מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תכנית עיצוב ארכיטקטוני כקריטריון להיתר בניה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

נוכח חשיבות הסעיף לענייננו, אביא אותו במלואו: שוכנע מוסד תיכנון כי בשל התנאים הייחודיים של ישוב או חלקים ממנו נידרש להתאים את הוראות תכנית זו לתנאים הייחודיים הנ"ל, יהיה מוסמך לאשר תכנית מפורטת שמטרתה חזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, על פי הוראות תכנית זו וכמפורט להלן: בתכנית מפורטת כאמור ניתן לקבוע כי יחולו בתחומה רק חלק מהוראות תכנית זו, או לקבוע הוראות שונות מהקבוע בתכנית זו בעניינים המפורטים להלן: שטחי בניה, יחידות דיור, גובה בניה, קוי בנין, עיצוב אדריכלי ותקני חניה.
בהחלטות נכתב כי העניין שבנידון אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה כדי שתיתנן רשות ערר למועצה הארצית.
...
סבורני כי פרשנות זו של המשיבות 1-2 אינה מתחייבת, בהכרח, מלשונו של סעיף 23, המונה במפורש את העניינים בהם ניתן לקבוע הוראות שונות מאלה שנקבעו בתמ"א: שטחי בניה, יחידות דיור, גובה בניה, קווי בנין, עיצוב אדריכלי ותקני חניה.
סבורני כי אילו השדרוג ההנדסי המלא היה עולה בקנה אחד עם תקן 413, או אז הייתה פוחתת עוצמת הבעייתיות שבעניין.
סבורני כי נוכח השאלה הפרשנית המתעוררת במקרה זה, העמדות השונות שהציגו המוסדות התכנוניים בנוגע לתקן 413, ובעקבות זאת השאלה האם הפך השדרוג ההנדסי המלא לשיטת חיזוק שהיא בבחינת חובה, אין מדובר בשאלה של בחירת שיטת חיזוק אחת על פני האחרת, כטענת המשיבות 1-2, אלא בעניין עקרוני, שיש לו השלכה רחבה על כל מי שיבקש לחזק את מבנהו תוך שימוש בשיטת השדרוג ההנדסי המלא.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בסעיף זה נקבע כי מקום בו אושרה תכנית לפי סעיף 23 לעיל "לא יחולו הוראות סעיפים 11-14, על פי העניין, על מבנים בתחום התכנית, אלא אם כן נאמר אחרת בתכנית לפי סעיף זה". על פי סעיף 23 האמור הגישה עריית ירושלים תכנית מתאר מקומית שמספרה 10038, המתייחסת למאפייניה הייחודיים של בניה בירושלים, ובין היתר לבנייה שלא כללה שימוש בבטון מזויין.
בימים 8.5.14, ו-14.5.14 החליט יו"ר הועדה המחוזית לדחות את בקשות העותרים לערור לועדת המשנה שליד המועצה הארצית, זאת לאחר שקבע כי העניין אינו עומד בקריטריונים לכך.
. אינה מתחייבת, בהכרח, מלשונו של סעיף 23, המונה במפורש את העניינים בהם ניתן לקבוע הוראות שונות מאלה שנקבעו בתמ"א: שטחי בניה, יחידות דיור, גובה בניה, קוי בנין, עיצוב אדריכלי ותקני חניה.
...
דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף.
משכך העתירה אינה מגלה עילה ודינה להידחות על הסף.
סוף דבר העתירה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אמנם, מן הראוי כי מועצת העיריה תאשר פרוגרמה לשטחי ציבור, בבחינת קיומו של הליך מינהלי תקין המבטיח שקיפות יישום הקריטריונים בכל הקצאה והקצאה.
דיון בעתירה השניה (עת"מ 63219-11-21) כאמור, במסגרת העתירה השניה ביקשו העותרים לתקוף את החלטת ועדת הערר לתיכנון ולבניה מחוז ת"א, מיום 7.10.21, שעניינה החלטת רשות הרשוי לאשר היתר חפירה ודיפון עבור בינוי המרכז למצוינות, החלטת הועדה המקומית לאשר בקשה להיתר בניה עבור מרכז המצוינות וכן אישור מליאת הועדה המקומית לתכנית העיצוב האדריכלית.
...
מנגד, טענו המשיבות, בהן הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן וכן עיריית רמת גן והוועדה המחוזית לתכנון והבניה מחוז תל אביב, כי דין העתירה לסילוק על הסף, הן מחמת שיהוי ניכר בהגשת העתירה ומעשה עשוי והן לגופו של ענין בהעדר כל בסיס לטענות העותרים.
סוף דבר העתירה השנייה בהינתן כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות את טענות העותרים גם ביחס לעתירה השניה.
סוף דבר התנגדות העותרים להקמתו של מבנה ציבורי במגרש הסמוך לביתם, הינה מובנת ואף לגיטימית מבחינתם, עת ביקשו להותיר המגרש כשטח ירוק ללא מבנים.
בהינתן כל האמור לעיל לא נותר לי אלא לדחות את שתי העתירות.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כמפורט בדברי ההסבר לתכנית "מטרת התכנית לקבוע הוראות ותנאים להבטחת שימור, שקום ותחזוקת המורשת הבנויה של העיר הרצליה הכוללת אתרים ואזורים הנושאים ערכים תרבותיים, הסטוריים וארכיטקטוניים. בבסיס שימור האתרים והאזורים עומדת ההנחה כי צרכי ההווה והעתיד קשורים ונשענים על זכרון העבר ומורשתו. בהתאם לאמור, ישמש השימור ככלי תיכנוני תרבותי וכלכלי משלים להתחדשות עירונית ולהחייאת המרקם הקיים ברחבי העיר. שימור המורשת הבנויה בעיר יביא לחשיפתה לציבור הרחב ולתושבי העיר ויהווה זכרון הסטורי למקורות התפתחותה של העיר הרצליה.". מעבר לתעוד התפתחותה של העיר הרצליה ולשימור ערכים אדריכליים, השימור חשוב בהיבט לאומי וערכי רחב יותר, שכן "התפתחות העיר הרצליה משנת הקמתה, 1924, מהוה עדות חיה להתפתחותו של מיפעל ההתיישבות הציונית בדרום השרון בעשורים הראשונים להקמת המדינה. המשמעות התרבותית הבולטת ביותר לכך היא עצם התבססותה של המושבה והפיכתה לעיר, תהליך דומה לעיורן של מושבות חקלאיות באיזור המרכז בעשורים הראשונים להקמתה של מדינת ישראל ..." (לחשיבות שימור מבנים ואתרים ולתרומת השימור לחברה ראו בין היתר ע"א 8366/99 עפרת נ' שר הפנים פ"ד נו(1) 155).
ערכיות השימור נבחנה בהיבט האדריכלי, על פי קריטריונים של עיצוב חללים פנימיים וחיצוניים, קונסטרוקציה, חומרי בניה וזהות האדריכל; ומבחינת הערך האורבני על פי קריטריונים של מיקום, ערך חברתי או הסטורי ומצב פיזי.
...
מקובלת עלי עמדת יו"ר הוועדה המחוזית כי מדובר בטענות ספציפיות לגבי אתר העותרת שאין להן השלכה רחבה, ואין הן נושאות אופי עקרוני או ציבורי שראוי לדיון במועצה הארצית.
אף אין בחשיבותו של האתר, כשלעצמה, כדי להקים עילה למתן רשות ערר (ראו החלטתי בעת"מ 38819-05-21 פרי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב מיום 10/4/22 פסקה 117 והפסיקה הנזכרת שם).
אין, אפוא, הצדקה לערב את המועצה הארצית באישור תכנית השימור בשל כך. סוף דבר: העתירה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 57223-11-20 מרכז שרות - לי בע"מ נ' ישראלה וסר אדריכלות ועיצוב בע"מ לפני כבוד השופט אביים ברקאי התובעת: מרכז שרות - לי בע"מ הנתבעת: ישראלה וסר אדריכלות ועיצוב בע"מ ב"כ התובעת: עו"ד גדעון גולדשטיין ב"כ הנתבעת: עו"ד חן בר און פסק דין
מכאן, אפילו היתה מקבלת קיבלה התובעת היתר בניה בתוך שבעה חודשים ממועד ההיתקשרות עם הנתבע, עדיין הבניה היתה אורכת ומסתיימת לפחות שנה לאחר מועד ההיתחייבות החוזית של התובעת מול רמ"י. הנתבעת הבהירה כי התיכנון האדריכלי של הפרויקט בוצע בידיעה מלאה ובהסכמת התובעת בשיתוף עם משרד "תא אדריכלים". עוד ציינה כי פעלה מידית בהתאם להסכם , פעלה לקבל תיק מידע בערייה והחלה לתכנן תוכניות הפרויקט עבור שני המזמינים יחדיו.
הנתבעת מנגד טענה שפעלה בהתאם לדרישות הכלולות ב"אמות המידה" שהם הקריטריונים המחייבים של סמל"ת, יבואנית הרכב; עוד טענה הנתבעת שהתובעת ידעה היטב על כך שהתבקשו הקלות; ובנוסף ציינה הנתבעת שלא נגרם כל נזק מהגשת התכנית עם הקלות.
...
עוד הוסיפה התובעת שרשור של טענות לפיו – אמנם הבקשה ממילא לא התקבלה על ידי רמ"י אבל גם אם היתה מתקבלת הבקשה – עדיין רשויות התכנון היו דוחות אותה.
סוף דבר לאור האמור לעיל התביעה נדחית.
לאור סכום התביעה וכן בהתייחס לסעיף 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי המפנה לענין קביעת שכר טרחה אל כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) התש"ס – 2000, אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו