(1) לקיצבה מיוחדת להחזקתו האישית או לשיקומו המקצועי עקב נכותו, בסכומים ולפי כללים שנקבעו, אולם לא יותר מרבע הקצבה המרבית המשתלמת לפי סעיף 105 על בסיס דמי הפגיעה המירביים האמורים בסעיף 97(א);
(2) למענק לסידורים חד-פעמיים הנובעים מנכותו, בתנאים ובסכומים שנקבעו.
]
ביום 3.10.2021 דחה הנתבע את התביעה השנייה לקיצבה מיוחדת, מהנימוק הבא: "לאחר בדיקת רופא המוסד והערכת תיפקוד על ידי אחות מעריכה לא נמצא שעקב הנכות המוכרת כפגיעה מעבודה יש החמרה במצבך ועלייה בתלותך בזולת ולכן אין מקום להגדיל את הקצבה המיוחדת לרמה גבוהה יותר."[footnoteRef:9] [9: נספח לכתב ההגנה.
גם מבחינת אמות המידה שנקבעו בפסיקה אין מקום להאריך את המועד: מדובר בשנים רבות של איחור בהגשה, בשל חלוף הזמן אי אפשר לבדוק את תהליך קבלת ההחלטות בשנת 2002, רופא הנתבע, ד"ר וייסמן כבר נפטר, גב' שיף לא עובדת בנתבע כבר למעלה מ-3 שנים ולא יכולה לזכור אירועים שארעו לפני כ-20 שנה, קצבה מיוחדת לנכה עבודה היא קיצבה שוטפת לפעולות היום יום כך שהיה מצופה ממנו לפעול במהירות להגדלת רמת הקיצבה אם היא לא שיקפה את מצבו הרפואי במהלך השנים; התובע לא ציין סיבה שמנעה ממנו לבקש להגדיל את הקיצבה.
...
אנחנו לא מקבלים את הטענה כי אחד מהמסמכים מזויף, משום שלא הוכחה טענה זו. מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי בכל מקרה שני הנספחים שעליהם חתום ד"ר וייסמן כלולים המלצה לאשר רמה א' ולא נקבע באף אחד מהם כי התובע אינו מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית, כנדרש לצורך הענקת קצבה מיוחדת לפי סעיף 10(ג) לתקנות.
]
לסיכום
התרשמנו מחוסר מהימנותו של התובע שעולה עד כדי רמות של חוסר תום לב שמצד אחד טוען, כי אינו מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית משום שהוא סובל מבעיות בריאותיות המקשות עליו מאוד שימוש בתחבורה ציבורית לרבות קשיים בהליכה, פגיעה במערכת החיסון המצריכה ריחוק מקהל וצפיפות, הפרעה במערכת העיכול ואי שליטה בצרכים, אך בפועל למרות טענותיו אלו התבררה תמונה של אדם אשר המשיך לעבוד משך כ – 31 שנים לאחר הפגיעה בעבודה זאת כמעט עד הגיעו לגיל פרישה תוך שהוא עבד עבודות פיזיות שבוצעו בעיקר בעמידה.
על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.
