק); שלישית האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת (סעיף 8(א)(2)( לחוק; ולבסוף האם קיים יסוד סביר להניח שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב (סעיף 8(א)(3) ו- (4) לחוק).

האם הבקשה באה בגדר פריט 11 לתוספת השניה? פריט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, קובע כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית שעניינה "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". לטענת המבקש, עניינו ועניין הקבוצה שהוא מבקש לייצג בא בגדר פריט זה. לטענת הביטוח הלאומי, הבקשה לאישור אינה עומדת בתנאי פריט 11, וזאת ממספר נימוקים.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מהיום.

...

דהיינו, אין מקום לדחות על הסף בקשה מסוג זה בנימוק שאינה באה בגדר פריט 11 (אף אם בסופו של המהלך הפרשני המסקנה תהיה שמדובר היה בגביה כדין).

סוף דבר משהגענו לכלל מסקנה בדבר נכונות עמדתו הפרשנית של הביטוח הלאומי לפיה "תושב חוזר" ב"תקופת ההמתנה" כמשמעותה בסעיף 58 לחוק חייב בדמי ביטוח בריאות, הרי שלא מתקיים התנאי לאישור תובענה כייצוגית הקבוע בסיפא לסעיף 8(א)(1), לפיו נדרשת "אפשרות סבירה" כי השאלה המשפטית שבמחלוקת תוכרע לטובת הקבוצה.

משכך, דין הבקשה לאישור להידחות, וזאת מבלי שנידרש לדון ולהכריע בשלל הטענות הנוספות שהועלו על ידי באי כוחם המלומדים של הצדדים.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

בית משפט השלום בחיפה ‏כ"ה שבט תשפ"ד, 04 פברואר 2024 תאד"מ 31647-11-21 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' וקסלר תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר, בנימין בן סימון תובעת כלל חברה לביטוח בע"מ נתבעת נגה וקסלר פסק דין

לפי המידע שהצטבר אני מעריך בסבירות גבוהה כי הנהג ברכב התובעת לא בדק את תנאי הדרך וניכנס לכיכר מבלי להאט.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מכל המקובץ, אני מורה לדחות את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

עוד טענה המבקשת כי מאחר שהמשיב הנו תושב חוץ יש לחייבו בהפקדת ערובה, בייחוד נוכח סכוייו הנמוכים בהוכחת תביעתו לאור אי הגשת כל אסמכתא המעידה על תנאי ההזמנה, היקפה, עלותה ואף לא אודות תנאי התשלום והאספקה.

לפיכך, לשיטת המשיב משסיכוייו בהוכחת התביעה גבוהים, אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה ובכך על בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף תוך חיוב המבקשת בהוצאות ושכ"ט עו"ד. דיון והכרעה: המקור הראשון לחיוב בערובה להבטחת הוצאות הנה תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), הקובעת: "157. (א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע." תקנה 157(א) מאפשרת לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.

...

לאור האמור לעיל אני מורה למשיב להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך של 9,000 ₪ להבטחת הוצאותיה של המבקשת היה ותידחה התביעה כנגדה וזאת בתוך 45 יום מהיום.