מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

תכתובת דואר אלקטרוני כראיה קבילה

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

האם תיכתובות אישיות שהועתקו מתיבת דואר אלקטרוני שהועמדה לרשות המשיב 2 (להלן: המשיב) במסגרת היתקשרות עסקית עמו הן ראיות קבילות במשפט? זו השאלה הניצבת במוקד בקשת רשות העירעור שלפני.
...
אשר להפרת הפרטיות מצדה של המבקשת, מקובלת עליי קביעתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לפיה המבקשת הפרה את זכותו לפרטיות של המשיב; וכשלעצמי איני רואה כל קושי להחיל את העקרונות היפים שנקבעו בהלכת איסקוב על ענייננו.
גישה זו אינה מקובלת עליי.
סופו של דבר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות הערכאות הקודמות, ומכאן שדין הבקשה להידחות.

בהליך קובלנה פלילית (ק"פ) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

משנפסלו תיכתובות הדואר האלקטרוני והמסרונים ובהיעדר עדות ישירה של אדם שיעיד על העברת הסודיות המקצועיים נותרו במנין הראיות רק תלונת המתלונן, הודעות הנאשם במישטרה ועדותו בבית המשפט המחוזי במסגרת ההליך האזרחי.
בחקירתו הנגדית בהליך האזרחי אמר נאשם 1 שהיה זה נאשם 2 שיזם הקמת חברה לסחר בטלפונים ואישר מייל אחד ששלח אליו נאשם 2 בו ביקש פרטי היתקשרות עם ספק מסוים ומבוקשו ניתן לו. אמרות אלו, שגם הן אינן מספיקות להוכחת עבירת שדול, ממילא אינן יכולות לשמש ראיה נגד נאשם 2, מאחר ונאשם 1 בחר שלא העיד ועל כן האמרות קבילות לחובתו בלבד.
...
לא זאת אף זאת, בישיבת 6.7.17 הודיע הסנגור שקיבל התראה על נקיטת הליכים משמעתיים ומשפטיים נגדו באופן אישי בשל מסמך שהוצג תוך כדי ניהול ההליך (אף שתוך כדי הצגתו בחקירה הנגדית לא הועלו בענין זה טענות הנוגעות לקבילות אלא רק לחסיון המוצג עצמו בהליך הנוכחי וניתנה החלטה המתירה לסנגור לשאלות שאלות שלא יהיה בהן משום גילוי סודות מקצועיים (ראו החלטתי בעמ' 88 לפרוטוקול).
סוף דבר תיק זה ייצר מתח חריף בין ראיות חפציות אשר מצביעות על אשמת הנאשמים ויכלו לבסס הרשעתם אפילו בעבירה חמורה מזו שיוחסה בקובלנה לבין פסול עמוק ויסודי שדבק בהשגת אותן ראיות וניהול רב פגמים וליקויים של ההליך מרגע חשיפת הראיות ועד עצם היום הזה.
המסקנה ברורה אחת ויחידה שיש לזכות את הנאשמים תוך מתן משקל בכורה לזכות להליך הוגן שהוא לב לבו של ההליך הפלילי.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

אין זה ברור כיצד לא ניתנה הדעת לאותה היתנהלות של העד האמור, לתכתובות דואר אלקטרוני, ולשאר הראיות אשר יפורטו בהמשך.
נחזור על הדברים האמורים תוך הפנייה להוראת סעיף 10ג, לפיה "אין האמור בסעיפים 10א ו-10ב כדי להכשיר ראיה שאינה קבילה מסיבה אחרת שבדין...". פקודת הראיות (נוסח חדש) קבעה את החריג לכלל לפיו עדות עד נשמעת בבית משפט, ואיפשרה במסגרת סעיף 10א לקבל, ואף להעדיף, דברים שאמר מחוץ לכתלי בית המשפט בהנתן התנאים שנקבעו במסגרת אותו סעיף.
...
תוכן הענינים עמוד תמצית הכרעת הדין - 3 הכרעת הדין בהרחבה - 16 עבירת מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין ועקרון החוקיות - 16 ראיות נסיבתיות - 21 על פרשנות ופרשנות יתר - 24 החלק הכללי לכתב האישום המתוקן - 25 אישום ראשון – פרשת הופס וקליר - 35 אישום שני – הקמת חברת דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ - 72 פרק א' באישום השני – קשירת קשר לפשע בהפעלת חברת דנה וניסיון לקבלת דבר במרמה - 73 חברת דנה – הקמתה, בעלי התפקידים במסגרתה ותחומי עיסוקה - 77 טיב פעילות חברת דנה - 85 פרק ב' באישום השני - פרשת יצואני גרוטאות המתכת - 88 פרק ג' באישום השני– פרשת נשר - 132 פרק ד' באישום השני – פרשת כי"ל דשנים - 150 פרק ה' באישום השני – פרשת שמן - 169 פרק ו' באישום השני – העברת כספי שוחד, הלבנת ההון, תצהירי שקר וקבלת דבר במרמה - 199 אישום שלישי – פרשת צ'יף אסיה - 216 אישום רביעי – הוצאת דו"ח ביקורת פנימי ופרוטוקולים חסויים ומסירתם לחברת דנה - 237 החקירה, התנהלותה, והתייחסות לטענות המקדמיות - 246 סוף דבר - 258 החלטתי להורות על זיכוי שלושת הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
לסיכום עניין זה, לא נחה הדעת מההתנהלות האמורה, ואין בתשובות ב"כ המאשימה כדי מתן הסבר של ממש לכך שהמשטרה חוקרת את עצמה.
המסקנה בהכרעת הדין, על זיכוי הנאשמים, אינה נובעת מהשתלשלות העניינים ביחידה החוקרת כאמור לעיל, אלא מהראיות עצמן, ומההכרעה לגופו של עניין, כמפורט לעיל.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לאחר בחינת הראיות וטענות הצדדים, אני מחליט לזכות את שלושת הנאשמים, מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

העוררים קבלו בסיכומיהם על כך שהמשיבים לא הביאו ראיות מטעמם ולא עשו מאמץ מינימאלי להשלים את תיק החקירה, והמסמך האחרון בראיות שהוגשו היה משנת 2012, מבלי שהתייחסו לתכתובת האלקטרונית בין החשוד ברצח לבני מישפחת המנוחה, תיכתובת שיש בה כדי להוכיח מעל לכל ספק שהרצח בוצע על רקע לאומני.
העוררים אף המציאו לועדה תיכתובת בדואר אלקטרוני (פייסבוק) בה היתחזה החשוד ברצח לידידה של המנוחה וחקר על זהותה הדתית של המנוחה.
על הנטל המוטל על המבקש הכרה בפעולה כפעולת איבה, עמד בית המשפט בע"ש 186/86 ישראל נ' הרשות המאשרת (פורסם בנבו):- "על הטוען לפגיעת איבה להציג... חומר כלשהוא, שלפיו ניתן יהיה לקבוע את ההנחה שהפגיעה היא "פגיעת איבה". אין חובה להציג ראיות קבילות, גם אין צורך לשכנע שמאזן ההסתברות נוטה לכיוון שהפגיעה היא פגיעת איבה דוקא, אולם יש להציג חומר כלשהוא, שיוכל לשמש יסוד לסבירות ההנחה שמדובר בפגיעת איבה".
...
לסיכום: שני גורמים חברו יחד ליטול את חייה של נערה צעירה ומוכשרת שכל עתידה לפניה.
אשר על כן, עם כל הצער לכאבם הקשה מנשוא של העוררים, ומאמציהם הכבירים, אין בידנו אלא לדחות את עררם ולקבוע כי אין להכיר בכך שבתם המנוחה נפגעה בפעולת איבה, והערר נדחה.
בנסיבות הקשות של מקרה זה, החלטנו לפטור את העוררים מהוצאות המשיבים.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

] "הנתבע טען כי לאחר סיום עבודתו של התובע במשרדו, לא דאג התובע להתנתק מחשבונותיו או לסגור את החלונות הרלוואנטיים במחשב והשאיר, ככל הנראה, את התכתובות שפסילתן מבוקשת, כשהן פתוחות על מסך המחשב. לטענתו, המיתמחה שהחליף את התובע, פתח את המחשב ונתקל בחלונות פייסבוק פתוחים, כאשר התכתובות האמורות הופיעו במסך הראשון שנגלה לעיניו. לטענת הנתבע, כאשר ראה המיתמחה את התכתובות, הדפיס את צלומי המסך, התנתק מחשבונו של התובע ומסר את הצילומים לנתבע. הנתבע טען כי המחשב הוא קניינו הפרטי וכי לעובד ניתנה רשות להשתמש בו לצרכי עבודה בלבד וככל שהתובע בחר להשאיר חומר אישי שלו על המחשב, שנועד לצרכי עבודה בלבד, לא יוכל לטעון מאום לגבי החומר שנותר על המחשב. אין בידינו לקבל את טענות הנתבע. בעיניין שבפנינו מדובר בתכתובת אישית של התובע, אשר בוצעה באמצעות הפייסבוק, ואשר, כפי שנטען, הגישה אליה נותרה פתוחה במשרדו של הנתבע למשך מספר חודשים לאחר סיום העסקתו במשרד הנתבע." ולבסוף, גם בעיניין זינגר קבע בית המשפט העליון (כב' השופט סולברג), כי העתקת תוכן של תיכתובת דואר אלקטרוני פרטית-אישית של עובד, שהושארה על מסך מחשב במקום העבודה לשעבר, על ידי המעסיקה, מהוה פגיעה בפרטיות, לפי חלופה 2(5) לחוק הגנת הפרטיות שעיקרה "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפירסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב"[footnoteRef:72].
נסכם ונציין, כי ראיות החברה ובכל הקשור להתכתבויות העובדת עם רופאים, וכפי שאלה הושגו תוך כניסה שאינה כדין לחשבון הפייסבוק של העובדת, אינן ראיות קבילות, ויש לפסול אותן.
...
] "לאור האמור, אנו קובעים כממצא עובדתי שמריה השאירה את עמוד הפייסבוק שלה פתוח על המחשב של העסק שהיה בשימושה [...] ובאופן הזה, ורק באופן הזה, נחשף דמיטרי, והנתבעים באמצעותו, לאותה התכתבות פוגענית [...] האם יש בכך כדי להצדיק את התנהלות הנתבעים? לדעתנו, לא. כל המשתמש במחשבים בימינו אנו יודע, שאין זה נדיר כלל וכלל שאדם מגיע אל מחשב במקום העבודה שהשתמש בו קודמו, עובד אחר או המעסיק עצמו, ומגלה שהמשתמש הקודם 'לא התנתק' (didn't logged out) מתוכנת המייל, הפייסבוק או כל תוכנה או מאגר קבצים אישי שלו, ועל כן הוא יכול ללא כל קושי לעיין במיילים, בפייסבוק או במידע אחר ש'שייך' למשתמש הקודם. מה אמור לעשות מי שנמצא בסיטואציה שכזו? לדעתנו, חובתו של המשתמש החדש 'לסגור' מיד את התוכנה שהשאיר חברו שהשתמש קודם לו במחשב, ולא לעיין במידע אליו נחשף. ודאי שאין הוא רשאי, כפי שנעשה כאן, להדפיס את המידע האישי אליו נחשף, או להעתיקו בדרך אחרת." ועוד נקבע באותו המקרה, כדלקמן: "... איננו מקבלים את טענת הנתבעים שבהעדר הוכחה בדבר שימוש אסור בפועל במכשיר הטלפון של התובעת, דין דרישתה לפיצוי בגין עצם תפיסת המכשיר להידחות, ונסביר.
] "הנתבע טען כי לאחר סיום עבודתו של התובע במשרדו, לא דאג התובע להתנתק מחשבונותיו או לסגור את החלונות הרלוונטיים במחשב והשאיר, ככל הנראה, את התכתובות שפסילתן מבוקשת, כשהן פתוחות על מסך המחשב. לטענתו, המתמחה שהחליף את התובע, פתח את המחשב ונתקל בחלונות פייסבוק פתוחים, כאשר התכתובות האמורות הופיעו במסך הראשון שנגלה לעיניו. לטענת הנתבע, כאשר ראה המתמחה את התכתובות, הדפיס את צילומי המסך, התנתק מחשבונו של התובע ומסר את הצילומים לנתבע. הנתבע טען כי המחשב הוא קניינו הפרטי וכי לעובד ניתנה רשות להשתמש בו לצרכי עבודה בלבד וככל שהתובע בחר להשאיר חומר אישי שלו על המחשב, שנועד לצרכי עבודה בלבד, לא יוכל לטעון מאום לגבי החומר שנותר על המחשב. אין בידינו לקבל את טענות הנתבע. בעניין שבפנינו מדובר בתכתובת אישית של התובע, אשר בוצעה באמצעות הפייסבוק, ואשר, כפי שנטען, הגישה אליה נותרה פתוחה במשרדו של הנתבע למשך מספר חודשים לאחר סיום העסקתו במשרד הנתבע." ולבסוף, גם בעניין זינגר קבע בית המשפט העליון (כב' השופט סולברג), כי העתקת תוכן של תכתובת דואר אלקטרוני פרטית-אישית של עובד, שהושארה על מסך מחשב במקום העבודה לשעבר, על ידי המעסיקה, מהווה פגיעה בפרטיות, לפי חלופה 2(5) לחוק הגנת הפרטיות שעיקרה "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב"[footnoteRef:72].
למען הסר ספק, גם איננו מקבלים את גרסת החברה לגבי כניסה 'מקרית ותמימה' לחשבון הפייסבוק של העובדת, ואנו סבורים כי המחלוקת העסקית בין הצדדים, העזה והיצרית, ושהביאה את החברה לתבוע את העובדת כבר שבועיים לאחר סיום עבודתה, יש בה כדי ללמד כי היה מדובר בחיפוש אקטיבי של מידע שנעשה מצד גורמי החברה על העובדת.
כמו כן, לאור מסקנה זאת, נשמט הצורך לדון בטענת העובדת, שטענה כי מדובר בפריצה של ממש שנעשתה לחשבון הפייסבוק שלה[footnoteRef:73].
] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות במלואה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו