כן חלוקים הצדדים על אמתות תלוש השכר והנתונים המופיעים בו.
טענות התובע
לטענת התובע, הנתבעת לא נהגה לדיווח על ימי עבודתו נכונה, כאשר דיווחה על פחות ימים מאשר מספר הימים שעבד, על מנת לחסוך בשכרו ובזכויותיו.
עוד לעניין זה - "מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת." (דב"ע (ארצי) מז/3-146 יוסף חוג'ירת נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ 19 (1988)).
...
על כן, אנו קובעים שהתובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח שפוטר, ומשכך תביעתו לתשלום הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים ללא שימוע נדחית.
סוף דבר
הנתבע ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
בגין שעות נוספות – 6,879 ₪;
בגין הפרשי שכר – 2,800 ₪;
בגין השלמת דמי פנסיה – 168 ₪;
בגין פיצויי פיטורים (השלמה) – 233 ₪;
בגין דמי חופשה – 624 ₪;
בגין דמי הבראה – 1,824 ₪;
הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
משהעמיד התובע את תביעתו על 63,500 ₪, ולאור התוצאה שאליה הגענו לפיה, מחד, חלק מרכיבי התביעה התקבלו, ומנגד, חלק מרכיבי התביעה נדחו, מצאנו כי מן הראוי שהנתבע יישא בהוצאות חלקיות של התובע בסך של 2,500 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
