תלונה על שופט לא סיבה לפסילה מתפקידו

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 14944-12-18 ניתן ביום 15 מרץ 2020 אייל שמואלי המערער המוסד לביטוח לאומי המשיב לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר בשם המערער – עו"ד איתן ליברמן בשם המשיב – עו"ד ילנה צ'וקלר פסק דין

" בהחלטה מיום 5.2.2018 נדחתה בקשתו של המערער לפסילת המומחה הרפואי, ונפסק כי לא היתקיימה אף לא אחת מהסיבות המצדיקות פסילת חוות דעת מומחה על פי הנחיות הנשיאה בעיניין מינוי מומחים רפואיים והפסיקה.

המוסד טען כי אין לצאת מנקודת הנחה שבאותו ארוע כל האיברים נפגעו באותה צורה, ולכן אין להכרה בפגיעה בברך ימין כפגיעה בעבודה השלכה על ההכרה בברך שמאל; המומחה הרפואי אינו מחויב להכרה בפגיעה בברך ימין כפגיעה בעבודה, או להכרה בפגיעה בברך שמאל כפגיעה בעבודה, כיוון שהוכרה הפגיעה בברך ימין; אין זה מתפקידו של המומחה הרפואי לתת הסבר לקביעה זו או אחרת של רופא זה או אחר על איבר אחר.

כעולה מחוות דעתו של רופא המוסד, ההכרה בברך ימין כפגיעה בעבודה נבעה מכך שהסיק מההפניה לבדיקת US ברך ימין מיום 12.11.2012 כי המערער התלונן במועד זה על כאבים בברך זו למרות העדר רישום על תלונה בתיק הרפואי.

...

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אין בידינו לקבל טענה זו של המערער.

כללו של דבר: משלא הצביע המערער על טעם המצדיק שלא לקבל את חוות דעתו המפורטת והמנומקת של המומחה הרפואי, דין הערעור להידחות.

השבת שכ"ט בגין הבקשה לפסלות שופט והגשת הבר"ע אשר לטענת התובעת, כי לא הוגשה בקשה לפסלות שופט, כפי שהתחייבה הנתבעת לעשות במסגרת הסכם שכר הטירחה, מקובלת ומהימנה עלי עדותה של הנתבעת לעניין זה, אשר פירטה כי בשלב הרלוואנטי ולאחר שכבר הוכנה הבקשה, התברר כי השופט לא יושב עוד בדין, ולכן בהסכמה עם התובעת, הומרה בקשת הפסלות לתלונה נוספת לנציבות תלונות הציבור.

מכאן, שאין עוד מקום לקבל את טענתה הראשונית באשר לסיבת אי הגשת הבקשה לפסלות, שכן זו מאמתת ומאששת את גרסת הנתבעת, לפיה בהסכמתה ביקשה לקבל שירות משפטי חלופי מאת הנתבעת וכך נעשה.

יתר על כן, הוכח כי התשלום בסך של 2800 ₪ שולם עוד קודם לחתימת ההסכם וביחס לתלונה הראשונה שהוגשה לנציב התלונות על השופטים ולא הייתה חלק מהתשלום בגין שכר הטירחה שנקבע בהסכם הייצוג בגין הגשת הבר"ע. הטענה לעושק, מירמה, זיוף והטעייה סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") , קובע את שלושת היסודות המצטברים לקיומו של עושק בדיני החוזים.

לצורך הנוחות, יובאו הדברים שצוטטו בכתב התביעה, כלשונם: "במחשבה שנייה בהולה חזרה בה עו"ד איריס טרומן והפכה את ההסכם על פיו, הנו: תנאי תשלומים והתמורה, שינוי תנאים שלא נוחים לח"מ, החמירו מצב כלכלי ובסופו של יום גררה העו"ד רגליה והסתלקה." "נעדרה עו"ד איריס טרומן מאופק חוזי... העו"ד איריס טרומן ניצלה ונהגה מכוח תפקידה ותלותה בח"מ". בנוסף טוענת הנתבעת שכנגד בפני הועדה הארצית כי התובעת שכנגד נוקטת באיומים, מפרה את חובת הסודות ואומרת עדות שקר ובכך "גורמת לחוסר אמון מצד האזרח למוסד עורכי הדין". "פגעה בכבוד מיקצוע עריכת הדין, ולהוקיע את מעשיה ולהשעותה מחברות הלישכה". "היתנהגות המשיבה לא הולמת, לא בתום לב ודרך מקובלת אלא שפת שקר ולשון רמייה". עוד נטען לטענת זיוף, תוך ציטוט הדברים שנכתבו במסגרת חוות דעת הגרפולוגית בתלונה.

...

מקובלת עליי עדותה של הנתבעת שכנגד בעניין זה, לפיה המדובר בדרישה מאוחרת שלא הועלתה קודם לתביעתה זו, ומבחינה זו נראה כי המדובר בויתור שבהתנהגות מצידה של התובעת שכנגד, שאף מתקשר עם הסכומים שהיה על התובעת שכנגד להחזיר לנתבעת שכנגד במסגרת הסכם שכר הטרחה, ובמקומו ניתנו ייעוצים משפטיים שוטפים למיניהם.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה העיקרית להשבת שכר טרחה ולדרישה לפיצוי עונשי, משלא נמצא כי הייתה רשלנות של הנתבעת בניהול ההליכים, ומשנדחו יתר טענות התובעת בדבר הפרת הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים.

כן, נדחית תביעת התובעת שכנגד לקבלת שכר טרחה בעניין תיק אלמגור.

להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק כי שופט שפרש או הופסקה כהונתו כשופט מכל סיבה שהיא לא יוכל להמשיך לשמש כ"שופט עמית'' ולא יוכל לעסוק כמקצוע (כך בכתב התביעה- מ.ל.פ) עריכת הדין משך "תקופת צינון'' בת ארבע שנים לפחות.

להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק כי כל תלונה שתוגש כנגד שופט (כדוגמת השופט מיכאל תמיר), תחקר ע"י משרד מבקר המדינה וכן על ידי משטרת ישראל ללא כל צורך בקבלת אישור היועמ"ש שכפי שהובהר במקרה של התובעת 3 (בג"צ 8468/20; בג"ץ 9210/20 וכן בג"ץ 1430/21 היועמ"ש לא שש לבדוק החשדות החמורות אשר מבצע נושא משרת האמון - השופט מיכאל תמיר); והיה וימצא מבקר המדינה כי יש להגיש הליך משפטי כלשהוא כנגד השופט הנילון, יערך לשופט שימוע בתוך פרק זמן שלא יעלה על 90 ימים, במהלכו יושעה השופט מתפקידו בתיק בגינו הוגשה התלונה.

כך בין השאר בהרחבה בפסיקה של החסינות החלה על השופטים במעשה שעשה גורם שפוטי בעת מילוי תפקידו בהתאם לסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח- 1968 תוך ריקון מתוכן של הוראת סעיף 2 לחוק יסוד: השפיטה.

העתירה נדחתה ונאמר בין היתר בעיניין מחדלי העותרים (משיבים 1-3 שבפניי) באי צירוף בעלי דין רלוואנטיים, אי מיצוי הליכים בפנייה מקדימה למשיבים באותה עתירה, אי צירוף אסמכתות בתמיכה לטענותיהם ואי מיצוי סעדים חילופיים בהליכים מתאימים העומדים לעותרים בעיניין פסלות שופט ובאפשרות, לערער על החלטות בתביעה האזרחית או בדרך של פנייה לפתיחה בחקירה (פסקה 4 בפסק הדין, שם).

...

נקבע כי: "בהתייחס לטענות העותרים שלפיהן יש להעמיד לדין את המשיב 1, הרי שאלו לוקות באי מיצוי הליכים. כעולה מהעתירות, העותרים פנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים (המשיבים 3 ו-2 בבג"ץ 9210/20, בהתאמה; להלן: המשיבים) בבקשה להעמיד לדין את המשיב 1 כחודש בלבד בטרם הגישו את עתירותיהם. בנסיבות אלו, לא ניתן למשיבים פרק זמן מספק להידרש לטענות העותרים בטרם הוגשה העתירה, וממילא דינה להידחות על הסף". הגישו המשיבים בפעם הרביעית עתירה- בג"ץ 1430-21.

לא זו אף זו: הבקשה לפסילת השופט נדחתה ונדחה הערעור על ההחלטה שלא לפסול את המותב (ע"א 77-21 קילקר נ' נעם (1.2.21)).

לאור כל האמור, אני מורה על סילוק התביעה על הסף במחיקתה.

כב' הקאדית ח'טיב ציינה כי מטרת תלונותיה והערותיה היו שיפור תהליכי העבודה וההליך השפוטי, והדגישה כי מעולם לא הטילה אשמה בתובע, אלא ציפתה כי מתוקף תפקידו כמזכיר ראשי יפעל לבדוק את הכשלים אותם העלתה, (ראו בין היתר תשובותיה, 33, 36, 37, 38 – 41, 46, 151, 154 – 156; ובדומה לכך ראו גם תשובתה לתלונת התובע לנציב התלונות על השופטים, נספח 14 לכתב ההגנה).

לאור האמור, אנו קובעים כי בישיבה מתאריך 23/01/2019, המנהל הציע לתובע לעבור לשמש מזכיר ראשי בבית הדין בחיפה, אך התובע סרב להצעה תוך שהתנה את המעבר במכתב רישמי ממשרד המשפטים, שלא ניתן לו. תלונת התובע נגד המנהל לנציב התלונות על השופטים – מתצהיר עו"ד קאסם ומחקירת התובע עלה כי בתאריך 11/02/2019 הגיש התובע תלונה לנציבות התלונות על השופטים, שעניינה טענתו לזיוף חתימתו על כתב האצלת סמכויות (פרוט', עמ' 138, ש' 24 ואילך).

בתאריך 24/02/2019, מסר התובע התייחסותו לתהליך ההערכה, תוך שהביע היתנגדות חריפה ובוטה למסקנות שהוסקו לגביו וטען, בין היתר, כי ההערכה מגמתית, נערכה בהשפעת המנהל ועו"ד קאסם על רקע תלונות שהגיש נגדם וכדי להצדיק את ההליכים כנגדו, וכן ציין כי מי שדעתו "מושפעת ופסולה", אין כל אפשרות לקבוע כי קיימת ירידה משמעותית בתפקודו (של התובע).

כן נקבע כי בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2 לחוק, תהא חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בנגוד להוראות הסעיף האמור, בתנאי שטרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו, ואם הוכיח העובד שני תנאים נוספים: (-) המעסיק פגע בעינייני עבודתו או פיטר אותו, או שממונה מטעם המעסיק פגע או גרם לפגיעה כאמור; (2) לא הייתה בהתנהגות העובד, או במעשיו, סיבה לפגוע בעינייני עבודתו או לפטרו (סעיף 3א לחוק).

...

על יסוד טענות אלו עתר לחייב את הנתבעת בפיצוי, ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪.

מכאן שהתביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחית הן מאחר שנזנחה, ולחלופין בשל היעדר פירוט והוכחה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית על כל ראשיה ונדבכיה.

לעומת האם ובא כוחה שעושות מאמץ משותף מאקסימאלי ולא בוחלות בשום אמצעי כדי לטרפד את טיפולו של בית הדין בילדים, ואף תביעה זו לפסילת הרכב בית הדין, כמו גם הגשת תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים ודיינים, נעשתה רק מתוך מטרה אחת, למנוע מבית הדין להוציא החלטות בנושא הילדים שאינן תואמות את מטרותיה האישיות הנובעות רק מתוך שיקול אישי מבלי להיתחשב כלל בטובת הילדים, והתנהגותה אף גורמת להתרסקות נפשם הרכה של הילדים.

כאמור, עיקר תלונתה של האשה ובא כוחה הנה: "מאחר שלבעל קשרים ישירים עם כל בתי-הדין הרבניים במדינה, יש לאפשר לה לקבל את יומה באמצעות מערכת המשפט של מדינת ישראל בבתי המשפט למשפחה בישראל". וכבר כאן נשאלת השאלה האם אין לבעל קשרים גם עם בתי-המשפט בישראל בתוקף תפקידו, האם רק בתי-הדין קשורים לאיגוד המקצועי של עובדי המדינה ובתי המשפט לא? אם כן, "מאי אולמיה האי מהאי"? אולם לגופה של התלונה חובה להגיב בצורה החריפה ביותר לדברי הבלע והטלת הדופי של האשה ובא כוחה בדייני ישראל.

אולם אם הסיבה לפסול את הדיין אינה מעיקר הדין הפוסל את הדיין מלדון, אלא שיש חשש להטיית הדין או חשד למשוא פנים עקב נסיבות שיש בהם ממש שאז על הדיין להחמיר ולפסול עצמו, ויכול הוא גם להחליט שאינו פוסל את עצמו, פוסק המהרשד"ם שמאחר במקרים מעין אלו יש שיקול דעת לדיין האם לפסול את עצמו, עליו לשקול האם פסילתו תיגרום נזק לצד השני ובכך לקתה מידת הדין.

...

לאחר החלטת בית הדין הנ"ל מתאריך 28/7/18, הוציאו שירותי הרווחה תסקיר בתאריך 5/9/18, ובעמוד 8 לתסקיר כותבת העו"ס לסדרי דין: "כאמור, קבע בית הדין בהחלטתו מיום 28/7/18 כי המשמורת תהיה אצל האב ואף פירט את זמני השהות של האם. למרבה הצער, האם מתנגדת להחלטה, אינה משתפת פעולה ועד למועד זה טרם הועברה המשמורת בפועל. ניסיון להעברת המשמורת בסיוע עו"ס לחוק נוער בעיר אלמונית והמשטרה לא צלח, הכל כאמור בעדכון. גם אנו סבורים, כי נוכח מעבר הדירה של האם לעיר אלמונית והקושי שלה לשמור על מקום האב בחיי הילדים, נכון יהיה כי הילדים יישארו בעיר פלונית במשמורת האב עד לקבלת דו"ח המסוגלות ההורית, אותו הופנו ההורים לקבל.

הרב אריה אוריאל – דיין מצטרף למסקנות הרב אברהם זרביב – דיין לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן: בקשת האם ובא כוחה לפסילת הרכב בית הדין הוגשה בחוסר תום לב מובהק, ונדחית על הסף.