תלונות מופרזות של הנבדק בוועדה רפואית

עוד טוען המשיב, כי מסעיף 5 לפרוטוקול עולה, כי מימצאי בדיקת הועדה לא תיאמו את תלונות המערער בפניה, כשהועדה קבעה כי לא נמצאה כל הגבלה בתנועות גפיים עליונות, ומכאן עולה הרושם כי המערער מפריז בתלונותיו.

החלטת הועדה – המערער הופיע בפני הועדה והעלה את התלונות הבאות, כדלקמן: "מתגורר בבית הוריי. מתהלך עם קב, הבעיה העיקרית הנה בגב, קשה לי להתכופף. לא יכול לשים ידיים על הראש, כואב לי. לא יכול לעמוד על הרגל, אין בעיה ברגל ימין. מתקלח בישיבה, אבא שלי עוזר לי. אני צריך עזרה בלנקות את הגב, את הרגליים. אני שם תחתון ואימא שלי רוחצת אותי. מתגורר בקומה שניה עם מעלית, יוצא קצת לשכונה. משתמש בכדורים תחליף סם, מקבל קלונקס, ווליום, טרמדקס. לשירותים מגיע בכוחות עצמו ומסתדר. הגב כואב כל היום. יש לי דלקת בגב, גילו במיפוי העצמות. אני רוצה להביא מטפלת שתעזור לי, אני רוצה לעשות פיזיותראפיה כדי להשתקם." בפרק "מימצאי הבדיקה הרפואית הנוכחית", רשמה הועדה את הדברים הבאים, כדלקמן: "ב- 03/2016 נפל מגובה עם שבר בקלקנאוס, שבר בטלוס ומטטרזוס שעבר קיבוע פנימי. בהמשך פיתח אוסטאומיאליטיס של הקרסול וכף הרגל, טופל באנטיביוטיקה. קיימת גם חבלת גב, שבר בע"ש מותני. לדבריו מועמד לניתוח. כמו כן, מציין טפול קבוע בתרופות נרקוטיות והרגעה עקב כאבים ניכרים ושימוש בתחליף סם – סבוטקס. בבדיקה: ניכנס לחדר שעון על קבים קנדיים, התיישב בכוחות עצמו, בעת סיום הבדיקה ביקש מאביו לתמוך בו בעת קימה, נועל סד לקיבוע קרסול שמאל, אין הגבלה בתנועות גפיים עליונות. לבקשת הועדה להרים את ידיו מעל ראשו, טען כי לא מסוגל אך לבסוף הרים אותו מעל ראשו, לבקשת הועדה, הצליח להרים את ירכו הימנית במצב ישיבה על ירכו השמאלית, טען כי אינו מסוגל לעשות פעולה דומה עם ירך שמאל, אין כל תעוד של פגיעה במפרקי הירכיים, כתפיים, שיש בהם בכדי להסביר את טענות אלו." הועדה בדקה את רמת תלותו של המערער בפעולות היום יום (ADL), ולפי ממצאיה הוא צבר 12 נקודות בפרק זה, וזאת בהתאם לממצאים הבאים, כמפורט להלן: ניידות בתוך הבית – "ניכנס לחדר בתמיכת קביים קנדיים, התיישב על כסא בעצמו, בקימה, ביקש את עזרת אביו, אך לפי תנועותיו, יכול לקום בכוחות עצמו". מכאן, שהועדה קבעה כי המערער עצמאי בניידות בתוך הבית.

...

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר הקיים בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה ולפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

מכאן, שלא ברור כיצד הגיעה הוועדה למסקנה לפיה המערער מסוגל להגיע לכל איברי גופו ברחצה, כאשר למערער ישנה הגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה המותני.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים – שירותים מיוחדים, על מנת שזו תפעל כדלקמן: הוועדה תשוב ותבדוק את המערער, לרבות בעניין מוגבלות התנועה בעמוד השדרה המותני, ותדון מחדש בשאלת ההזדקקות לסיוע מהזולת בפעולות ההלבשה והרחצה, וזאת תוך התייחסות לעובדה לפיה נקבעו למערער אחוזי נכות, כמפורט בהחלטת הרופא המוסמך ביום 27.7.2017.

ביום 21.7.13 הוגשה חוות דעתו של פרופ' שטיינברג, אשר קבע כדלקמן: "יש להניח שהיתה פגיעה מסוג צליפת שוט, אם כי מייד לאחר התאונה לא חש התובע בכאבים או בהגבלות כלשהן, והמשיך לדרכו מבלי להבדק על ידי גורם רפואי כלשהוא. למחרת הרגיש חולשה בגפה שמאלית עליונה, ובעיקר בכף היד. מאוחר יותר החל להתלונן גם על כאבי צואר, ומצב היד השמאלית הלך והחמיר. בדיקות הדמיה חוזרות הדגימו נזק דסקופטי בעמוד השידרה הצוארי התחתון עם היצרות של תעלת השידרה, אך ללא עדות לשבר או תזוזה טראומטית של החוליות וללא עדות לפגיעה כלשהיא באזור הפלקסוס הברכיאלי. הבדיקות החשמליות של השרירים והעצבים בגפה שמאלית עליונה הדגימו שני מוקדם פתולוגיים: בשורשי העצבים בגובה החוליות הצוואריות התחתונות ובשורש כף היד.

באשר לקשר בין נכות זו לבין התאונה הנדונה קבע פרופ' שטיינברג כי "אין דרך לשלול שחלה החמרה בגין התאונה ולכן אני ממליץ לקבוע לתובע נכות בגובה 5% בגין התאונה שהיא מחצית הנכות בגין החולשה בזרוע ובאמה שמאל." עוד קבע פרופ' שטיינברג כי נכותו של התובע בגין החולשה בכף יד שמאל היא 30%, "אך למיטב ידיעתי לא תואר מעולם מנגנון הקושר בין חבלה מסוג צליפת השוט לבין carpal tunnel syndrome ולכן אינני סבור שיש קשר סיבתי בין הארוע של התאונה לבין הנזק הנ"ל." לאחר הגשת תחשיבי נזק, נבדק התובע על ידי וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי נכותו בשל התאונה היא 34%.

" (עמ' 14, ש' 1 – 21) ובהמשך: "ביחס לנזק של כף היד שהוא המרכזי אני לא רואה דרך להסביר את זה דרך מנגנון הוויפלאש או איזה ארוע תאונה. כי תיסמונת כף היד זה מאד טיפוסי ולא יכול לנבוע מבעיה בצואר. גם אם תיסמונת כף היד התעוררה אחרי התאונה ולא היה שום דבר לפני כן, ובכל זאת ברור לי שזה לא קשור." (שם שורות 26-29) בהמשך עדותו מסביר פרופ' שטיינברג שבדיקות ההולכה העצבית שעבר התובע מצביעות על האטה בהולכה בשורש כף היד, וכי האטה זו נגרמת בשל שימוש מופרז ביד, שיוצר בצקת באזור שורש כף היד, ולא יכולה להיות מוסברת כנובעת מפגיעה צוארית.

...

מכל הטעמים הללו, אני סבורה שבקשת התובע היא למנות מומחה נוסף במקום פרופ' שטיינברג וד"ר שרצר, בתחום מומחיותם שלהם, ואשר בקשה זו יש לקבל רק במקרים חריגים בהם בית המשפט אינו יכול לבסס ממצאים על המומחים שהעידו בפניו, ולא זה המקרה.

"עלינו להכיר ולקבל כי לא לכל שאלה שברפואה נמצאת תשובה ברורה ומוחלטת בידי המדע והמומחים. גם אמירתו של מומחה בעל שם – "אינני יודע" הינה תשובה פוזיטיבית, רוצה לומר, לא ניתן להעריך ולנחש מתי תתפרץ המחלה, בדיוק כפי שלא ניתן לדעת באופן ודאי מתי תתרחש רעידת אדמה – ידיעותיו של האדם – מומחה ובעל ידע רחב ככל שיהיה – מוגבלות הן. די לנו ששוכנענו כי המומחה בדק את כלל נסיבות העניין וכי הערכותיו נשענות על בדיקותיו אלו.

בנסיבות אלה, ובשלב זה, אני דוחה את הבקשה למינוי מומחה לכירורגיית כף יד. נקבע לסיום שמיעת הראיות וסיכומים בעל פה ליום 5.6.16 בשעה 13:00.

הנתבעת, כאמור, טוענת כי התובעת מאדירה את מגבלותיה, וכי התלוננה על מכלול שלם של מיגבלות וכאבים, ובכלל זה: כאבי צואר והגבלה בצואר, כאבים בכתף שמאל, שןרש כף יד שמאל, חוסר תחושה ורדימות ביד ורגל, צליעה, כאבי ראש סחרחורות, בחילות ומיגרנות, בעיות שנה, פחד וחששות, עצבנות יתר ובכי.

להוכחת חוסר המהימנות והאדרת המיגבלות, מפנה הנתבעת לפרוטוקולי הועדות הרפואיות במל"ל, והתרשמות הרופאים שבדקו אותה שם[footnoteRef:1].

למעשה, נראה כי התובעת נטלה חופשה ללא תשלום – ולאור חוסר המהימנות שלה, ונטייתה להפריז במגבלותיה, אין להוציא מכלל אפשרות שהיא מחכה למתן פסק הדין על מנת לשוב לעבודתה כרוקחת בקופת חולים כללית.

...

עם זאת, איני מקבלת את טענתה לפיה לא יכלה לחזור לעבודתה כרוקחת החל ממועד זה, ועל כן אני דוחה את הטענה כי יש לפסוק לה פיצוי בהתאם להפרש בין שכרה כרוקחת לבין שכרה כמורה.

לאור מכלול הנסיבות, עליהן עמדתי לעיל, אופי מגבלתה ואופי עבודתה, אני סבורה כי התובעת יכולה לשוב לעבודתה כרוקחת, ונראה כי לא צפויה להיגרם לה כלל פגיעה בכושר ההשתכרות.

על כן, אני מורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 328,306 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 13% בצירוף מע"מ והחזר האגרה ששולמה עם הגשת התביעה בסך 712 ₪.

מתוך התעוד הרפואי שכן שייך לתובע צורפו מסמכים אודות מורסה בשיניים (שגם גרמה לקושי בהזזת הצואר) מחודש אפריל 2016; מכה ממוט ברזל בראש מחודש יולי 2016; חבלת ראש עקב החלקה על אבנים מחודש ינואר 2017 (שגם גרמה לכאבים בהתכופפות); חבלה בברך שמאל מחודש יוני 2019; תלונה על בלוטה ביד שמאל ובגב מחודש יוני 2019, בעקבותיה הופנה לבדיקת אולטרסאונד "לא אורתופדי" (כך במקור); חבלה בצלעות עקב נפילה מחודש אוגוסט 2019; "תפיסת" גב בעבודה בחודש ספטמבר 2019, עם ממצאי בדיקה של רגישות במישוש מעל עמוד השידרה, שטופלה בזריקת אביטרן; תלונה על כאבים במותן שמאל מחודש אוגוסט 2020, שטופלו במשככי כאבים, ללא הפניה לאורתופד; המשך מעקב אחר הבלוטה בגב מחודש אוגוסט 2020, הופנה שוב לבדיקת אולטרסאונד "לא אורתופדי" (כך במקור); תלונה על כאבי בטן עם הקרנה למותן שמאל מחודש אוגוסט 2020; ופגיעה בקרסול שמאל במסגרת עבודתו מחודש פברואר 2021.

אכן, בבדיקה בפני הוועדה הרפואית בדרגה הראשונה לא שיתף התובע פעולה, האדיר והעצים את תלונותיו והציג מצג מופרז ומוגזם של הגבלותיו וכאביו; כפי הנראה (שכן אין בנמצא הנמקה כלשהיא), לא התרשם רופא הוועדה ממצג זה וקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה.

...

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי מסקנותיה של ועדת העררים אינן מנומקות, אינן סבירות ואינן מושתתות על התיעוד הרפואי ועל מימצאי ההדמיות שעמדו בפני רופאיהן.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים לא הראו כי המקרה דנא בא בגדר המקרים החריגים בהם יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ולפיכך דין בקשתם להידחות.

סיכומו של דבר: אני מורה על דחיית הבקשה.

לטענת המתלונן, בעודו נוסע, ניסה הנאשם, שנסע במונית, לעקוף אותו, כשהוא נוסע במהירות מופרזת.

עוד אמר המתלונן, כי נפתח לו הראש וירד לו דם. יצויין, כי לפי התעודה הרפואית, ועדות הרופא הכירורג, כפי שתפורט בהמשך, לא ירד למתלונן דם ולא ניפתח לו הראש.

ד"ר גלייזר הוסיף, כי מצבו של המתלונן היה יציב, ולכן לאחר הבדיקות של שאר הרופאים שוחרר.

משמע: התעודה הרפואית ועדי התביעה שבדקו את המתלונן מחזקים את המסקנה, שהחבלות שמתועדות בתעודה הרפואית הן פרי המפגש של המתלונן עם הנאשם.

...

סוף דבר-עדות המתלונן, ועדויות שאר עדי התביעה שתומכות בה, לעומת עדותו הבלתי מהימנה של הנאשם, על שלל גרסאותיו כפי שפורטו לעיל, מוכיחים מעבר לכל ספק סביר, שהנאשם הכה בראשו ובפניו של המתלונן, באמצעות בקבוק.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בבצוע עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש-עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לאחר ששמעתי את טיעוני הסנגור והנאשם לעניין היתנהגותו היומיומית של הנאשם אני סבורה שיש מקום לקבל תסקיר.