זאת ועוד: גידול במספר הערוצים הופך את מוצר הנתבעות לאטרקטיבי יותר לציבור, וככל שהגידול הוא גם הודות לרישיון מטעם התובעת, הרי שהיא זכאית לתמורה הולמת בהקשר זה.
אם משמעות החלת ההסכם האחרון בין התובעת לבין הנתבעות על שידוריהן העצמאיים של הנתבעות (ראו, סעיף 14 לעיל) הנה, שהתובעת ויתרה בעבר על תמלוגים בגין שידורי משנה, הרי שבחישוב סך הערוצים הנוספים שעל הנתבעות לשלם תמלוגים בגין שידור יצירות מוגנות במסגרתם, יש להביא בחשבון גם ערוצים המשודרים בשידור משנה.
סכום התביעה, העומד על 2$-3$ למנוי, סה"כ בין 1,860,000$ ל-2,790,000$ לשנה, וזאת מבלי להביא בחשבון את תוספת ערוצי השמע, מבוסס על ממוצע התעריפים במדינות שונות בעולם, לפי דוגמאות שהובאו על ידי התובעת, ותעריפיה ל-Yesולמשרד הביטחון (בגין שידורי תחנות הרדיו של צה"ל-גלי צה"ל וגלגל"צ).
ההסכם בין התובעת לבין רשות השידור (ביחס לערוצי טלויזיה-ערוץ 1, ערוץ 33 ואפיק בערבית – ולרשתות רדיו-רשת א', רשת ב', רשת ג', קול המוסיקה ומספר רשתות נוספות) (תצהיר בלינקוב, סעיף 84, נספח ל"ט):
ההסכם אינו מגלה, כיצד נקבעו סכומי התגמולים על פיו, שהינם כדלקמן:
בעבור כל אחת מהשנים 1993, 1994 ו-1995-633,000$; בעבור שנת 1996 – 700,000$; בעבור שנת 1997 – 765,000$; בעבור שנת 1998 – 836,000$.
...
אם השיטה הראויה לקביעת סכום התמלוגים, שתשלמנה הנתבעות, הינה אחוז מסויים מההכנסות, אזי יש לקבוע מהו אותו אחוז ואילו הוצאות יש לנכות מסך ההכנסות לצורך העניין.
שנת 2003, בהתאם למצב המנויים בסוף שנת 2002:
סכום התמלוגים בגין המנויים הדיגיטלים:
2,026,080 ₪ = 536,000X 2 X 3 X 0.63 ₪ סכום התמלוגים בגין המנויים האנלוגים:
617,400 ₪ = 490,000X 2 X 0.63 ₪ סה"כ: 2,643,480 ₪ על פי החלטתי בבש"א 5576/05 מיום 6.7.05, נדרשו הנתבעות לשלם דמי רישיון זמניים בסך 380,000$ לשנה החל בשנת 2003.
אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט) וכן שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ + מע"מ להיום.
