התובעות טענו כי החברה מרעה את תנאי העבודה, שעה שלא חל שום שינוי לעומת שנות עבודתן הקודמות, לא כל שכן שינוי מוחשי המהוה הצדקה להתפטרות בדין מופטר.
כן הוכח כי הנתבעת הודיעה לתובעות ביום 8.3.12 כי:
"בשל שינוי מבנה אירגוני וצמצום הקף הפעילות בחברה, עוברת המתפרה לעבודה בימים ב, ג, ד, ו-ה בלבד וזאת עד להודעה חדשה אחרת. תוכלו לפדות כל חודש את ימי החופשה המצטברים שלכם ולקבל את הכסף עבורם" (ראו ת/4).
לאחר מכן, ביום 3.1.13, כאשר גלית עדיין לא חזרה ארצה (היא חזרה ביום 10.1.13), שולחת ב"כ התובעות מכתב לב"כ הנתבעת, שבו מודיעות התובעות על התפטרותן בדין פיטורים בתוך 30 ימים ככל שהנתבעת לא תתקן את הפגיעה בתנאי העסקתן בפרק זמן זה. למכתב צורפו מכתבי התפטרות אישית של התובעות, כולם מיום 25.12.12, שבהם מפורטות אותן דרישות – אשר בסופו של יום הצדיקו לטענת התובעות את התפטרותן.
האם הייתה "הרעת תנאים" - זכאות התובעות לפצויי פיטורים
לפי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963:
"(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".
בעיניין התנאים שבהם ניתן ליישם סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים נפסק כי:
"כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.
...
דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.
לסיכום
נוכח כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובעות סכומים כדלקמן:
לתובעת 1, גב' אנה יוחבץ:
(1) סך של 1,030,68 ₪ נטו, בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.13 ועד לתשלום בפועל.
התביעה כנגד נתבעות 2 ו -3 נדחית.