הסכם הביטול
הסכם הביטול, יצר מצב שבו בהתקיים תנאים מהותיים שנקבעו והוסכמו, החברה תוכל למכור לרוכשים חדשים, דירות שכבר נמכרו למשב"ש. הסכם הביטול הגדיר באופן מפורש כי לחברה תנתן האפשרות למכור 12 דירות מתוך הדירות שרכש משב"ש, במשך זמן של 120 יום, כאשר התנאים המהותיים כללו את הבנק המלווה כגורם מהותי, כך שלצורך העברת כספי התמורה למשב"ש, התמורה במכירות הנוספות הוגדרה ככזו שתשולם לבנק המלווה, לחשבון הלווי של הפרוייקט באמצעות שוברי תשלום.
המשכנתא לטובת הבנק, נועדה להבטיח את חשבון הלווי, כחשבון סגור, לפי הסכם הלווי, באופן שכל התשלומים של רוכשי הדירות בפרוייקט, יבוצעו דרך חשבון הבנק המלווה, והתשלומים יהיו בשוברי תשלום כנגד הנפקת ערבויות כמתחייב על פי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) תשל"ה – 1974, (להלן: "חוק הבטחת השקעות").
...
לפיכך הנני קובע כי אין תוקף לעסקאות שערכו המשיבים במובן זה שכאשר החברה ערכה עמם את העסקאות, לא עמדה לה הזכות למכור זכויות במקרקעין שכבר לא היו בבעלותה.
לאור מסקנה זו, על המשיבים יהיה להשיב את החזקה בדירות כמבוקש בידי בעלי התפקיד, כאשר בנסיבות, ההשבה תהא בעוד כחודשיים כפי שאקבע להלן.
לפיכך הנני מורה כדלקמן:
המשיב 1 מר שמעון מויאל ישיב את החזקה בדירה 27 עד ליום 1.4.24.