תלונת קידום להכרה בתאונת עבודה

התחייבות והצהרות עובד: 4.1 העובד מתחייב להקדיש את כל מרצו, כושרו, ידיעותיו, וניסיונו לעבודה בחברה, לעבוד בה בנאמנות ולעשות כמיטב יכולתו לקידום עסקי החברה וענייניה.

ביום 30.8.15, נפגע התובע בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה).

לאחר סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הגיש התובע כנגדה תלונה למשרד העבודה וביום 11.2.18 הגיש תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויים שונים בגין פיטוריו (סע"ש 20929-02-18).

...

משכך, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש עקב התאונה – משתביעה זו לא כומתה וממילא ספק אם היא מצויה בסמכות בית הדין, דינה להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תביעת התובע נדחית.

לפני תביעה לתשלום שכר טירחה לתובע, שהוא עורך דין במקצועו, בסכום של 83,303 ש"ח שהועמד על סכום של 75,000 ש"ח (לצורך הגשת התביעה כתביעה בסדר דין מהיר) וזאת בגין ייצוג הנתבעת בשני עניינים : האחד; תביעה בגין תאונת עבודה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן : תביעת המל"ל) והשני; ייצוג הנתבעת מול המעסיקה שלה - חברת אלביט מערכות תיקשוב וסייבר בע"מ (להלן "המעסיקה") , בירור תלונתה להטרדה מינית וניהול משא ומן לסיום יחסי עובד – מעביד בנסיבות המקרה (להלן " ייצוג מול המעסיקה").

התובע טען כי הגיש תביעות למוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונת עבודה, לתשלום דמי פגיעה ותביעה לנכות מעבודה, משרדו השקיע 45 שעות עבודה לפחות ולפתע הנתבעת החליטה להפסיק את הייצוג ללא כל סיבה ועל כן על הנתבעת לשלם לתובע , בהתאם לסעיף 6 להתחייבות לתשלום שכר טירחה , סכום של 200 דולר לשעה לפי שער דולר של 3.28 ש"ח כלומר 34,538 ש"ח כולל המע"מ ולאחר ניכוי התשלומים בסכום של 4,085 ש"ח, עליה לשלם לתובע סכום של 30,453 ש"ח .

הנתבעת טענה כי התובע ייצג אותה באופן רשלני , לא פעל לטובת התיק, לא קידם דבר וכי הנתבעת פעלה לבדה לרבות בפנייה לביטוח לאומי ולמעסיקה .

...

באשר לתביעת המל"ל : התובע טען כי הנתבעת הגיעה למשרדו, נתנה הסכמתה להגשת תביעה להכרה במוסד לביטוח לאומי במקרה ההטרדה המינית שחוותה במקום העבודה, ושכתוצאה ממנו נאלצה להפסיק את עבודתה, כתאונת העבודה וחתמה ביום ה 28 ינואר 2020 על התחייבות לתשלום שכר טרחה בגין הגשת התביעה לעיל לדמי פגיעה וקביעת נכות מעבודה-תאונת עבודה בגין הטרדה מינית (להלן : "תביעת המל"ל). התובע צירף התחייבות לתשלום שכר טרחה וייפוי כוח (נספח א'-א'1) וטען כי בהתאם להסכם שכר טרחה סוכם כי הנתבעת תשלם עבור הטיפול בגין פתיחת התיק כולל דמי ייעוץ , ליווי לוועדות הרפואיות כולל ערעור סכום של 3500 ש"ח כולל מע"מ ובנוסף תשלם 17% בתוספת מע"מ מכל סכום שיתקבל וכן סוכם על תשלום שכר טרחה של $200 לשעה.

בגין התכתבויות והטיפול לעיל מול המוסד לביטוח לאומי, מצאתי לפסוק לתובע שכר טרחה בגין שעתיים של עבודה ובהתאם לחישוב התובע לעניין שער הדולר נכון למועד הגשת התביעה, שלא נסתר ע"י הנתבעת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחה בגין תביעה המל"ל סכום של 2,303 ש"ח. באשר לייצוג מול המעסיקה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול הראיות שבתיק ולאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בסיכומי הצדדים , הגעתי למסקנה כי דין התביעה לתשלום שכר טרחה בגין הייצוג מול המעסיקה להתקבל בחלקה ואנמק.

נוכח כל האמור לעיל, משהוכח כי התובע ייצג את הנתבעת מול המעסיקה ע"י פגישות, התכתבויות עם המעסיקה ומשא ומתן בניסיון להגיע לפשרה אולם, משהייצוג הופסק והסכם סיום העסקה הושג באמצעות עורך דין אחר והתובע אישר כי לא ייצג בהסכם (עמ' 7 שורה 16-17), ומשלא סוכם בהתחייבות לתשלום שכר טרחה - נספח ב' מהו השכר המגיע לתובע במקרה של הפסקת ייצוג בטרם השגת הסכם פשרה, מצאתי לפסוק לתובע שכר טרחה חלקי בשיעור 30% משכר הטרחה הקבוע בהתחייבות לתשלום שכר טרחה -נספח ב' שהוא 20% מסכום הפשרה בתוספת מע"מ. על כן, זכאי התובע לסכום של 139,051 ש"ח * 20% * 30%*1.17 ובסה"כ 10,846 ש"ח. לסיום אוסיף כי התובע לא נתן כל הסבר מוצדק מדוע בדרישת לתשלום שכר טרחה ששלח לנתבעת ביום 15.11.20 ביקש שכר טרחה בגין הטיפול בשני העניינים לעיל, בסכום של 13,699 ש"ח (לאחר ניכוי הסכומים ששולמו בסך של 4,085 ש"ח) ואילו בתביעה דנן שהוגשה בחודש יולי 2021 הוא מבקש לחייב את הנתבעת בסכום של 75,000 ש"ח .

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 13,149 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא.

ביום 4/4/19 נימסרה לתובע הודעה כי הפגימות מסוג אצבע הדק באצבעות 1 ו- 4 בשתי הידיים, ובאצבע 3 ביד ימין הוכרו כפגיעה בעבודה (על רקע השמוש בכלים רוטטים), ואולם הפגימה בגין כפות ידיים אצבעות 2 ו-5 בשתי הידיים ו אצבע 3 ביד שמאל נדחו ו- CMC1 מימין נדחתה.

עוד הוא טוען כי מינויו למשרת סגן מנהל מחלקה בשנת 2016 לא היה קידום למישרה ניהולית אלא קידום במשרה לצרכי שכר בלבד.

עיון במסמכים מלמד על עבודה מגוונת אשר עיקרה תיקון של מפגעים נקודתיים בעקבות תלונות תושבים בעניינים שונים כגון : בורות בכביש, אבנים מישתלבות שהתרוממו / ששקעו, שמן שנשפך על כביש ויש לכסותו בחול, תמרורים / מעקות שבורים שיש לתקן באמצעות ריתוך, סתימות בצנרת הנקוז, פחים שבורים ועוד כיו"ב. בשים לב לאמור לעיל, הדו"ח שצורף לתצהירו של מר ברוק גרנד איננו תומך בטענה כי מדובר בפניות רבות שמטופלות מדי יום, ושמצריכות שעות על גבי שעות של שימוש בכלים רוטטים.

...

הנתבע טען כי דין התביעה כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 4/4/19 (בעניין כפות הידיים) להידחות מחמת התיישנות וכי דין התביעה כולה להדחות לגופה משלא הוכחה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, בדבר ביצוע תנועות זהות חוזרות ונשנות.

אני סבורה כי התובע, שאיננו אדם בעל השכלה משפטית או מקבילה טעה בתוך לב בהבנת המצב המשפטי, ולטעמי בזמן אמת לא קיבל החלטה מודעת להימנע מהגשת התביעה במועד.

התאונה הוכרה כפגיעה בעבודה והוגשה תביעה לקביעת דרגת נכות.

מומחה בתחום זה בודאי יכול ומוסמך לבחון ולדון בכאב נורופתי, על רקע נורולוגי, וקביעתו – בתחום סמכותו הרפואית – היתה כי אין לקבוע נכות בגין פגימה נטענת זו. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי הועדה רפואית לא נתנה את דעתה בנוגע לתלונות התובע בתחום הנורולוגי, רק משום שלא היה מומחה בתחום הנוירולוגיה בין חברי הועדה.

על אף המועדים שנקבעו בהודעת המזכירות ועל מנת לקדם את ההליך, נדרשים הצדדים להגיש תחשיבי נזק במועדים הבאים: התובע בתוך 20 ימים מהיום, והנתבעות בתוך 20 ימים ממועד קבלת תחשיב התובע.

...

לפיכך סבורה הנתבעת כי יש לדחות את בקשת התובע להבאת ראיות לסתור.

לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הטענה כי נפל פגם בעבודת הוועדה הרפואית בתחום זה וקובעת כי התובע לא הוכיח קיומן של "נסיבות יוצאות דופן" המצדיקות היתר להבאת ראיות לסתור את הנדרש בתחום האורתופדיה.

כפי שנקבע בהלכת פלוני (פסקה 6): "אמנם, מהמסמכים הרפואיים שהציג המבקש בפניי הוועדה עולה כי המומחים מטעמו העריכו שהוא סובל מנכויות נוספות. ברם, לא אחת נקבע בפסיקה כי קיומו של פער בין חוות דעת מטעם הניזוק לבין קביעות הוועדה אינו מהווה טעם מספק המצדיק הבאת ראיות לסתור (ראו ר"ע 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו, פ"ד מ(3) 138(1985)). לכך יש להוסיף כי שיקול דעת הוועדה אינו 'כבול' להערכות שהוצגו מטעם המבקש, וחזקה כי שקלה את כלל המסמכים, הנתונים והמידע שהוצג בפניה." לנוכח המפורט, לא מצאתי כי נפל פגם בדיון שנערך במסגרת הוועדות הרפואיות של המל"ל בנוגע לדיון בתחום הנוירולוגי המצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור את הקביעה בתחום זה. סוף דבר על בסיס המסקנה כי לא נפל פגם בהליך שהתנהל בפני הוועדה הרפואית לעררים,  אני דוחה את הבקשה.

רקע ותמצית טענות הצדדים המערערת ילידת 1978, נפגעה ביום 30.01.17 בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה ונקבעו לה 10% נכות בגין "הפרעת זכרון ורכוז בעקבות חבלת ראש" לפי פריט ליקוי 32א(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – התקנות).

במסגרת זו מציין פרופ' קוטלר כי המערערת אובחנה כמי שמתמודדת עם קשיים קוגניטיביים שונים ועם "אפיזודות מאניות ודיכאוניות לסירוגין", כי היא סובלת מקשיי ויסות ריגשי אשר פוגעים באופן משמעותי בתפקודה וכי הומלץ על מעקב פסיכיאטרי, טפול פסיכולוגי והכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי על מנת לקדם את זכאותה לסל שקום.

בעניינינו, הועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ופרטה את ממצאיה כדלקמן: "בבדיקה הכרה והתמצאות תקינים. אפקט חיוני מתגוון והולם. אינה פסיכותית. התובעת פירטה תסמינים שכולם תגובה לקשיים הקוגנטיביים הנטענים. לא פירטה תסמינים של פוסט טראומה בכלל. בכך שונה הבדיקה מבדיקתו של פרופ' קוטלר. לציין שפרופ' קוטלר רשם קנביס לתובעת בשנת 2018" הינה כי כן, הועדה מצאה כי יש לייחס את עיקר התלונות לנכות הנוירולוגית שניתנה למערערת ובנוסף, קבעה כי היא אינה סובלת מפוסט טראומה (כפי שכבר נקבע אף בעבר, במסגרת ועדה מיום 20.11.19).

...

לטענת המשיב, דין הערעור להידחות משאין הוא מצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, בשל הטעמים שיפורטו להלן.

כללו של דבר הואיל ולא עלה בידי המערערת להראות כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה – דין הערעור להידחות.