תמצית טענות הצדדים
בכתב התביעה נטען כי עת החלה התובעת בבצוע פניית פרסה כדין, תוך עצירה, היסתכלות במראות הרכב והפעלת איתות, הגיחה הנהגת הפוגעת מאחור במהירות מופרזת תוך עקיפת רכב התובעת משמאל מן הנתיב הנגדי תוך חציית קו הפרדה רצוף כפול ופגעה ברכב התובעת בעוצמה רבה.
א. לכתב ההגנה נרשם כך:
"ביום 12.8.22...נסעה ישר בעליה בכביש ראשי בעין הוד לכיוון דאלית אל כרמל מדרך קבוץ ניר עציון בכביש הראשי נהגת רכב התובעת גב' מעיין גלילי בפזיזות וברשלנות ומבלי לתת דעתה לרכב הנתבעת שנוספת ישר בכביש ראשי החליטה לעשות פרסה או פניה פתאומית ומסוכנת או לפנות שמאלה ופגעה ברכב הנתבעת שנסע ישר בכביש ראשי ולא יכלה הנתבעת לחמוק מהתנגשות ברכב התובעת שנכנסה בפועל בפתאומיות לנתיב הנסיעה שלה וגם מוקדי הנזק מצביעים על גירסתה הלא הגיונית של התובעת והתמונות המצורפות לכתב התביעה מעידות על כך.".
ועוד, הנתבעת הגישה בחודש 11/22 בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה תביעה קטנה נגד התובעת לחיובה בתשלום הנזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מהתאונה.
ועוד, מעיון בתמונות, שצורפו לכתבי הטענות, של המקום שבו ארעה התאונה נראה כי מדובר במקום צפוף וצר, ללא שוליים כימעט, כאשר בנתיב השמאלי נמצא מעקה ברזל צמוד מאוד לשוליים.
...
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוצגו בפניי, אני קובע כי התאונה אירעה כפי טענת הנתבעת וכי האחריות הבלעדית לתאונה מוטלת על התובעת ולכן אני מחליט לדחות את התביעה.
בעניין זה התובעת העידה בעמ' 2 שורות 3-8 לפרוטוקול הדיון כדלקמן:
"היה איתי בן הזוג שלי והוא נמצא במילואים. הייתי ערנית לגמרי ורגועה. היה כביש עם קו הפרדה רצוף. רציתי לבצע פניית פרסה. בדקתי שהכביש מאפשר לי הסתכלתי מאחורה. אותתי שמאלה. עשיתי פניית פרסה. גלשתי מעט מאוד לכביש. הנתבעת נסעה במהירות לא נורמלית ועקפה אותי מצד שמאל. לא הייתה לי דרך למנוע זאת. נסעה במהירות הזויה. היא בכלל לא הסתכלה על הכביש. טעיתי בדרך ורציתי לעשות פניית פרסה. זה עלייה זה כביש מסוכן. אני מכירה את האזור אני מעמק יזרעאל. נפתחו לי כריות אוויר וזה היית תאונה שיכלה להרוג אותי...".
על אף שבן הזוג של התובעת לא הגיע להעיד כדי לתמוך בגרסת התובעת, אני סבור כי די בגרסתה של התובעת כדי לקבוע שהאחריות לאירוע התאונה מוטלת עליה באופן בלעדי.
סוף דבר
הנה אם כן, המסקנה העולה מכל האמור לעיל הינה כי התובעת התרשלה בכך שלא שמה לב לתנאי הדרך ובכך שהחלה בביצוע פניית פרסה באמצע הכביש ובאופן שלא הבחינה ברכב הנוסע בו, ולא ווידאה שיכולה לסיים את פניית הפרסה בבטחה.
בהינתן הנקוב לעיל, אני קובע כי התובעת נושאת במלוא האחריות לאירוע התאונה.