בצדק טוענים התובעים כי: "הנתבעת אינה מראה כל הליך מסודר של מו"מ או כל שמץ של כוונה מצד הבנק לנהלו כגון: דרישה של הבנק לקבל יותר מידע על הפרויקט, דרישה לחומר כתוב כלשהוא, תיכתובת מיילים בין הצדדים, דרישה להפגש או ניסיון לתאם פגישה" (סעיף 4 לסיכומי התשובה).
כמה ימים לאחר מכן, ביום 5.11.15, שלחה שיכון ובינוי מכתב לליברטי שבו נאמר:
"בהמשך לשיחות ופגישות שהתקיימו בנושא המגדל שבנידון ולאחר שקיבלנו מכם חומרים ראשוניים, אנו נהיה מוכנים להציע לכם... סך של 25 מיליון ₪ בתוספת מע"מ...".
איגר העיד כי לאחר קבלת הטיוטה הסופית מהבנק, הוא פנה למתווך הנדל"ן מר שמואל לוי, על מנת שיחפש קונה למקרקעין (עמ' 36 שורות 9-11).
אי זמונו של שום עד מטעם שיכון ובינוי ואף אי הצגת התכתובות שהם ניהלו ביניהם, פועלים לחובת הנתבעת.
בסעיף 30 להסכמים נקבע כי רק ההסכם מחייב וכי החברה: "לא תהיה קשורה בכל היתקשרות, הבטחות, פרסומים, הצהרות סידורים, מצגים, הסכמים, או התחייבויות בע"פ או בכתב, שאינן נכללות בהסכם זה... ומוצהר כי עם חתימת הסכם זה, הנם בטלים ומבוטלים". בנוסף, גם במכתב ששלח ב"כ התובעים לנתבעת בחודש פברואר 2016 בשם כמה מהתובעים, לא הוזכרה כלל הטענה בדבר ההבטחה לדירה לדוגמא.
...
סיכומו של דבר: הנתבעת הפרה את ההסכמים בשני מובנים: הראשון – היא הפרה את סעיף 15.11 להסכמים בכך שביטלה את ההסכמים למרות שהיא לא שקדה בתום לב על קבלת ליווי בנקאי ולא פעלה בשקידה סבירה לצורך כך. השני – היא הפרה את סעיף 29 להסכמים, שעה שלא הודיעה לתובעים על מכירת זכויותיה לצד ג' ולא ערבה למילוי התחייבויותיה לפי ההסכמים, ביחס לצד ג' שלו היא מכרה את זכויותיה בבניין.
מאידך, יש לקבל את תביעת התובעים בכך שהתנהלות הנתבעת גרמה להם לעוגמת נפש.
כמו כן, מאחר שהתביעה התקבלה רק בחלקה, תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד מופחת בסך כולל של 25,000 ₪ בלבד בצירוף עלות חו"ד השמאי מטעם התובעים ושכר טרחתו בגין זימונו לעדות, לפי קבלות.
