מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תמיכות ציבוריות של משרד התיירות מבחני מתן

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לסיום נקודה זו, ורק בכדי להעמיד דברים על דיוקם אעיר כי בנגוד לדברי ב"כ התובעים בסיכומיהם, החוזה לא הועבר, עובר לחתימתו, להערות כל מליאת המועצה, כנטען, אלא "לעיון נציגי המועצה" כפי שצוין במייל ששלחה עו"ד סופר דמרי, ממשרדו של עו"ד וילצי'ק, ב"כ המועצה, לב"כ התובעת 1.
כפי שציינה כב' השופטת דפנה ברק ארז במאמרה, הישתחררות מחוזה של רשות מנהלית: מקרה מבחן לדואליות הנורמאטיבית, המשפט יא' תשס"ז בעמ' 179: "אכן ברגיל, העקרונות המנחים לגבי פרשנות חוזים של רשויות מנהליות הם אלו שנוהגים לגבי חוזים באופן כללי. למעשה, התקדים המרכזי בתחום של פרשנות חוזים שנקבע בעיניין אפרופים, ניתן בהקשר של חוזה שיעשה בין משרד ממשלתי לבין קבלן. עם זאת, במקרים שבהם נוסחו של החוזה אינו חד משמעי קיימת נטייה פרשנית שלא להרחיב את תוכן ההתחייבויות של הרשות בכיוון הגבלתו של שיקול הדעת. במילים אחרות, קיימת העדפה פרשנית לעבר הפרשנות המגבילה פחות את שיקול דעתה של הרשות המנהלית. הטרנספורמציה של האיסור של כבילת שיקול הדעת לכלל פרשנות זכתה לניסוח ברור בעיניין מייזלר....לדברי השופט שמגר: "כאשר תוכן התחייבויותיהם של הרשות ושל הפרט אינו סותר הנחה זו, עלינו ליחס לצדדים כוונה שלא להתחייב בחוזה באופן שיש בו כדי לשלול את שיקול דעתה של הרשות, כמתחייב על פי הדין, שהרי חזקה על הצדדים שכוונתם להיתקשר בחוזה תקף שאת הוראותיו ניתן לקיים ולאכוף. בדומה לכך בעיניין גרוס העדיף בית המשפט פרשנות שלא יחסה לעירייה היתנערות מחובתה לקבוע בעצמה את סדרי העדיפויות בתחום האכיפה של מדיניות החניה בעיר.... השופט ברק הסביר כי לנוכח האיסור על כבילת שיקול הדעת המינהלי יש להעדיף את הפרשנות המוצעת ע"י המשיבה. הערייה היא זו שמופקדת על קביעת המדיניות בתחום האכיפה. אין להניח שהתכוונה לפרוק מעצמה את שיקול הדעת בנושא ולהעבירו לגורם פרטי, הפועל מתוך שיקולים עיסקיים". לאור החזקה הפרשנית, עליה עמדנו לעיל, מקובלת עלי בעקרון עמדת המועצה, כי מקום בו ניתן החוזה לשתי פרשנויות, עדיפה הפרשנות שאינה כובלת את שיקול דעתה של המועצה על פני זו הכובלת את שיקול הדעת של המועצה ועשויה להביא לבטלותו של ההסכם בשל אי חוקיות.
המועצה לא הראתה כי התוכנית "מחיר למישתכן", מחיר מטרה וקבינט הדיור, השיגו את מטרותיהם ולא עלה בידה לשכנע כי האנטרס של קידום התיירות בזכרון יעקב גובר על הצורך החיוני שבהגדלת ההיצעים בשוק הנדל"ן. בסוף כל הסופות, המועצה לא עמדה בנטל המונח לפתחה להוכיח כי התועלת הציבורית שתיצמח מהשתחררות מן התמיכה בשינוי היעוד עולה על הרווח שיצמח לתושבים בשל שינוי היעוד למגורים.
גם העובדה שמשרד התיירות שינה את דעתו אינה בבחינת שינוי נסיבות המצדיק הישתחררות מן ההסכם אלא שעל המועצה לשכנע כי האנטרס בציבורי שבהותרת הייעוד המקורי על כנו הנו אינטרס בעל משקל רב העולה על האנטרס הצבורי שבשינוי היעוד למגורים, נטל בו לא עמדה.
אם נפלו פגמים תיכנוניים בהסכם, באופן שנפלה טעות בשקול הדעת של ראש המועצה הקודם, עת נתן תמיכתו לתוכנית, במתכונתה, הרי שהאינטרס הצבורי בתיקון הפגמים הללו, עולה על העקרון של קיום חוזים ואף על אינטרס הסתמכות של התובעת 1.
...
ואולם, למרות הפגמים שנפלו בעיקר בהתנהלות ראש המועצה, אותם מניתי לעיל, ומבלי להמעיט מחומרתם, אני סבורה, בהתבסס על דוקטרינת הבטלות היחסית, כי אין מקום להורות על בטלותה של החלטת המועצה, בשל ניגוד עניינים של ראש המועצה.
סיכומו של דבר אני מורה על דחיית תביעתה של התובעת 2.
אני קובעת כי המועצה המקומית לא הראתה עילה שבדין להשתחררות מהתחייבותה לתמוך בשינוי היעוד נשוא התוכנית ממלונאות למגורים; בהתאם לכך, אני אוסרת על המועצה לחזור בה מהסכמתה להיות יזמת התוכנית, מורה למועצה לחזור בה, תוך 10 ימים, מהודעתה כי היא מסירה הסכמתה להיות יזמת התוכנית ומורה על אכיפת התחייבות המועצה לתמוך בשינוי היעוד בתוכנית ממלונאות למגורים.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

ביום 13.4.15 ניתנה המלצת המשיבה 4 (להלן: "הולב"ת") לבקשה, אשר תמכה בבקשת העותר להקמת מיזם אקולוגי, לצד מלונית בת 24 יחידות אירוח.
לעניין זה נכתב בסיכום הדיון מפורשות כי: "ככל שהתכנון המקורי, יהיה תואם את הפרוגרמה בגינה ניתנה המלצת משרד התיירות- הקמת פרויקט של 24 יחידות אירוח למטרת תיירות אקולוגית בשילוב איכסון מלונאי, הרי שאין מניעה ליתן ארכה כמבוקש. היה ולא- מדובר במיזם חדש אשר צריך להבחן מההתחלה בהתאם לנהלי רמ"י שתקפים באותה עת." בנסיבות אלו, כאשר ניתנה לעותר היזדמנות לפעול לקידום התיכנון המקורי גם לאחר שהסתיימה תקופת ההרשאה, ברור כי רמ"י לא שינתה את מדיניותה למפרע או בחוסר תום לב, כפי שנטען בעתירה.
מעבר לנדרש אוסיף כי כידוע, הרשות רשאית לשנות את מדיניותה, בין היתר לנוכח שינוי בצרכים הציבוריים או לנוכח שינוי נסיבות חצוני, כפי שארע במקרה דנן, נוכח האמור במכתבו של יו"ר הועדה המחוזית בדבר ההקפאה התכנונית באיזור (ראו בג"צ 3008/92 הולצמן נ' מפקח עבודה ראשי במשרד העבודה והרווחה, פ"ד מז(1) 642, 648 (1993)).
...
לעניין זה נקבע בבג"ץ 3017/05 חברת הזרע (1939) בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים ( 23.3.2011 - להלן: "פס"ד חברת הזרע"): "כלל הוא, כי התערבות בית משפט זה במעשה מינהלי בעילה של אי-סבירות מוגבלת למקרים בהם החלטת הרשות לוקה בחוסר סבירות קיצוני, במובן זה שהיא חורגת לחלוטין ממתחם האפשרויות הסבירות שעמדו בפני הרשות בנסיבות אותו ענין. ככלל, בית המשפט נמנע מהתערבות בשיקול דעת הרשות הציבורית, ונטיה זו גוברת ביתר שאת, מקום שבו ההחלטה הנבחנת מצויה בתחום מומחיותה המקצועית של הרשות, או שהיא מהווה בחירה בין מספר עמדות מקצועיות נוגדות;" במקרה אשר לפנינו, נוכח הפער העצום בין הפרוגרמה המקורית של המיזם, שעל בסיסה נחתם הסכם ההרשאה, ובין התכנית אותה ביקש העותר לקדם כאשר פג תוקף הסכם ההרשאה בשנת 2019, העולה לטעמי כאמור לכדי מיזם שונה בתכלית, סבור אני כי לא נפל כל פגם או אי-סבירות בהחלטת המשיבים שלא להאריך את תוקף הסכם ההרשאה שנחתם עם העותר.
אשר לטענות העותר ככל שאלו נוגעות לביטול או שינוי ההחלטות שהתקבלו בעניינו בוועדה המחוזית, הרי שמצאתי כי דינן להידחות בראש ובראשונה נוכח השיהוי המהותי שנפל בהתנהלותו בכל הנוגע לסעד זה. לעניין זה אזכיר כי ההחלטות המרכזיות של הוועדה המחוזית, לקבוע תנאים לתכנית שהגיש העותר, ובהמשך, לדחות את התכנית לאחר שהעותר לא עמד בתנאים שנקבעו, התקבלו עוד בשנת 2018.
סוף דבר, אני מורה על דחיית העתירה.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2019 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בנוסף טען מועלם כי בנגוד לעובדים בכירים אחרים בשירות הצבורי הוא נעדר פנסיה תקציבית, וכי היה על הממונה ליתן משקל לעובדה שאילוצו להתפטר שנתיים לפני גיל פרישה בעקבות פירסום דוח מבקר המדינה – אף כי חלקו הארי של דוח המבקר עסק בקודמו בתפקיד וחרף עמדת הדירקטוריון שתמך בהשארותו - הביאה לפגיעה בזכויותיו הכספיות והפנסיוניות.
סבירות ביקורת סבירותה של החלטה מנהלית תיעשה באמצעות בחינת האיזון שעשתה הרשות המנהלית בין כלל השיקולים הרלבאנטיים, על-פי משקלם, בנסיבות הקונקרטיות של העניין שלפניה ובהתאם לתכלית החקיקה (עע"מ 1036/16 נציגות הבית המשותף ברחוב השונית 10, הרצליה נ' משרד התיירות (27.5.2018); בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור פ"ד לה(1), 421 (1980), להלן – בג"ץ דפי זהב).
...
לאחר שבחנו את מכלול העובדות והטענות, לא מצאנו לנכון להתערב בשיקול דעתו של הממונה ואנו דוחים בזה את הערעור ומאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי.
אשר על כן, הערעור נדחה.
לא מצאנו לנכון לחייב את המערער לשאת בהוצאות מאוחדת.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

בהמשך, ביום 10.3.21 פנה העותר למשרד התיירות באמצעות דוא"ל שכותרתו "בקשה להקצאות מקרקעין בפטור ממכרז- מצפה פוריה". במסגרת פנייתו צירף העותר פרוגרמה ובקש לקבל אישור והמלצה של משרד התיירות להקצאה של המקרקעין מושא העתירה בפטור ממכרז, תוך שהוא מבהיר כי אין בכך להוות ויתור על 12 הבקשות הנוספות שהגיש להקצאת קרקעות בפטור ממכרז ביישובים שונים (ראו נספח 13 לכתב התשובה).
לעניין זה נקבע בסע' 2(א) לחוק כי "המדינה, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופת חולים ומוסד להשכלה גבוהה, לא יתקשרו בחוזה לבצוע עיסקה בטובין או במקרקעין, או לבצוע עבודה, או לרכישת שירותים, אלא על-פי מיכרז פומבי הנותן לכל אדם היזדמנות שווה להישתתף בו." לכלל זה נקבעו מספר חריגים הקבועים בתקנה 25 לתקנות, המפרטת את המצבים בהם רשאי הגוף הצבורי לערוך עיסקאות במקרקעין גם ללא חובה לערוך מיכרז, כאשר לענייננו רלוואנטיים המצבים הבאים: "(14) הענקת זכויות במקרקעין להקמת מיזם תיירותי יחודי שאינו מיזם מלונאי, לפי המלצת ועדה משותפת למשרד התיירות ולמינהל, ובתנאי ששר התיירות, או מי שהוא הסמיכו, אישר כי הקצאת המקרקעין ללא מיכרז חיונית להצלחתו של המיזם;
בטענות אלו לא מצאתי דבר, כאשר בפועל, מלבד טענות כלליות שלא נתמכו בדבר, לא עלה בידי העותר להראות כי הנוהל חורג ממיתחם הסבירות, באופן המצדיק להתערב בו. לעניין זה אשוב ואזכיר את ההלכה לפיה בית המשפט אינו שם עצמו בנעלי הרשות ולא מיתערב בשקול דעתה, אלא במצבים של חוסר סבירות קצוני.
אף בניסיונות העותר להפנות לסקר התכנות בחינת מלאי מגרשים פנויים מאושרים לתיירות אין ממש.
...
דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את נימוקי העתירה ואת טענות הצדדים מצאתי כי דינה של העתירה להידחות.
סוף דבר, אני מורה על דחיית העתירה.
העותר ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

משרד התיירות בתשובתו, עותר לדחות את העתירה; לשיטתו החלטת משרד התיירות להישתתף במימון הקמת התשתיות למיתחם שבדיון ניתנה בסמכות, בהתאם לנהלים ולמבחני התמיכה של משרד התיירות.
הטענה לפיה המועצה מבקשת לקיים עסקים במיתחם שבדיון, אשר יגרמו לפגיעה בפעילות התיירותית של העותרים המנהלים כאמור "חאן" מחנאות ולינה, בסמוך לפארק קצרין העתיקה תוך פגיעה בזכות לתחרות הוגנת לשיווין ועל דרך ניצול משאבים צבוריים ויתרונות המוקנים למועצה, דינה אף היא דחייה; כל שנקבע לעניין הפעילות למיתחם שבדיון עד היום, מסתכם בכך שהמתחם בדיון יופעל לכשיופעל, באמצעות עמותת המוזאון, בהתאם להתחייבות של המועצה כלפי משרד התיירות וכפי שפירטתי.
...
מכל מקום, נוכחתי כי מכלול הטענות שפורטו הועלו בעלמא על מנת ליצור רושם של קידום פרויקט למטרות זרות, על מנת להוסיף נופך ומשקל לעתירה, זאת ותו לא. למסקנה דומה הגעתי גם בהקשר לטענה, אשר לה כוונת מכוון, המתיימרת להציג את המיזם הנוגע למתחם שבדיון כמסתכם בהקמת גן אירועים מסחרי ומקום לממכר משקאות משכרים, בבחינת מטרות זרות מסחריות.
סוף דבר על פי מכלול המפורט בפסק דין זה, אני מורה על דחיית העתירה.
לאור התוצאה אני מחייב את העותרים, יחד ולחוד, לשאת בהוצאות משפט המשיבים ובסכום של 20,000 ₪ לכל אחת מהמשיבות (סה"כ 40,000 ₪).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו