נוכח חשיבות הסעיף לענייננו, אביא אותו במלואו:
שוכנע מוסד תיכנון כי בשל התנאים הייחודיים של ישוב או חלקים ממנו נידרש להתאים את הוראות תכנית זו לתנאים הייחודיים הנ"ל, יהיה מוסמך לאשר תכנית מפורטת שמטרתה חזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, על פי הוראות תכנית זו וכמפורט להלן:
בתכנית מפורטת כאמור ניתן לקבוע כי יחולו בתחומה רק חלק מהוראות תכנית זו, או לקבוע הוראות שונות מהקבוע בתכנית זו בעניינים המפורטים להלן: שטחי בניה, יחידות דיור, גובה בניה, קוי בנין, עיצוב אדריכלי ותקני חניה.
בהחלטות נכתב כי העניין שבנידון אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה כדי שתיתנן רשות ערר למועצה הארצית.
...
סבורני כי פרשנות זו של המשיבות 1-2 אינה מתחייבת, בהכרח, מלשונו של סעיף 23, המונה במפורש את העניינים בהם ניתן לקבוע הוראות שונות מאלה שנקבעו בתמ"א: שטחי בניה, יחידות דיור, גובה בניה, קווי בנין, עיצוב אדריכלי ותקני חניה.
סבורני כי אילו השדרוג ההנדסי המלא היה עולה בקנה אחד עם תקן 413, או אז הייתה פוחתת עוצמת הבעייתיות שבעניין.
סבורני כי נוכח השאלה הפרשנית המתעוררת במקרה זה, העמדות השונות שהציגו המוסדות התכנוניים בנוגע לתקן 413, ובעקבות זאת השאלה האם הפך השדרוג ההנדסי המלא לשיטת חיזוק שהיא בבחינת חובה, אין מדובר בשאלה של בחירת שיטת חיזוק אחת על פני האחרת, כטענת המשיבות 1-2, אלא בעניין עקרוני, שיש לו השלכה רחבה על כל מי שיבקש לחזק את מבנהו תוך שימוש בשיטת השדרוג ההנדסי המלא.