תלונות ציבוריות כנגד העסקת זרים

עוד טענו הנתבעים כי בחודש אוקטובר 2013 "נעלם" התובע מעבודתו ללא כל הסבר, ורק לאחר שניפתחה כנגדם חקירה פלילית בגין העסקת עובד זר שלא כדין, נודע להם כי התובע שהה באופן בלתי חוקי בישראל וכי המסמכים שנתן בידיהם הנם מזויפים.

אף לטענת התובע כי מעצרו נגרם על ידי תלונה של הנתבעים לא הובא שמץ של ביסוס ראייתי, כך שגם היא נדחית בזאת.

הוצאות אלה מחושבות על-פי עלות הנסיעה בתחבורה הציבורית, עד תיקרה של 26.4 ₪ ליום (נכון לאותו מועד) ובהתאם לתנאים המפורטים בצו ההרחבה.

...

לאור האמור לעיל, משלא הוכח בפנינו כי התובע זכאי לסכומים נוספים מעבר לאלו ששולמו לו בפועל בגין דמי נסיעות, תביעתו ברכיב זה נדחית.

מכאן שדין טענות הקיזוז ביחס לשכר דירה ורכישת אופניים - להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ג 4209-09-15 נסראוי נ' מדינת ישראל 06 דצמבר 2015 בפני הרכב כבוד השופטים: י. גריל, שופט בכיר (אב"ד) כ. סעב, שופט ש. ברלינר, שופט עמית המערער: הית'ם נסראוי, ת"ז 32645814 ע"י ב"כ עו"ד אלון נשר – ס. ציבורית המשיבה: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז חיפה – פלילי ע"י ב"כ עוה"ד גב' מאיה הרטמן פסק דין

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט י. טורס) מיום 8.6.15, ב-ת.פ. 5836-05-12, לפיו דחה בית המשפט את טענות המערער בדבר אי-תחולת מאסר מותנה בן 6 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו, אך החליט שלא להפעילו אלא לחדש את התנאי לתקופה של 12 חודשים נוספים, החל ממועד גזר הדין, ובנוסף הטיל בית משפט קמא על המערער צו מבחן למשך 12 חודשים, 100 שעות של"צ וכן פיצוי בסך כולל של 3,000 ₪ לשני המתלוננים.

נסיבות הענין הן אלה: כנגד המערער, יליד 1984, הוגש כתב אישום מתוקן לפיו הואשם המערער בכך שביום 14.9.09 תקף עובדת זרה ילידת נפאל שאושפזה בבית החולים, תקיפה סתם לפי סעיף 379 של חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ובהמשך משנחקר עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 של החוק.

מוסיף המערער, כי בעבירה של גניבת כרטיס חיוב היסוד החשוב אינו עצם נטילת כרטיס החיוב אלא השמוש בו בכוונה לרמות כשהמרומה היא חברת האשראי שהנפיקה את הכרטיס ומחוייבת בתשלום העסקה.

...

חרף המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא בגזר דינו טוען המערער, כי בענייננו אין המדובר בעבירות שביסודן גרעין התנהגותי זהה ויישום ההלכה בענין מסילתי באשר לקביעת היקף תחולת התנאי, צריך היה להוביל למסקנה לפיה אין להחיל את התנאי.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 19.11.15, חזר ב"כ המערער על תמצית הטענות שבערעור תוך הפנייתנו לפסיקה רלוונטית ואילו ב"כ המשיבה טענה שדין הערעור להידחות מנימוקיו של בית משפט קמא.

לאחר שנתנו דעתנו לכתב האישום המתוקן, לגזר דינו של בית משפט קמא, לתסקיר שירות המבחן, לגזר הדין בו נקבע התנאי, כמו גם להודעת הערעור על נימוקיה, וכן טיעוניהם של ב"כ הצדדים בפנינו, ולרבות הפסיקה הרלוונטית, מסקנתנו היא שדין הערעור להתקבל ויש לקבוע כי במקרה שבפנינו אין תחולה לעבירת התנאי.

על יסוד כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאנו קובעים שעונש המאסר המותנה בן ששה חודשים למשך שלוש שנים בגין עבירה לפי סעיף 16 של חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, אינו חל על הרשעתו של המערער בעבירת גניבה לפי סעיף 384 של חוק העונשין, ולפיכך ההוראה בסעיף 22 (ב) לגזר דינו של בית משפט קמא בדבר חידוש המאסר המותנה הנ"ל – מבוטלת בזאת.

לעצם פירוש המונח תום לב בהקשר זה נקבע: "הצורך להבטיח את האיזון האמור הוא הקובע את הדרך הראויה לפירושו של מושג תום הלב בסעיף 15 (8) האמור. נראה לי, כי עלינו לפרש את 'תום הלב' בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפירסום. אדם, המתלונן בפני המישטרה על עבירה שלפי אמונתו בוצעה על-ידי פלוני, זכאי להגנת החוק, גם אם מסתבר, כי אמונתו מוטעית היא, שכן בנסיבות אלה ראוי הוא, כי האנטרס הפרטי של הנפגע יפנה דרכו לאנטרס הצבורי, שאם לא כן יחששו בני הציבור להגיש תלונות. לעומת זאת, אם המתלונן אינו מאמין באמיתות תלונתו ויודע כי אינה אמת, אין כל אינטרס צבורי במתן הגנה למתלונן, ואין כל אינטרס צבורי בעידוד היתנהגות שכזו" (עניין ריימר, בעמ' 149).

בהמשך הוסיף כב' השופט זילברטל: "על-פי אמות מידה אלו, יש לבחון האם חשדו של המשיב במערער היה סביר. כאמור, בחינת שאלה זו אינה צריכה להיות מושפעת מהעובדה שבסופו של יום תיק החקירה כנגד המערער ניסגר ותלונת המשיב לא הבשילה כדי הגשת כתב אישום כנגדו". תפקיד הרשויות במקרה כזה הוא לבצע חקירה מתאימה על מנת לקבוע אם יש צורך בהמשך ההליכים.

לא ב.מ. נגד מי הוגש ? נגד החברה, בלאק קווינס יש לך קשר לחברה ? הייתי מנהל שלה מי בעלי המניות? חברה זרה שרשומה בארה"ב בדלוואר מי בעלי המניות של החברה הזרה אתה יודע ? לא" (מתוך חקירת התובע פרוט' עמ' 9 ש' 11-1) "ש. סעיף 4.1 עמוד 3 כתוב ההיפך ממה שאתה מצהיר נכון ?

...

בנסיבות אלו, כאשר מחד, לא הוכיח התובע את תוכן הפרסום, ומאידך, אינני רואה בעצם הפניה לעיריית תל אביב, כרשות, הוצאת לשון הרע ,על כל המשתמע מכך, התביעה נדחית גם בגין הפרסום השני.

סוף דבר: אמנם לא מצאתי, כי התקיימה במקרה הנדון עוולה של פרסום לשון הרע, אך אין דעתי נחה מהתנהלותם של שני הצדדים האחד כלפי השני, והדבר אף בא לידי ביטוי במהלך דיון ההוכחות.

בנסיבות אלו אני דוחה את התביעה, אך ללא צו להוצאות.

במכתב שהופנה אל העותר פורטו הטענות שנשמעו כלפיו מפי שתי עובדות זרות שהועסקו אצלו ואשר התלוננו על הטרדות מיניות מצידו כלפיהן, שאף התפטרו על רקע זה. העובדת הראשונה הועסקה אצל העותר מיום 25.5.2019 והיא התפטרה מעיסוקה אצלו ביום 15.11.2019.

תחילה וכידוע, בכל הנוגע לנושא העסקת עובדים זרים, "בידי השר סמכות שלטונית רחבה להסדיר תחום זה, לצורך השגת יעדים צבוריים חשובים המשפיעים על הכלכלה והחברה בישראל. עוד נובע מההסדר החקיקתי, כי אין למעסיק זכות מוקנית להעסיק עובד זר" (ההדגשה אינה במקור) (בג"ץ 11437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים, פ"ד סד(3) 122 (2011)‏‏, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, פסקה 25).

...

לאחר עיון בעתירה (מיום 7.7.2022) ובתגובה המקדמית מטעם המשיב (מיום 14.8.2022), נמצא כי דין העתירה להידחות על הסף.

כאמור בפתח הדברים, דין העתירה להידחות אף לגופה מאחר שכאמור, על פני הדברים אין העתירה מגלה עילה המצדיקה להתערב בהחלטת המשיב.

לא רק שזה הכלל, אלא בניגוד לטענת העותר, לשם גיבוש החלטת הרשות המינהלית ודאי אין צורך בראיות המוכיחות את הדברים "מעבר לספק סביר". מעת שנמצא כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר וכי אינה מגלה כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת המשיב, העתירה נדחית על הסף.

על חומרת הפגיעות באם ניתן ללמוד גם ללא תסקיר נפגע עבירה, וזאת מהראיות אשר התקבלו לתיק ובכלל זה מהתעודות הרפואיות ומעדויות השוטרים ואנשי מד"א. בנוסף, עמד ב"כ המאשימה על הערכים שנפגעו כתוצאה מבצוע העבירות כנגד שוטרים ובהם פגיעה בסדר הצבורי, שילטון החוק ופגיעה בתחושת הבטחון האישי והציבורי.

הנאשמת, עובדת זרה, הועסקה במשך כארבע וחצי שנים כמטפלת של קשישה ילידת 1929 שסבלה משיתוק בפלג גופה הימני בשל ארוע מוחי, חדלה לדבר ונזקקה לטפול ולהשגחה צמודים במשך כל שעות היממה.

הנאשמת אשר שימשה כמטפלת של קשישה ילידת 1929, הכתה את המתלוננת בזרועה, דחפה אותה עד שנהדפה לאחור, נפלה על פניה, השתטחה על ריצפת המטבח ונגרמה לה המטומה סביב עינה ואפה נישבר.

...

בע"פ 8780/16 JENIFFER ROYO נ' מדינת ישראל (26.4.2017), נדחה ערעורה של נאשמת אשר הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.

בעפ"ג (מח' ב"ש) מרים מיטרני נ' מדינת ישראל 37140-04-21 (2.6.2021), נדחה ערעורה של נאשמת אשר הורשעה על יסוד הודאתה בעבירה של תקיפת חסר ישע לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין.

סוף דבר, מכל הקובץ לעיל, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים : א. 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.