תמצית תובענה: הפרת הסכם התקנת שערים וגדרות

במסגרת התביעה נטען, כי המשיבה הפרה את הסכם השכירות מספר הפרות, בין היתר נטען כי המשיבה: הוציאה את ילדי התינוקייה מהגן והעבירה אותם למושכר אחר, שנימצא במרחק של מספר מטרים מגן הילדים; התקינה שער בין חצר הגן לחצר השכנים מבלי ליידע את המבקש ולקבל את הסכמתו; חרגה משעות העבודה המותרות על פי ההסכם; השליכה פסולת מהגן אל שביל הגישה ואל חצרו של המבקש.

בתמצית שבתמצית, נקבע, כי הליך הביזיון נועד, בראש ובראשונה, להביא לאכיפתה של החלטה שיפוטית במבט צופה פני עתיד (ראו: רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49; ע"פ 517/06 מנור נ' KPMG Inc(24.7.2007)), וכי נקיטת האמצעים המצוינים בפקודה תעשה במקרים בהם לא ניתן להביא לקיום הצוו השפוטי באמצעי פוגעני פחות, ורק אם הדבר יביא לקיומו של הצוו (בש"פ 2137/16 ‏פלונית נ' פלוני, בפיסקה כ"ג (‏20.3.2017)).

כאן המקום להדגיש, כי כאמור, בין הצדדים מתקיימים עוד שני הליכים הממתינים להכרעה שיפוטית, במסגרתם הצדדים העלו את כל טענותיהם לעניין ההפרות הנטענות, וכן טענות נוספות שהועלו בבקשה שלפניי (תביעת הפינוי וכן ת"א 648004-06-18 בעיניין הגדר).

...

באשר לטענה כי המשיבים לא פינו את כל המשחקים יתר החפצים שהילדים משליכים מעבר לגדר, דינה להידחות.

סבורני כי את טענות המבקש יש לברר במסגרת הליכים אזרחיים, שעניינם הסכם השכירות והפרתו, ולא במסגרת הליך ביזיון בית משפט.

בהתחשב בכל השיקולים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תמצית התובענה ועיקרי טענות הצדדים לפניי תובענה כספית על סך 38,939 ₪ שעניינה הסכם עבודה להתקנת שער חשמלי, גדרות, שערים וכיסויים בחצר ביתם של התובעים.

דיון והכרעה בהליך ההוכחות, חזרו התובעים על הטענה כי בהתקנת המוצר נתגלו ליקויים במוצר, הנתבעת היתעלמה מפניות התובעים ופועל יוצא מכך לא תיקנה את הליקויים האמורים ובנסיבות האמורות מדובר בהפרה יסודית של ההסכם.

...

על אף האמור, הנתבעת לא דאגה להתייצבות העד, ועל כן הדבר יבוא כשיקול בפסיקת ההוצאות ושכ"ט עו"ד. סוף דבר דין העסקה ביטול והשבה.

בנוסף הנתבעת תשלם לידי התובעים פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה, ותישא בעלות תיקון בסך של 450 ₪ בגין נזקי החשמל.

הצדדים יקבעו מועד לביצוע הסרת המוצרים תוך 45 ימים (או כל מועד אחר מוסכם) כאשר עד למועד זה, הנתבעת תשלם לידי התובעים את כלל הסכומים המפורטים לעיל.

התובעת אף פירטה, כי סעיפי תביעתה כוללים הטרדה נפשית; עוגמת נפש; אלימות; לשון הרע ופגיעה בפרטיות; ניצול תום לב; גזל והחתמתה על "חוזה דראקוני". בשל האמור, טענה עוד התובעת, היא זכאית לקבלת הערבות במלואה (15,000 ₪) וכן את כל ההמחאות העתידיות, החזר באופן יחסי על חודשי שכירות מאז עזיבתה את הנכס, החזר על התקנת גדר שערים ונזקים בעקבות כך, הישתתפות בתשלום לעו"ד, פיצוי "על חודשים ללא הכנסה כספית", הישתתפות בתשלום הובלה בשל יציאתה המוקדמת מהנכס.

בתמצית, במסגרת הסכם הפשרה הוסכם, כי על מנת להביא את המחלוקת לכדי סיום סופי, הוסכם כי הסכם השכירות מיום 18.7.2015 מבוטל; כי כל הסכומים אותם שילמה התובעת מכח ההסכם – יוותרו בידי הנתבעת; כי הצדדים לא יידרשו להשיב כספים, לפצות, לשפות או לשלם כספים אי לרעהו בנוסף או מעבר למה ששולם קודם לביטול ההסכם; כי הנתבעת תימסור את ההמחאות שנותרו.

לטענת הנתבעת, עצם הגשת תביעה זו, היא הפרה של הסכם פשרה שנחתם בשנת 2016.

...

בהינתן נימוקים אלה, דין תביעה זו להידחות.

מאותם טעמים – דין התביעה שכנגד להידחות.

סיכום אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד.

תקנון ההיתאגדות והסכם המייסדים עוסקים במערכת היחסים הפנימית שבין השותפים-בעלי המניות לבין עצמם בלבד, ואינם מקימים לצד חצוני כדוגמת יראת עילת תביעה.

על התובע להוכיח את שיעור הנזק או ההפסד שנגרמו לו. בהילכת אניסימוב (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ (1981)) נקבע, כי התובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, חייב להוכיח, במידת ודאות סבירה, הן את ניזקו והן את שיעור הפיצויים, שיהיה בו כדי לפצותו על ניזקו.

במסמכים אלו מפורטות שורה נרחבת של עבודות פיתוח בהקף הקרוב למיליון ₪, הכוללות – הכשרת השטח וחישופו עד לעומק 20 ס"מ; סילוק פסולת לאתר מאושר; עבודות חפירה ומילוי ויישור השטח בהתאם לתכנית; הידוק מבוקר של שכבות המילוי; ביצוע שתי שכבות מצעים מהודקות בהתאם לתכנית; בניית גידור והתקנת שערים וכן פינוי החומר החצוב לאתר רשות הגנים והגנים.

בתמצית עדותו שהוגשה מטעם יראת ביום 7.4.20 נכתב כי העבודות באתר מטעם יראת "נוהלו מראשיתן ועד סופן על ידי מר רחמים". מעדותו עלו הדברים הבאים (עמ' 38 עד 84): באותם ימים היה רחמים עובד שכיר בחב' יראת ושימש כמנהל עבודה מטעמה באתר; עבודתו באתר נמשכה כ-6 שבועות, היא החלה ביום 23.4.17 והסתיימה ביום 8.6.17; כשהגיע רחמים לאתר לראשונה היה המקום שטח בור בגודל של כמגרש כדורגל (עמ' 60); עיקר עבודתו היתה חישוף השטח ופינוי העפר לאתר של רשות הטבע והגנים והיא נעשתה שלא על פי תכניות (עמ' 52, 64) וגם לא על פי כתב הכמויות (עמ' 57); בנוסף בוצע על ידו באמצעות טרקטור תואי סביב האתר שנועד להקמת הגדר.

...

גם יומן העבודה העלום, אשר עד היום לא נודע מי מילא את שורותיו, איננו תורם לפיזור הערפל, וכך גם השיק שנמסר ערב תחילת העבודות, אשר שוכנעתי כי איננו קשור כלל לעבודות העפר והפיתוח באתר.

משכשלה יראת בהוכחת יסוד זה, דין תביעתה להידחות.

סוף דבר התביעה אפוא נדחית.

התובעת והנתבעת שכנגד, חברת מאיר אפרת השקעות ובניה בע"מ (להלן ולעיל: "התובעת"), הגישה תביעה בגין חוב, שלטענתה חבה לה הנתבעת, בסך של 798,468 ש"ח. הנתבעת והתובעת שכנגד, גב' בירוטה (לוסטהויז) פויזר (להלן ולעיל: "הנתבעת") הגישה תביעה שכנגד, בטענה לרשלנות והפרת ההסכם מצד התובעת בבצוע הפרויקט ועותרת לפצוי בסך של 2,779,000 ש"ח. תמצית כתב התביעה ביום 15.2.1995 היתקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם קומבינאציה.

דיון והכרעה עיון בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים מעלה חמש פלוגתאות: (1) טענה כי על הנתבעת לשאת בתשלום מס ערך מוסף בגין שירותי הבניה; (2) טענה כי לנתבעת חוב בגין עבודות נוספות וארנונה; (3) טענה כי התובעת התעכבה באופן בלתי סביר בהוצאת היתר הבניה; (4) טענה כי התובעת אחרה במסירת הקוטג'ים תוך הפרת המועד שנקבע בהסכם לסיום העבודות (5) טענה לגריעת שטח וירידת ערך במקרקעי הנתבעת בעקבות מיקום הגדר שבין מקרקעי הנתבעת לבין מיגרשי השכנים באופן שגוי.

הדרישה לתשלום בגין "עבודות נוספות" התובעת עותרת לתשלום בגין עבודות נוספות שביצעה ביחידות הנתבעת לפי הפרוט הבא: גינה לשני הקוטג'ים; שערים חשמליים לשני הקוטג'ים; השלמת הפרש חשמל חכם; שתי תיבות נוח; אינטרקום לשני הקוטג'ים; התקנת צלונים במקום תריס גלילה; שפכטל אמריקאי.

אף על פי שניתן היה לדחות את תביעת התובעת רק מטעם זה, אוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם לגופו של עניין לא הוכיחה התובעת כנדרש את הדרישה לתשלום בגין עבודות נוספות: הגינה והשערים החשמליים – פרטים אלו כלולים במיפרט הטכני להסכם (מוצג 20 למוצגי התביעה – סעיף 18.5 וסעיף 18.4-18.3) ולא הוכח כי החברה ביצעה עבור הנתבעת מיפרט שונה מזה שהתחייבה לו בהסכם ומה עלותו.

...

אשר לטענת התובעת כי הנתבעת נמנעה מלשתף פעולה (סע' 66 לסיכומיה), איני מקבלת אותה וראו בעניין זה האמור בסעיף 61 לעיל.

כך גם אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי הואיל והגדר היתה ממוקמת טרם הבניה בתוך שטחה של הנתבעת, יש לסלק את התביעה בהעדר עילה ויריבות והיה על התובעת לבסס עילה נגד השכנים תחילה (סע' 68-67 לסיכומי התשובה).

לסיכום חלק זה: יש לפצות את הנתבעת בגין גריעת השטח ממגרשיה בסך של 83,000 ש"ח. סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה נדחית.