התביעה שבפנינו עוסקת בשאלה, האם כספים שקבלה התובעת מקרובי משפחתה, מהוים "הכנסה" כמשמעותה בחוק הבטחת הכנסה, באופן המצדיק שלילת זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה?
התובעת, כבת 59, הוכרה על ידי הנתבע כזכאית לגימלת הבטחת הכנסה וזו שולמה לה החל בחודש ינואר 2011 (ראה נ/6 והנספחים לו).
לאור האמור, השאלה העומדת בפנינו להכרעה הנה האם הסכומים שקבלה התובעת מבני משפחתה, העולים על 13% מהשכר הממוצע במשק, הנם בגדר הכנסה או שמא יש לראותם כעזרה משפחתית שאינה בגדר הכנסה? בהכרעתנו עלינו להתייחס לשאלה האם המטרה לשמה ניתנו הכספים יש בה כדי להשפיע על סיווג הכספים כהכנסה אם לאו, והאם הוכח כי אכן אלו שמשו לתשלום טפולי השיניים להם טוענת התובעת? כן עלינו להתייחס לחוזר 10/13 של הנתבע לענין עזרה משפחתית.
בפסק הדין בעיניין דנה אורן, תוך שאיבחן את פסק הדין בעיניין בנישו, נפסק כי אין להגדיר "הכנסה" של מבקש גמלת הכנסה, הגדרה דווקנית על פי פקודת מס הכנסה וכי מקום בו המדובר בהכנסה סדירה קבועה ומשמעותית מבני מישפחה, יש לראותה כהכנסה, על פי תכלית חוק הבטחת הכנסה (ראה עב"ל (ארצי) 618/08 דנה אורן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.1.11).
ערים אנו לטענת התובעת כי בתעודת עובד הציבור מיום 3.4.13 שהוגשה על ידי הנתבע נכתב, בסעיף 4, כי "מאחר ולא הוגשו אסמכתות לטיפולי שיניים ועל פי הצהרתה מיום 23.8.11 כל עוד לא התקבלו אסמכתות אלו נראה בסיוע זה כתמיכה משפחתית" ועל כן ומשהוצגו אסמכתות אין לראות בכספים כהכנסה.
...
כמובן שאין בקביעתנו זו, כדי לשלול את האפשרות כי בנסיבות חריגות ומתאימות לכך, תהא הצדקה שלא ליחס את כל הסכומים הניתנים כעזרה משפחתית כהכנסה (גם מעבר ל-13% מהשכר הממוצע במשק), אך לא מצאנו כי המקרה שבפנינו מהווה נסיבות חריגות כאמור, ואלו אף לא הוכחו.
לאור האמור לעיל, אנו מורים על דחיית תביעתה של התובעת.
למרות התוצאה עליה הגענו, החלטנו לא לחייב את התובעת בהוצאות.