רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים :
בין הצדדים נחתם בתאריך 27/7/2009, הסכם לרכישת דירה בפרויקט סביוני ים, קריית ים, פרוייקט אשר ניבנה ע''י הנתבעת ועליו חלים הוראות חוק החוזים(דירות), תשל''ג-1973.
התובע טוען כי סמוך לסוף שנת 2014, בעקבות כמות ניכרת של גשמים, הוא פנה לנתבעת ולקבלן המבצע מטעמה, לצורך הסדרת ליקויי רטיבות שהופיעו בתיקרת הדירה בשל הגשמים.
הבקשה לסילוק על הסף הועברה, כמצוות התקנות, לתגובת התובע, אשר היה אמור להשיב, בעיקר, לשאלת מירוץ ההתיישנות, המועד בו נולדה עילת התביעה, עילת התביעה מכוחה הוא תובע, והאם קיימות נסיבות המפסיקות את מירוץ ההתיישנות וכיו''ב טענות, אך בתגובתו , התובע העלה טענות כלליות שעיקרן טענות באשר להתנהלותה הבלתי הראויה של הנתבעת, כי הנתבעת מסתירה עובדות מהותיות מבית המשפט, לעניין פשיטת הרגל של הקבלן המבצע, ותולה את נזקיה בקריסתו של אותו קבלן, בעוד שהנה האחראית הבלעדית לכשלים שהוא ביצע בבנייה.
בעיניין רע"א 830/06 גלמן נ' כהן פיתוח-דרעד [פורסם בנבו] (2.04.2008) שם קבע בית המשפט העליון שיש להבחין בין נטל מסירת הודעה המוטל על קונה על פי חוק המכר דירות, כתנאי להסתמכותו על "אי ההתאמה", לבין מחסום ההתיישנות הקבוע בחוק ההתיישנות, כי בתביעות לתיקון ליקויי בניה בנסיבות בהן חלות הוראות סעיף 4 לחוק המכר דירות (כנוסחו אז), תחל תקופת ההתיישנות ביום קבלת החזקה בדירה.
...
לפי טענת הנתבעת, וכפי שיפורט בהמשך, בהנתן מועד חתימת החוזה, מועד מסירת החזקה, מועדי תקופת הבדק והאחריות, וכפי עילות התביעה המפורטות בכתב התביעה, הרי שעסקינן בתביעה אשר הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות להגשתה, ומכאן, דינה להידחות על הסף ,מנימוק זה בלבד, ללא דיון לגופו של עניין.
באשר לטענת ההתיישנות בגין ליקויי הבנייה, מקובלת עליי עמדת הנתבעת לפיה חלפה לה זה מכבר , תקופת האחריות לליקויי הבנייה שנתבעו על פי הוראות חוק המכר דירות, הוראות אשר היו בתוקף במועדים הרלבנטיים, ואין לתובע יותר עילת תביעה בגין ליקויים אלו, כאשר גם לפי הקבוע בחוק ההתיישנות, התביעה התיישנה .
סיכומו של דבר, המסקנה המתבקשת היא, כי בכל הנוגע לתביעה אודות הליקויים, באופן שהיא הוגשה, התביעה התיישנה.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, התביעה נדחית , מפאת התיישנותה.
