אמנם בחדר מיון לא נימצאו ממצאים חריגי ובבדיקת בית החזה צוין כי: "בית החזה סימטרי, ללא דיפורמאציה, ללא אמפזמה תת עורית, ללא סימני חבלה חצוניים", גם בצלום חזה צוין "ללא חזה אויר" ובצילום צלעות נרשם שלא היו שברים.
בשים לב למצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה, לגילה במועד התאונה (57) ובשים לב לנכויות הזמניות ותקופת אי הכושר שנקבעה על ידי המל"ל, ולנוכח העובדה כי התובעת נאלצה לעבור ניתוח להחלפת שתלים, שוכנעתי כי התובעת נדרשה לסיוע מסיום מבני משפחתה וזאת מעבר לסיוע ההדדי הרגיל הקיים בתוך מישפחה נורמאטיבית (ר' למשל ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (19.11.1997); ע"א 142/89 גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ (31.12.1989)).
דיון והכרעה - לאור גילה של התובעת, תלונותיה כאבים בגב צואר וחזה, הטיפולים הרפואיים שעברה, המעקב הרפואי וטיפולי הפיזיותרפיה, מצאתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, ולפסוק לתובעת פיצוי בגין הנזק הלא ממוני על מלוא הסכום שהתובעת תבעה - 14,563 ₪ כפי שתבעה, זאת למרות שלא נמצא קשר להחלפת הקוצב.
...
בהקשר זה וברוח הדברים שנפסקו בע"א 3901/15 אביב תעשיות מתכת נ' ח'אלד בשאראת (פורסם בנבו) לא שוכנעתי כי התובעת הייתה מחויבת להעדיף או לבחור גמלת נכות מנפגעי עבודה על פני הגמלה שקבלה במסגרת הנכות הכללית, בפרט שאין מדובר בהפרש גבוה.
לאור כל האמור אני דוחה את הטענה לניכוי רעיוני.
התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 48,971 ₪ - פיצויים ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 7,450 ₪ וכן אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד לתשלום המלא בפועל.
