תנאי הזכאות לדמי לידה על פי סעיף 50 (א) לחוק הביטוח הלאומי

הכרעה סעיף 40(ב) לחוק קובע כי "מבוטחת" לדמי לידה היא עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, או שלא בישראל אם היה ומעבידה אם תושבי ישראל וחוזה העובדה נקשר בישראל, וכן "אישה שמלאו לה 18 שנים והיא נימצאת בהכשרה מקצועית". סעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995, קובע זכאות של "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית", בהתאם למספר החודשים שבעדם שולמו דמי הביטוח מתוך פרקי זמן שקדמו ל"יום הקובע".

נכונה טענת הנתבע כי בהתאם להוראת סעיף 50(ב)(ד) לחוק, לא ניתן לראות בתקופת ההכשרה המקצועית של התובעת – החל מ-1.9.2020 – כתקופה שבעדה שולמו בעד התובעת דמי ביטוח, לעניין קביעת קיומה של תקופת אכשרה לפי סעיף 50 לחוק, וזאת מאחר שהתובעת לא עבדה כעובדת ולא שילמה דמי ביטוח כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים בתכוף לפני "היום הקובע". מקובלת על בית הדין עמדת הנתבע לפיה דמי לידה שולמו לתובעת כדין, על פי שכרה הרגיל עובר ללידה הראשונה, וזאת בהתאם להוראת השעה שנחקקה בסעיף 49א לחוק, אשר קבעה: "(א) על אף הוראות סימן זה, מבוטחת שמתקיימים בה התנאים האמורים להלן, תהיה זכאית לדמי לידה בהתאם להוראות סימן זה, ויראו לעניין זה את היום שבו הפסיקה לעבוד לאחרונה כיום הקובע כהגדרתו בסעיף 48:

...

סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

התשתית הנורמאטיבית – סעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כך: "(א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה – ... (2) בעד פרק זמן של 8 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע". סעיף 54(ב)(1) לחוק ממשיך וקובע, כי "(ב) לענין סעיף זה, "הכנסה" – (1) בעובדת – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח, וכן הכנסה מדמי היסתגלות מיוחדים, למעט הכנסותיה כעובדת עצמאית אלא אם כן היתה זכאית לדמי לידה אילו היתה עובדת עצמאית בלבד".

הנתבע טוען, כך: התובעת לא יכולה לבחור בתשלום דמי לידה כעובדת עצמאית על פני תשלום הגימלה כעובדת שכירה, והיא גם אינה יכולה לבחור באפשרות המיטיבה עמה, והמחוקק לא קבע אפשרות בחירה שכזאת; הזכאות לתשלום דמי לידה מותנית בהתקיימות תנאי הזכאות לגבי כל אחת מההגדרות הנ"ל (שכירה ועצמאית), בנפרד ובנבדל לגבי אחת מהן; העובדה שהוא שילם לתובעת דמי לידה על סמך הכנסותיה כעובדת עצמאית לא מהוה השתק או מניעה, ומערכת היחסים שלו עם המבוטחים נקבעת על פי החוק, בלבד; התובעת לא זכאית לדמי לידה כעובדת עצמאית, היות שהיא לא שילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית במשך 6 חודשים עובר ליום הקובע, שהנו יום הפסקת העבודה לרגל הלידה; היות שהתובעת לא זכאית לדמי לידה בגין עבודתה כעובדת עצמאית, מחובתו לפעול לגביית החוב שנוצר לה; הוועדה לבחינת חובות ביטלה 30% מהחוב שנוצר לתובעת, והיא זכתה להשאיר בידיה כספים שהיא לא היתה זכאית להם על פי דין; התובעת אינה מעלה טענות כנגד החלטת הוועדה לבחינת חובות, ובכל מקרה בית הדין לא מוסמך להחליף את שיקול דעתה של הוועדה.

...

טענות הצדדים – התובעת טוענת, כך: היא עומדת בתנאי הזכאות לקבלת דמי לידה כעצמאית; לאחר שקיבלה דמי לידה כעובדת עצמאית, באופן אוטומטי וללא הגשת תביעה לנתבע, הנתבע הוא זה שהנחה אותה להגיש תביעה לדמי לידה כעובדת שכירה, וכך היא עשתה; בשום שלב הנתבע לא הבהיר לה שהיא עלולה לאבד את דמי הלידה כעובדת עצמאית, ומה גם שמדובר בתביעה שאושרה אוטומטית לאחר הלידה; היה על הנתבע להזהיר אותה מפני הפגיעה האפשרית בזכויותיה; היא אינה מבקשת לקבל תשלום ביתר ו/או תשלומים במקביל בגין עבודתה כעצמאית וכשכירה, ואם היא היתה יודעת שזאת היתה התוצאה, היא היתה מוותרת על התביעה לדמי לידה כעובדת שכירה ולא היתה מגישה אותה; גם הועדה לבחינת חובות של הנתבע סברה כי החוב נוצר באחריות הנתבע.

מקובלת עלינו טענת הנתבע כי לא ניתן לראות בעבודת התובעת כרופאת שיניים עצמאית, מיום 30.9.2021 ועד ליום 2.1.2022, כהמשך כלשהו של עבודתה כעובדת שכירה במרכז הארצי לבחינות והערכה בחודשים 11-12/2020, 9 חודשים לפני כן. גם לא ניתן לראות בעבודתה של כרופאת שיניים עצמאית, כמצוין לעיל, כהמשך לעבודתה כעובדת שכירה במרפאתה של ד"ר יחזקאלי, בתקופה שבין יום 2.7.2021 ליום 30.11.2021.

אנו סבורים כי במצב שהחוב בוטל בחלקו, לא ניתן לומר כי התובעת קופחה בצורה כלשהי, ואף לא ניתן לקבוע כי התובעת כלל אינה צריכה לבצע החזר לנתבע, ומשעה שהיא קיבלה סכום שהיא אינה זכאית לו על פי הוראות הדין; שישית, מקובלת עלינו עמדת הנתבע, כי משעה ששולמה גמלה לתובעת שלא בהתאם להוראות הדין, הרי שעליו לגבות בחזרה את הסכום ששולם לה, ואין לו שיקול דעת לנהוג אחרת במקרה שכזה.

במקרה שלפנינו, החלטת הועדה הינה מנומקת, ונקבע בה, כך: "חוב בדמי לידה שנוצר עקב חישוב מחדש לאחר בירור מעמד. לאור בקשת הסניף מחליטה הועדה לאמץ את המלצתה ולבטל 30% מהסכום המקורי". לא מצאנו כי הועדה התעלמה מנתון כלשהו בהחלטתה שבנדון (לרבות ההכנסות הגבוהות של בן הזוג), או כי החלטתה בלתי סבירה עד כדי הצדקה לבטלה.

לסיכום – דין התביעה להידחות.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי [נמ], התשנ"ה- 1995 (להלן: ""חוק הביטוח הלאומי") קובע כדלקמן: "50. תנאי הזכאות

מכאן, שבזמנים הרלוואנטיים ללידת התובעת בתיק דנן, תקופת דמי הלידה על פי סעיף 50(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי עמדה על 14 שבועות, ולפי סעיף 50(א)(2) על 7 שבועות.

"היום הקובע" לפי סעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי הנו "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת דמי הלידה...". אשר לאופן חישוב שיעור דמי הלידה, קובע סעיף 54 (א) לחוק הביטוח הלאומי כי "שכר העבודה הרגיל לעניין סעיף 53 הוא הסכום המתקבל מהכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדמה ליום הקובע בתשעים, ולעניין מבוטחת כאמור בסעיפים (ב)(1) ו-(3)- הסכום המתקבל מהכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע ב-90, או בששת החודשים שקדמו ליום הקובע ב- 180, לפי הגבוה". מהאמור לעיל עולה, כי ככל שהתובעת עבדה 10 חודשים מתוך 14 החודשים לפני היום שבו הפסיקה לעבוד לפני הלידה הראשונה (סוף נובמבר 2014), התובעת זכאית לתשלום דמי לידה בעד פרק זמן של 14 שבועות.

...

התביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד מענק לידה – נדחית.

הבקשה לתקן פגם בהליך בדרך של הוספת רכיב שעניינו תשלום פיצויי פיטורים מלאים או הפרשי הפרשות לפיצויים, מבלי לבקש את תיקון כתב התביעה- נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובעת בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

לכן מן הצדק יהיה להסיק שלא מדובר כאן בנסיון להימנע מתשלום, או נסיון לייצר זכות יש מאין, אלא בהתנהלות בתום לב,כמו כל אדם סביר במצבה, וכי יש להגיע למסקנה שהתובעת זכאית לקבל את דמי הלידה כפי שכל יולדת זכאית לה על פי החוק.

דיון: סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) קובע את תנאי הזכאות לדמי לידה כדלקמן: "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאי )בסעיף זה - דמי ביטוח,( תהיה זכאית לדמי לידה". בעיניין זה נפסק לא אחת כי "לעניין תשלום דמי ביטוח ע"פ סעיפים 48 ו-50א' לחוק הזכאות לדמי לידה לעובדת עצמאית מותנית בכך ששילמה דמי ביטוח בעד התקופה הנזכרת בסעיף, שקדמה ליום בו הפסיקה לעבוד בהיותה בהיריון שהסתיים בלידה. לא בכדי נאמר מחוק 'שילמה' בלשון עבר, שכן תכלית אותה הוראה הנה למנוע שימוש לרעה בעצם הביטוח מכוח החוק, כך שאדם לא יקיים שנים חובותיו ובבוא הארוע המזכה לגמלה ישלים את כל החסר לזכאות לרבות קביעת מצב מזכה או מעמד מזכה" (ההדגשות לא במקור – י.ש).

...

וכי מי קבע שמעוניינת שחובה ירד מהוראת הקבע שלה? ואולי מבקשת לפרוס בתשלומים רבים יותר או בדרך אחרת?! מכל האמור לעיל, ואף שכאמור התובעת פעלה בתום לב – לא ניתן לקבוע כי נבצר ממנה לשלם לפני הלידה.

לאור זאת אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

עניינו של הליך זה בזכאות התובעת לגמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 26.1.2020 עד מועד הלידה ביום 10.9.2020, וכן האם במהלך תקופה זו היתקיימו תנאי סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן:" החוק").

זכאות התובעת לשמירת הריון בשל היפראמזיס גרוידרום על פי אישור רפואי לשמירת הריון של ד"ר גרוס הוכרה בלידה קודמת של התובעת כמפורט בהחלטת הנתבע מיום 26.6.2018.

דיון והכרעה התנאים לזכאות לשמירת היריון נקבעו בהוראת סעיף 58 לחוק באופן הבא: "מבוטחת" - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון".

סעיף 50 (א) לחוק בא וקובע כי "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה." (ההדגשה אינה במקור).

...

כמו כן, אנו סבורים גם, כי האישור הרפואי כאמור אינו חורג מהפרקטיקה הרפואית הסבירה ו/או המקובלת (ראו החלטת סגן הנשיאה אילן איטח בעב"ל (ארצי) 41905-08-21 דינה יהודית זרניגיאן - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (15.12.21)).

אנו קובעים כי התובעת הוכיחה תביעתה – מילוי אחר דרישות הוראות סעיף 58(1) ולפיכך, אנו פוסקים כי התובעת זכאית לגימלת שמירת הריון החל מיום 26.1.2020 ועד ליום הלידה, קרי עד ליום 10.9.2020.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.