לעניין זה טוענת המדינה כי "כיוון שועדת המענקים היא המוסמכת לקבוע זכאות, העדיפה המדינה שבתי החולים לא יערכו את הבחינה בעצמם, אלא יעודדו את כל מי שעשוי להיות זכאי למענק להגיש בקשה שתבחן על ידי הועדה".
המדינה מוסיפה וטוענת כי המענק אינו זכות קנויה לכלל הרופאים, "אלא נבחנה זכאות אינדווידואלית לרופאים ולרופאות שעמדו בכלל התנאים הרלוואנטיים לפי קריטריונים משתנים". יתר על כן, הכללים והקריטריונים פורסמו, "ועל כל רופאה שסברה שאפשר שתהא זכאית למענק, מוטלת האחריות להגיש בקשה". לאור האמור ומאחר שמדובר באלפי מתמחים ומתמחות לאורך השנים בכלל בתי החולים, "הדרישה שיישלח לכל מתמחה "מכתב אישי", המנתח את נתוניו ואת האפשרות שיהיה זכאי למענק היא דרישה העולה על הסביר בנסיבות העניין".
עם זאת לא נעלמה מעינינו קביעתו של בית הדין האיזורי כי בשלב הראשון - ובמועדים הרלבאנטיים להגשת הבקשה למענק מטעמה של ד"ר כנעני - שאלת הזכאות למענק מיקצוע במצוקה למתמחים ברפואה דחופה ילדים לא הייתה ברורה דיה (סעיף 60 לפסק הדין של בית הדין האיזורי).
...
לטענת המדינה מסקנה זו מתחייבת מדבריו של עו"ד כנעני, בן זוגה של ד"ר כנעני ומתצהירו של ד"ר חורי בבית הדין האזורי.
לאחר ששקלנו את הדברים, הגענו לכלל מסקנה כי במקרה שלפנינו יש להפחית את הפיצוי שנפסק לזכותה של ד"ר כנעני בסך של 30,000 ש"ח. שיעור זה משקף הן את פערי הכוחות והמידע בין הצדדים ואת מגמתו של בית הדין לגשר בפסיקה על פערים אלו, והן את היותה של ד"ר כנעני עובדת המוחזקת בעינינו כמי שיכולה הייתה לבדוק ולברר זכויותיה בתוך פרק הזמן שעמד לרשותה.
שאר נסיבות המקרה מתיישבות גם הן לטעמנו עם שיעור זה.
על יסוד כל האמור לעיל, נחה דעתנו כי על המדינה לפצות את ד"ר כנעני בגין הנזק שנגרם לה בניכוי שיעור האשם התורם שנקבע כי יש לייחס לד"ר כנעני, ובסך הכול ישלמו המדינה והתאגיד לד"ר כנעני פיצוי בשיעור 270,000 ש"ח, וזאת במקום הפיצוי שנפסק בבית הדין האזורי.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן:
הערעור שהוגש על ידי הר"י (ע"ע 36129-04-20) - מתקבל, ובהתאם מבוטל החיוב שהוטל על הר"י בפסק דינו של בית הדין האזורי.
