על פי עובדות כתב האישום, לאחר שנודע לנאשמת שהיא עתידה לעלות לועדת הערכה אשר תכריע בנוגע להמשך שרותה כשוטרת, טענה היא בכזב כי מפקדה הטריד אותה מינית.
בנוסף, הוגשו לעיוני מספר רב של גזרי דין של ערכאות דיוניות שמצאו להשית עונשי מאסר על תנאי גם במקרים דומים לענייננו העוסקים בתלונות שוא בגין עבירות מין, אם כי ברקע נסיבות חריגות שהובילו להקלה בענישה, שאינן חלות בעניינינו: ת"פ (אש') 15808-09-16 מדינת ישראל נ' אדרי (20.11.17); ת"פ (ת"א) 300-11-16 מדינת ישראל נ' אברהם (15.11.17); ת"פ 34162-06-13 מדינת ישראל נ' פלונית (29.6.17).
הנאשמת אף לא הוכיחה כי תיגרם לה פגיעה קונקרטית ובלתי מידתית כתוצאה מהרשעתה, וגם אם נחסמו בפניה אפשרויות תעסוקה מסוימות בטווח הקרוב, הרי בנסיבות אלה היא אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה להמנעות מהרשעה (ראו: ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל (21.8.1997); וראו מיני רבים, ע"פ 4318/20 מדינת ישראל נגד אלון חסן (18.4.21); רע"פ 7921/22 עלא אבו סאלח נ' מדינת ישראל (28.11.22).
כפי שהתרשם שירות המבחן, הנאשמת מחזיקה בערכים נורמאטיביים, עד לבצוע העבירות תפקדה ללא דופי, השלימה את לימודיה התיכוניים עם תעודת בגרות, שרתה שירות צבאי מלא לשביעות רצון מפקדיה וזכתה להערכה.
...
לאחר שנדרשתי למכלול השיקולים הרלוונטיים, אני סבורה כי הקלות הבלתי נסבלת לבדות סיפור ולהאשים אדם חף מפשע בביצוע עבירה כה חמורה מחייבת ענישה מרתיעה ומוחשית ולא ניתן להשלים עם עתירת ההגנה לקבוע מתחם ענישה שתחתיתו בעונש צופה פני עתיד.
לפיכך, מצאתי כי לאמץ את עתירת המאשימה, שהיא הוגנת וראויה בנסיבות העניין, ואני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים.
לפיכך, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 5 חודשים.