בעיניין זה קבע בית המשפט קמא, כי מעבר לעדות השקר, מועלות טענות כנגד המבקשים לפיהן ניהלו הליכי סרק כנגד המשיבים, ופעולות כאלו יכולות לבסס עוולה המקימה לניזוק זכות תביעה, ובהקשר זה הפנה בית המשפט לע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי **** (פורסם בנבו,14.3.16), שם העלה כבוד השופט עמית את האפשרות לפיה תלונת שוא הגורמת להליך פלילי עשויה להצמיח עוולה נזיקית של רשלנות, ובנוסף ציין בית המשפט קמא כי הנסיבות במקרה זה מעלות שאלות מהותיות של חובת זהירות מושגית ו/או קונקרטית וכן שאלה של קשר סיבתי שהמקום לבירורן הוא במסגרת ההליך גופו.
כפי שקבע בית המשפט קמא, שאלת קיומה של עוולת רשלנות באם יוכחו העובדות הנטענות בכתב התביעה, תחייב אמנם דיון בשאלות משפטיות הנוגעות לחובת הזהירות המושגית ו/או הקונקרטית, החלה על מי שמגיש תלונת שוא למשטרת ישראל או ללישכת עוה"ד, ולשאלת הקשר הסיבתי בין מעשים אלו לבין הנזק שניגרם כתוצאה מההליכים שהתקיימו, וזאת בשים לב שההליכים האמורים נפתחים ומנוהלים על ידי רשויות המדינה או לישכת עורכי הדין,אלא ששאלות אלו דינן להתברר במסגרת ההליך המשפטי, ובודאי שלא ניתן להכריע בהן על הסף בשלב מקדמי זה.
בהקשר זה לא למותר לציין את קביעתו של בית המשפט העליון ברע"א 1808/03 אגשם נ' רשות הדואר (פורסם בנבו, 25.12.03) שלפיה:
"...הגשת תלונת שוא למישטרה, במתכוון או מתוך רשלנות, אינה מסירה מן המתלונן את האחריות ומטילה אותה על כתפי המישטרה. אכן, כאשר המישטרה, מטעמיה, מסרבת לגלות את שמו של המתלונן עשויה היא לשאת לבדה באחריות אם היא עצמה התרשלה. וכך אומנם הוחלט בבג"ץ חילף, אך פשיטא, שהמוסר תלונה למישטרה, על-יסוד חשד בלבד, ללא בדיקה כלשהיא של העובדות, אחראי בנזיקין לנזק שגרם".
וראה לדוגמא ת"ק 51735-07-10 יקירי נ' מייזלס (פורסם בנבו, 31.08.11) שבו חויבה נתבעת אשר הגישה למחלקה לחקירות שוטרים תלונת שוא כנגד התובע-שוטר,לשלם פיצויים וזאת בעוולת רשלנות.
...
יותר מכך, בשים לב לעניינה של תביעת המשיבים הטוענים לשימוש פסול ביותר שעשו המבקשים בהליכים שיפוטיים או מעין שיפוטיים, אני סבור כי קיים כאן גם אינטרס של "טובת הציבור" שלפיו תבורר תביעה שכזו , ובנסיבות אלו ובהתאם לפסיקה לעיל, יכול היה בית המשפט להעלות מיוזמתו עילות תביעה משפטיות אפשריות העולות מהמסכת העובדתית שבפניו ,וזאת במסגרת בחינת הבקשה לסילוק על הסף.
משהגעתי למסקנה לפיה לא ניתן לסלק על הסף את תביעת המשיבים לאור קיומה האפשרי של עוולת רשלנות, אינני נדרש להכריע בשאלת התקיימותה של אפשרות לביסוס עוולת הנגישה במקרה זה ,ואציין רק כי קיים בעיני ספק האם אכן ניתן לבסס עוולה זו ביחס לתלונה אשר הוגשה במשטרה וזאת בשים לב לסיפא של סעיף 60 לפקודת הנזיקין , אך כאמור אינני נדרש להכריע בשלב זה בשאלה זו .
סיכומו של דבר , לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת רשות הערעור , והמבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו לב"כ המשיבים מתוך הערבון שהופקד על ידי המבקשים, ויתרת הערבון תועבר לב"כ המבקשים.
