תלונת הטרדה מינית נגד מג"ד בצה"ל

מפרוטוקול הדיון בבית הדין הצבאי באשר להארכת מעצרו עולה שלמערער יוחסו חשדות לעבירות של ניסיון אונס, מעשה מגונה בכוח, הטרדות מיניות ושיבוש הליכי חקירה.

מעבר לכך ייאמר שהמערער טופל בתקופת שרותו אצל ד"ר אורלי יציב ואין תלונות של המערער על היתעללות או היתעמרות בתקופת הטרונות בניצנים [ראו עמ' 272 בתיק הרפואי].

...

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

ב"כ המאשימה הצביעה על כך שחיילות אשר מתגייסות לצבא נחשפות לעולם חדש ועל ביהמ"ש להעביר מסר חד משמעי של הענשת מטרידים במלוא חומרת הדין.

ב"כ המאשימה הציגה פסיקה לתימוכין לדבריה, לעניין העונש ולעניין ביטול ההרשעה והפנתה את ביהמ"ש לרע"פ 5388/04, שם בעבירה של הטרדה מינית בוטלה הרשעה על ידי בימ"ש השלום וביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המדינה וביהמ"ש העליון דחה את בקשת רשות הערעור, ולכן לדעתה יש להשאיר את ההרשעה על כנה ולמצות את העונש עם הנאשם, להשית עליו מאסר בפועל, מאסר מותנה מרתיע ופיצוי למתלוננות.

לעניין ההרשעה או אי ההרשעה, כב' השופט לוין בע"פ 2083/96, תמר כתב נ' מ"י, פסק כי: "הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את ביהמ"ש ששיקולי השקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבור". במקרה שבדיונינו, הנאשם הורשע בשלוש עבירות של הטרדה מינית מילולית, אולם כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשם היה גם בגין מעשים מגונים-עבירות מהן זוכה הנאשם.

...

לכן, לאור זאת, לאחר שנתתי דעתי לנסיבות האירועים בכללותן, לרבות האמור בתסקיר שירות המבחן, ובהן ללקיחת האחריות של הנאשם על מעשיו וחרטתו הכנה, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים שיש להביא בעת גזירת עונשו של הנאשם ואיזנתי ביניהם, הגעתי לכלל מסקנה כי המקרה שלפנינו על כל נסיבותיו מצדיק ביטול הרשעה ואין בבטול ההרשעה כדי לפגוע באותו אינטרס המחייב בדרך כלל ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות של הטרדה מינית.

על כן, אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם וזאת בהתאם לסע' 192א' לחוק סדר הדין הפלילי.

כמו כן, אני קובעת כי הנאשם יבצע עבודות של"צ בהקף של 600 שעות בתקופה של שנה עפ"י תוכנית שתותווה על ידי שירות המבחן.

כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום המייחס לו שתי עבירות.

אני סבורה כי מסכת הראיות שנפרשה בפניי מצביעה ללא צל של ספק כי הנאשם, בנוסף להיותו גס רוח ומתבטא בצורה בוטה הכוללת ביטויים מיניים כלפי כולם, הטריד מינית את המתלוננות ולא יכול להיות כל צל של ספק בעניין זה. במסגרת יחסיו עם המתלוננות, בעיקר כאשר הן נמצאו ביחידות אתו, נוספה לסגנון הקלוקל "הרגיל" הטרדה של ממש בין אם על-ידי הצעת הצעות מיניות מפורשות, בין אם על-ידי היתייחסות מבזה ומשפילה בשימוש בלשון בוטה יותר משפתו הרגילה בתיאורי מעלליו המיניים עם אישתו, נשים אחרות וחיילות אחרות-כל זאת תוך ניצול יחסי המרות שבינו לבין המתלוננות ותוך התעלמות מבקשתן המפורשת לחדול, או מהתנהגותן אשר הצביעה על חוסר הנוחות והפגיעה שהן חשות מהתנהגותו.

החיילות, בשירות חובה, נזקקו לשירותיו של הנאשם במסגרת תפקידן, לא הייתה להן כל דרך לעקוף את המפגשים אתו בהיותו אפסנאי יחיד והוא היה בעל דרגה בכירה מהן במערכת צבאית הנשענת על הייררכיה של דרגות.

...

מהמעשים המגונים המיוחסים לו כלפי מירב שמאלי החלטתי לזכותו שכן ייתכן והנגיעה בירכה המיוחסת לו באותו מקרה לא נעשתה בקונוטציה מינית אלא כניסיון להסב את תשומת לבה של מירב עת נסעו יחדיו ברכב וכפי שהעידה בעצמה: "ציינתי במח"ש שדיברנו ותוך כדי השיחה הוא נגע לי ברגל כדי ליצור אתי קשר עין" (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 13).

סוף דבר 18.

התביעה הוכיחה את כל המיוחס לנאשם בכתב-האישום (כולל הטפיחה על הירך המיוחסת לו שבוצעה כלפי מירב שמאלי למרות שסברתי כי אין בה משום מעשה מגונה), ועל-כן אני מרשיעה אותו בעבירות במיוחסות לו בכתב-האישום, עבירות לפי סעיף 5 ביחד עם 3(א) לחוק למניעת הטרדה מינית ולפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין.

שירת שירות צבאי מלא במג"ב. הוא היה במג"ב משנת 1988 ועד 2004 עד למעצרו והשעייתו בעקבות החשדות שהובילו לכתב האישום דנן.

בין המוצגים שהוגשו לי היתה התמונה נ/2 בו מצולמת המתלוננת מחובקת עם הנאשם ומחבקת את הנאשם; ובכלל על רקע הטענות שהעלתה המתלוננת נגד הנאשם נראה מוזר שהסכימה להצטרף לטיול לצפון במכוניתו של הנאשם ולהצטלם איתו בפוזה שבתמונה, כאשר ניתן היה לצפות שתתרחק ממנו עד כמה שאפשר29.

המתלוננת טענה שהעלתה את נושא ההטרדות המיניות בפני דיב מחמוד66 שהיה מפקד יחידת קציר שבו שירתו המתלוננת והנאשם.

...

לפנינו מקרה לא קל. בעדותן של 5 מתלוננות שהוזכרו לעיל, הופיעו סימני שאלה וספיקות שפורטו לעיל, אשר הביאו אותי למסקנה שלא יהיה זה בטוח להרשיע את הנאשם באף אחד מהאישומים המיוחסים.

וייתכן, כפי שההגנה טענה, שדבר היותו של הנאשם מחמיר בדרישותיו, פגעה בחלק מהמתלוננות ופגיעה זו והדינמיקה הקבוצתית שצויינה לעיל, הביאו לתלונות נשוא תיק זה. כל האמור לעיל, הן אפשרויות שיכולות להסביר מניע לתלונות.

ניתוח עדויותיהן של המתלוננות ועדים אחרים שהופיעו במשפט זה מובילים אותי לקבוע, כפי שציינתי במפורש לגבי כל מתלוננת, שיש סימני שאלה וספקות סבירים באשר לאשמת הנאשם בכ"א מהאישומים שיוחסו לו בכתב אישום זה. לפיכך, הנני מחליט ליהנות את הנאשם מהספק ולזכותו מפאת הספק מכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום.

על פי עובדות כתב האישום, לאחר שנודע לנאשמת שהיא עתידה לעלות לועדת הערכה אשר תכריע בנוגע להמשך שרותה כשוטרת, טענה היא בכזב כי מפקדה הטריד אותה מינית.

בנוסף, הוגשו לעיוני מספר רב של גזרי דין של ערכאות דיוניות שמצאו להשית עונשי מאסר על תנאי גם במקרים דומים לענייננו העוסקים בתלונות שוא בגין עבירות מין, אם כי ברקע נסיבות חריגות שהובילו להקלה בענישה, שאינן חלות בעניינינו: ת"פ (אש') 15808-09-16 מדינת ישראל נ' אדרי (20.11.17); ת"פ (ת"א) 300-11-16 מדינת ישראל נ' אברהם (15.11.17); ת"פ 34162-06-13 מדינת ישראל נ' פלונית (29.6.17).

הנאשמת אף לא הוכיחה כי תיגרם לה פגיעה קונקרטית ובלתי מידתית כתוצאה מהרשעתה, וגם אם נחסמו בפניה אפשרויות תעסוקה מסוימות בטווח הקרוב, הרי בנסיבות אלה היא אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה להמנעות מהרשעה (ראו: ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל (21.8.1997); וראו מיני רבים, ע"פ 4318/20 מדינת ישראל נגד אלון חסן (‏18.4.21); רע"פ 7921/22 עלא אבו סאלח נ' מדינת ישראל (‏28.11.22).

כפי שהתרשם שירות המבחן, הנאשמת מחזיקה בערכים נורמאטיביים, עד לבצוע העבירות תפקדה ללא דופי, השלימה את לימודיה התיכוניים עם תעודת בגרות, שרתה שירות צבאי מלא לשביעות רצון מפקדיה וזכתה להערכה.

...

לאחר שנדרשתי למכלול השיקולים הרלוונטיים, אני סבורה כי הקלות הבלתי נסבלת לבדות סיפור ולהאשים אדם חף מפשע בביצוע עבירה כה חמורה מחייבת ענישה מרתיעה ומוחשית ולא ניתן להשלים עם עתירת ההגנה לקבוע מתחם ענישה שתחתיתו בעונש צופה פני עתיד.

לפיכך, מצאתי כי לאמץ את עתירת המאשימה, שהיא הוגנת וראויה בנסיבות העניין, ואני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים.

לפיכך, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 5 חודשים.