תלונת שווא על הטרדה מינית במקום העבודה

התלונה במקום העבודה – הממונה ביררה את המקרה וביום 6.8.2017 הגישה את ממצאיה ובכלל זה קבעה: כי ההזמנה של העותרת לבילוי לאחר שעות העבודה עלולה להחשב כהצעה בעלת אופי מיני תוך ניצול יחסי מרות; כי קובץ תמונות הערום ששלח המשיב לעותרת עולה כדי הטרדה מינית "שאינה ברף הגבוה ביותר של החוק"; וכי הסירטון ששלח המשיב בקבוצה בה חברים עובדי היחידה שכפופים לו מבטא סביבת עבודה עוינת והתנהגות שאינה מצופה ממנהל בחברה.

ביום 16.9.2020 פורסמה בעתון "גלובס" כתבה שהתייחסה לפסק הדין של בית משפט השלום, שכותרתה "המזכירה התלוננה על הטרדה מינית, השופט קבע: עלילת שוא" ובה נכתב בין היתר כי "מפסק הדין עולה לכאורה כי מדובר בתלונת שוא". במהלך חודש אוקטובר 2020 פנתה העותרת לפרקליטות בבקשה כי יוגש ערעור על פסק הדין המזכה, אך ביום 24.11.2020 נענתה בשלילה.

...

אין לאפשר את עקיפתם של הליכי הערעור הקבועים בחוק על-ידי הגשת עתירה לבג"ץ (ראו: בג"ץ 6917/17 לביא נ' המפקח על הביטוח באגף שוק ההון והביטוח, פסקה 3 (10.6.2018); בג"ץ 1699/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (17.6.2020)).

גם בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי העתירה דנן אינה המסגרת הדיונית המתאימה לבירור טענותיה.

סוף דבר: העתירה נדחית.

האם נסטלבאום הטריד והתנכל לרביד בשל התלונה שהגיש? והאם מדובר בתלונת שוא? המסגרת הנורמאטיבית: חוק הטרדה מינית קובע בין היתר כי הטרדה מינית הנה: "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות" (סעיף 3 (א) (4) לחוק).

עילת היתנכלות סעיף 3(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית קובע כי "היתנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה, שהוגשו על הטרדה מינית". סעיף 6 א' לחוק הטרדה מינית קובע את נטל ההוכחה, כמצוטט: "6א.בתובענה של עובד או של דורש עבודה בשל פגיעה על רקע הטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה, כאמור בסעיף 7 לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק כי לא פגע פגיעה כאמור באותו סעיף, אם הוכיח העובד או דורש העבודה כי היתקיים האמור בפיסקה מפסקאות (1) עד (3) שבסעיף 7(א) לחוק האמור, ובילבד שטרם חלפו שלוש שנים מיום שנוצרה העילה". מיום 6.8.2014תיקון מס' 12סעיף 7(א) לחוק השיויון קובע כמפורט להלן: (א) במסגרת יחסי עבודה לא יפגע מעביד או ממונה מטעמו, בעובד או בדורש עבודה בעניינים המנויים בסעיף 2 או בכל דרך אחרת, כאשר מקור הפגיעה הוא אחד מאלה: (1) הטרדה מינית של העובד או של דורש העבודה שנעשתה בידי המעביד, בידי הממונה מטעמו או בידי עובד אחר; בחוק זה, "הטרדה מינית" – כמשמעותה בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק למניעת הטרדה מינית), ובילבד שלענין פגיעה שמקורה בהטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(3) ו-(4) לחוק האמור, די בהצעה או בהתייחסות אחת בלבד;.

וכן עיון במכתב מיום 29.1.2012 של גב' נאוה קוכנובסקי, הממונה על מעמד האשה ברשות השידור, למר נתן לויט, מנהל אגף חקירות ומשמעת מנציבות שירות המדינה בדבר תלונה על הטרדה מינית, כמצוטט: "מר יגאל רביד התלונן בפני טלפונית על היתייחסות מבזה לנטייתו המינית ע"י מי שמשמש כמנהל חט' החדשות בפועל בטלויזיה, מר משה נסטלבאום. מר רביד ביקש נמרצות שלא אתלונן בפניכם בנושא אך החוק מחייב אותי. לטיפולכם המסור..". האמור עולה בקנה אחד עם עדותו של רביד במסגרת חקירתו הנגדית: "אני באתי להתלונן על היתנהגות של ממונה עליי פוגענית כפי שהוכחה וכפי שבסופו של יום הוא גם הודה בה ולא נשאלתי באותם מקומות לגבי מה אמרתי לפני שהיחסים בינינו הדרדרו. גם בעדות, בשיחת טלפון אחת עם הגב' כוחונובסקי וגם בעדות בנציבות הקפדתי להדגיש שכל מה שאני מבקש בלי לחפור בהסטוריה שהוא יפסיק את ההיתנהגות הפוגענית שלו כלפיי. נשאלתי הן על ידה והן בחקירתי הראשונה בנציבות אם אני רוצה להגיש תלונה ואמרתי לא. אין לי עניין בתלונות ואני לא רוצה לפגוע בו. אני רוצה שהוא יחדל ממעשיו ונוכח להמשיך לחיות. דא עקא שלא חפרתי בדברים שלא ניראו בעיני קשורים לעניין" (ר' עמ' 130 שורות 25-33).

...

בנסיבות המקרה, נוכח העובדה כי אין מחלוקת כי כפועל יוצא מתלונות רביד הוגשה התלונה, ומששוכנענו כי רק לאחר מכן ארעו האירועים שפגעו בו, לרבות הדרתו ממסך הטלוויזיה, אי שיבוצו בשידורים, התנכלות למי שהעיד לטובתו וכד', הרי שלטעמינו הנטל הועבר לנסטלבאום להוכיח כי לא מדובר בהתנכלות וכי מדובר באירועים שאינם קשורים לתלונה.

לאור כל האמור, אנו קובעים כי רביד יפצה את נסטלבאום בפיצוי בסך של 70,000 ₪, בגין כלל הפרסומים המהווים לשון הרע.

הפיצוי בתביעת לשון הרע של רביד כנגד נסטלבאום בכל הנוגע לפרסום שקבענו כי יש בו משום לשון הרע כנגד רביד, הרי שמדובר במכתב שהופץ לשני אנשים בלבד ומנגד יש בו הכפשות רבות וניסיון מכוון לפגוע ברביד על ידי נסטלבאום, הרי שבנסיבות העניין ומשמדובר בפרסום אחד שקבענו כי יש בו לשון הרע, אנו קובעים כי נסטלבאום יפצה את רביד בפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפרסום המהווה לשון הרע.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תביעת רביד מתקבלת בחלקה.

(1) התלונה הוגשה בידי התובע בתום לב או שהתובע סייע בהגשת התלונה בתום לב; (2) התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף צבורי - גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין; (3) התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה".

אינני מבינה מדוע מר אלון כהן מטריד אותי בכל דרך אפשרית במטרה שאגיש תלונות שוא על הטרדה מינית.

...

" בענייננו, לא זו בלבד שהתובע הקליט את העובדים עימו משך תקופה ארוכה, אלא שהוא אף צילם במקום העבודה במטרה להוכיח את טענותיו לעניין המחדלים בדואר, כשלא שוכנענו כי יש בצילומים והקלטות אלה כדי לספק את ההוכחות אותם ביקש התובע להניח בפנינו, בין היתר לאור העובדה כי התצלומים אינם נושאים תאריך וההקלטות מקוטעות וכדומה.

אנו סבורים כי יש בהתנהגות התובע טעם לפגם וכי מדובר בהתנהגות אשר אינה ראויה, שגרמה למערכת יחסי עבודה מאיימת ואינה מוסיפה ליחסי עבודה תקינים במקום העבודה.

אין בידינו אלא להביע את מורת רוחנו מדפוס הפעולה שהתובע ראה לנכון לנקוט בו. סוף דבר התביעה על כל טענותיה- נדחית בזאת.

שכן לדידו "חששתי מכל מיני דברים שהיא יכולה לעשות כמו נזקים ואפילו חששתי בתור גבר שהיא עלולה להעליל עלי כעת עלילות שוא כדי לקבל את מבוקשה. העדפתי שאם התובעת מתפטרת אז שלא תבוא יותר לחנות. מאותן סיבות בדיוק בקשתי מהתובעת להשאיר בידי את המפתחות של החנות". הנתבע הקפיד לציין, כי לא היתה לו כל מוטיבציה או אינטרס לסיים את העסקתה של התובעת בכלל, וערב חג הסוכות בפרט.

אמנם התובעת גם איימה עליו לטענתו שתוציא ממנו את כל זכויותיה, לרבות הפיצויים, אך אנו קושרים את זה לריב בין השניים ולהלך רוחה של התובעת באותה עת. כך או כך, אנו סבורים, כי לנוכח האמור בחקירתו הנגדית שלפיה היה מוכן לקבלה אם היתה מגיעה יום קודם לכן (26.9.2017), כמו גם האמור בתצהירו כי "את שמה אותי במקום לא נעים שאני לא מסוגל להסכים להעלאה כזו" (ס' 38 סיפא לתצהירו), הרי שהסיבה האמיתית אשר בעטיה מיאן הנתבע להשיבה לעבודה, נגלתה בתצהירו, כמו גם בחקירתו הנגדית: חששו כי תטפול עליו אשמה או עלילה של הטרדה מינית או תקיפה.

...

נוכח העובדה כי התרשמנו בתום לב הדדי הן של התובעת והן של הנתבע בעניין זה והעדר רשלנות עודפת למי מהצדדים, החלטנו כי התובעת תשיב אך את מחצית הסכום בסך 4,120 ₪ בלבד.

התובעת לא הלינה במהלך התקופה על חוסר בהפרשות במהלך התקופה, כמו גם נוכח מחלוקת עובדתית כנה וממשית בין הצדדים הן בעניין הפיטורים והן בעניין רכיב הבונוס, לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנה לטובת התובעת.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, ועל הנתבע לשלם לתובעת, תוך שלושים יום מהיום, כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך כולל 9,406 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.2017 ועד יום התשלום בפועל.

] "הגנה במיגזר הפרטי - הגנה על עובדים במיגזר הפרטי המגלים היתנהגות בלתי חוקית במקום עבודתם מעוגנת בעקרונות טובת הציבור ותקנתו. בתוך כך, החברה - קרי ציבור האזרחים, מגינים על העובד המסרב לעשות פעולה בלתי חוקית עבור מעסיקו. במיגזר הפרטי החוק מעניק הגנה בעיקר לעובד המתלונן על היתנהגות בלתי חוקית במקום העבודה או המסרב לבצע פעולה בלתי חוקית. מהוראות החקיקה והפסיקה בעיניין ההגנה על עובדים החושפים מעשים בלתי חוקיים אנו למדים, כי חשיבות טובת הציבור, הדוגל בכיבוד חוק וסדר, עולה על חשיבות טובת הגוף הפרטי. ידוע, כי במקרים רבים עובד החושף היתנהגות בלתי חוקית במקום עבודתו חשוף לפגיעה במעמדו ובהכנסתו. על כן, מעמידה החברה לימינו של עובד זה הגנה כדי לעודדו לחשוף או למנוע מעשים בלתי חוקיים. כך למשל, עובד הנחשף להפרה של פקודת הבטיחות בעבודה, שגלום בה סיכון לחיי העובדים, יש לעודדו להתריע על כך ולמנוע פגיעה בחיי אדם. כך, עובד של מעסיק פרטי המתבקש להסתיר הכנסה ולסייע למעסיקו להפר הוראות שבחקיקת המיסים, זכאי להגנה מפני פעילות מעסיקו כדי לעודדו לדיווח על המעשים הבלתי חוקיים של המעסיק. ועוד, עובד המעיד נגד ממונה במפעלו אשר הטריד מינית עובדת זכאי להגנה כדי לקדם את השויון בעבודה וליישם את החקיקה המגינה על העובדת מפני הטרדה מינית". חוק הגנה על עובדים קובע בסעיף 2 את הנורמה האוסרת על מעסיק לפגוע במתלונן, וזה נוסחו – "(א) לא יפגע מעסיק בעינייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.

דרישת תום הלב (סעיף 4(1) לחוק הגנה על עובדים) כאמור בסעיף 4(1) לחוק, כדי לזכות בסעד, על המתריע להגיש את תלונתו בתום לב. חוק הגנה על עובדים אינו מגדיר מהו תום הלב הנידרש מהעובד; עם זאת, החוק מתייחס לעניין על דרך השלילה, עת הוא קובע במסגרת סעיף 3 (ג) שבו, כי בית הדין לא ייתן סעד לפי החוק במקום בו נמצא כי תלונת התובע או התלונה שסייע בהגשתה, הייתה תלונת שוא, בנסיבות שהתובע ידע על כך או שהיה עליו לדעת על כך. מהאמור עולה, כי על התלונה להיות מבוססת ככל הניתן, היות ותלונה לא מבוססת עלולה להחשב כתלונת שוא.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסכום של 25,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר במועד, בהתאם להוראות סעיף 26א. לחוק הגנת השכר בסך של 5,461 ₪.

תביעת התובע לתשלום פיצוי מכח חוק הגנה על עובדים – נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.