תמצית רקע עובדתי וטענות הצדדים בתביעת עובדת ניקיון

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים: מחמד סאלח סברי עיד עבד רבו ז"ל רשום כבעלי המקרקעין (להלן: "הבעלים הרשום"; נסח הרישום צורף כנספח 1 לתצהיר ד'וכיפילי אלבכרי, אבי התובעים (להלן: "אבי התובעים") וכנספח 1 לתצהיר התובע 4; תצהירי אבי התובעים והתובע 4 יכונו להלן: "תצהירי התובעים").

לטענת התובעים, במועד סמוך להגשת התובענה בשנת 2008 כנגד ענאני פנה הנתבע 1 לאבי התובעים, ובקש את רשותו לאחסן במקרקעין באופן זמני בלבד חפצים וחומרי ביניין מחמת עבודות ניקיון המבוצעות בחלקה 55.

פסק הדין ניתן על יסוד הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים שלפיה התובענה תוכרע על יסוד חוות דעת מומחית שמונתה על-ידי בית המשפט לקביעת אותנטיות ייפוי הכוח מיום 13.2.00 עליו נסמך הנתבע 3 (ת.א. 3631/09; פסק הדין צורף כנספח 14 לתצהירי התובעים).

...

המסקנה המתבקשת הינה כי הדיווח על שתי העסקאות הנטענות נעשה רק לאחר, ויש להניח שעל יסוד, פסק הדין שניתן ביום 31.3.11 בת.א. 3631/09, שבוטל בינתיים.

דווקא הפנייה לרשות המיסים בסמוך לאחר מתן פסק הדין בשנת 2011, שבוטל, מחלישה את הטענה לעצם קיומן של העסקאות ומביאה למסקנה שכל שנעשה על-ידי הנתבע 3 במקרקעין, ובכלל זה גם העבודות להן טען, פניית חב' הגיחון, פתיחת תיק תכנון בעיריית ירושלים, אישור האפוטרופוס לנכסי נפקדים, נעשו רק לאחר (ויש להניח שעל יסוד) פסק הדין, שבוטל וייפוי הכוח לגביו נקבע כי הוא לא אושר על-ידי נוטריון.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעים ביחד ולחוד סך של 336,000 ₪ בגין שימוש במקרקעין בתקופה בת שבע השנים שקדמו להגשת התביעה.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים התובעים רכשו דירות בבניין מגורים ברחוב רמות ים 3 הרצליה פיתוח (להלן: "הבניין").

בפתח הדיון הודיע ב"כ התובעים: "הדבר האחרון שאנו מבקשים זה דו"ח הנוכחות. בזכות בית המשפט קיבלנו את מרבית המסמכים שביקשנו עוד לפני שלב ההוכחות ועוד לפני פסק הדין, אלא מה – הביאו לנו טופסי 106 של עובדים שאפילו לא קשורים לחברת הניקיון. לכן המסמך האחרון שחסר לנו הוא דו"ח הנוכחות. לגבי העילה, הכל מפורט בכתב התביעה. כרגע חסר לנו רק דוחות הנוכחות ועל זה אני מבקש לנהל הוכחות ורק על זה" (עמ' 26 ש' 24-27).

...

צוין, כי חרף כל הניסיונות שנעשו לסיים את המחלוקת בהסדר דיוני ומהותי, אין מנוס מקביעת התיק להוכחות.

אשר על כן התביעה נדחית.

תמצית הרקע העובדתי ועיקר טענות הצדדים ביום 29.10.2018 הגישה קרן קיימת לישראל (להלן: "התובעת") תביעה לפינוי וסלוק ידה של בטון מרואן בע"מ (להלן: "הנתבעת") ממקרקעין הידועים כחלקה 84 בגוש 19372 וכן חלקה 69 בגוש 19394 עליהן נטוע יער טורען ואשר מוכרזות בחלקן כשמורת יער טורען (להלן: "יער טורען" או "המקרקעין").

לפיכך, הגישה התובעת את התביעה דנן במסגרתה היא עתרה לצוו עשה אשר יורה לנתבעת לסלק מהמקרקעין אליהם היא פלשה את כל המבנים והמתקנים שהיא הציבה ולנקות את כל הפסולת שהיא פיזרה.

...

מקובלת עלי הטענה לפיה כל עוד לא פונו המקרקעין לא התגבשו כלל נזקיה של התובעת.

בשים לב למכלול השיקולים לעיל, ובשים לב לתעריף המינימלי המומלץ בכללי לשכת עורכי הדין, ובהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשע"ט-2018 אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 6,300 ₪ לסיכום אני מורה לנתבעת לפנות ולסלק ידה מהמקרקעין הידועים כחלקה 84 בגוש 19372 וכן חלקה 69 בגוש 19394 כמסומן בשני תשריטי מדידה שערך המודד המוסמך רם בן-חיים ושצורפו לתצהירי התובעת, ולהשיבם לידי התובעת כאשר הם נקיים ופנויים מכל בנוי, אדם וחפץ ובכלל זה להרוס את כל המחוברים אשר הוקמו בהם בידי הנתבעת או מי מטעמה ולנקות כל פסולת שהושלכה בהם.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 6,300 ₪ בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים התובעת ילידת 26.6.85, עבדה במועד הרלוואנטי לתביעה כדיילת יופי אצל הנתבעת 1 (להלן – המעסיקה) בסניף שבבעלות הנתבעת 3 (להלן – הנתבעת 3 או סופר פארם).

כן טענו כי לא התרשלו ולא הפרו חובותיהן, ואם קרתה, התאונה, היה זה כתוצאה מהתנהלות התובעת שהנתבעות אינן נושאות באחריות לה. ביום 30.4.20 שלחו הנתבעות הודעת צד ג' נגד חברת הניקיון "תגלית שירותי ניקיון ותחזוקה בע"מ", ואולם ההודעה נזנחה, ודינה להמחק.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים ובנסיבות העניין, סבורני כי את עיקר האחריות לתאונה יש להשית במקרה זה על הנתבעת 3.

סוף דבר; התביעה מתקבלת.

הנתבעות תשלמנה לתובעת פיצויים בסך של 15,120 ₪ על פי חלוקת האחריות ביניהן כפי שנקבעה בסעיף 33 לעיל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק (כיחס חלקן באחריות).

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים התובעת, ילידת 1943, שהתה ביום 5.9.18 כנופשת במלון דן כרמל, אשר בבעלות נתבעת 1 (להלן: "מלון דן").

בביקור חוזר ביום 13.2.2019 נרשם: "ב09/18, הלכה ונפלה קדימה, ללא סיבה ברורה". בביקור מיום 15.6.2020 נרשם: "בת 76, בשל נפילות חוזרות נבדקה על ידי נוירוכירורג... הערכת פיזיותראפיסט בשאלה של מקור חוסר יציבות". דיון והכרעה אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את הראיות שהובאו – כמו גם אלה שלא הובאו – והתרשמתי מהעדים וממכלול הנסיבות, באתי לידי מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נפילתה בבית המלון ארעה כתוצאה ממפגע שהיה על הריצפה כמתואר וכנטען בכתב התביעה.

מר אמשלום הוסיף והעיד כי נתבעת 1 נוקטת אמצעי זהירות למניעת מקרים שכאלה והציבה עמדת ניקיון בכניסה לחדר האוכל, ומסיבה זו לאחר נפילת התובעת הגיע מיידית למקום עובד הניקיון, ואישר שהריצפה לא נשטפה סמוך לפני הארוע, ולא היו על גביה רטיבות או כל מפגע אחר.

...

משלא עמדה התובעת בנטל – דין תביעתה להידחות .

סוף דבר משהגעתי למסקנה כי נפילת התובעת לא נגרמה כתוצאה מהפרת חובת הנתבעת כלפיה, אין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בעקבות הנפילה.

התביעה נדחית.