תכנית מתאר באזור נופש מטרופוליני

לטענת המערערים, הדבר נלמד מתמ"א 35 בה הוגדר "פארק מטרופוליני" כ"שטח פתוח במירקם ערוני שיועד בתכנית מתאר מחוזית לאיזור נופש מטרופוליני או לפארק מטרופוליני/איזורי"; קודם לאישור תמ"מ 21/3 כשהיו המקרקעין ביעוד "חקלאי/נוף כפרי פתוח" ניתן היה להקים בהם מבנים הקשורים לעיבוד חקלאי, גידול בעלי חיים, מתקנים ומוסדות הקשורים להתיישבות כפרית והיתה קיימת אפשרות תכנונית להרחבה לבניה אינטנסיבית למגורים על פי תמ"א/31.

...

לאור האמור אני דוחה את הערעור.

אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר ויש לדחות את הערעורים.

לאור האמור אני דוחה את הערעורים.

בין מטרות התמ"מ "שמירה על רצף של שטחים פתוחים גדולים בכלל, ועל עתודות קרקע לעיבוד חקלאי בפרט.." (סעיף 3 להוראות התכנית) סעיף 7.6.2 להוראות התכנית כולל הנחיות והוראות תיכנון לאיזור נופש מטרופוליני ולענייננו חשובות ההוראות הבאות: "1. תוכן תוכנית מתאר מקומית או תוכנית מתאר מחוזית חלקית, אשר תתייחס לכל האיזור בשלמותו.

...

הוועדה סברה כי לצורך בתכנון כולל יש להעניק משקל מכריע וכי הצורך בתכנון מפורט מביא אף הוא למסקנה כי מדובר בבקשה שאישורה מהווה סטייה ניכרת מתכנית בהתאם לתקנה 2(17) לתקנות סטייה ניכרת הקובע כי סטייה ניכרת תחשב גם סטייה מהוראות תכנית המתנות היתר בניה באישורה של תכנית מפורטת.

ביחס לטענה שתמ"מ 21/3 מאפשרת בנייה למטרות נוספות באזור נופש מטרופוליני "ובלבד שייעודם תואם ומשלים אזורי פיתוח גובלים", כך שלמעשה השימוש החורג המבוקש תואם תכנון כולל מוצע, הרי שגם דינה של טענה זו להידחות.

סוף דבר: אשר על כן ונוכח כל האמור לעיל, שתי ההחלטות, של הוועדה המחוזית, הן החלטות סבירות שאין מקום להתערב בהן, ואני דוחה את העתירה.

העותרים ישלמו למשיבה 1 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ ולמשיבה 2 סך של 10,000 ₪.

קשה שלא להתרשם כי "התוכנית" שאותה הוחלט לקדם "כתמ"מ חלקי", היא התוכנית היחידה שהוזכרה מוקדם יותר בהודעה – קרי, "תכנית מפורטת באיזור הנופש המטרופוליני". אכן, כפי שציינו העותרים, וכפי שעולה גם מפסק הדין בעתירת לובינסקי, תוכנית מתאר מחוזית חלקית עשויה לכלול הוראות מפורטות, כך שלא מדובר במונחים המוציאים זה את זה. בנסיבות אלה, ומבלי להביע עמדה לגבי הליכים אחרים המתנהלים, או עשויים להתנהל בעיניין, נדחית גם "הודעת ההבהרה". ודוקו, גם אם ניתן היה להסיק מן הנספח שצורף להודעת המדינה מיום 22.2.2018 ("פנייה תחרותית לקבלת הצעות להכנת תכנית מתאר מחוזית חלקית לאיזור נופש מטרופוליני – אנ"מ האירוס") כי מדובר בתוכנית המסתפקת בקביעת עקרונות תיכנון, הרי שלא ניתן לכך ביטוי בהודעה עצמה.

...

דין כלל הבקשות להידחות.

לפיכך – ולאור ההכרעה בעתירת לובינסקי, שהתבססה על טענה דומה להפרת פסק הדין – הבקשה נדחית.

קשה שלא להתרשם כי "התוכנית" שאותה הוחלט לקדם "כתמ"מ חלקי", היא התוכנית היחידה שהוזכרה מוקדם יותר בהודעה – קרי, "תכנית מפורטת באזור הנופש המטרופוליני". אכן, כפי שציינו העותרים, וכפי שעולה גם מפסק הדין בעתירת לובינסקי, תוכנית מתאר מחוזית חלקית עשויה לכלול הוראות מפורטות, כך שלא מדובר במונחים המוציאים זה את זה. בנסיבות אלה, ומבלי להביע עמדה לגבי הליכים אחרים המתנהלים, או עשויים להתנהל בעניין, נדחית גם "הודעת ההבהרה". ודוקו, גם אם ניתן היה להסיק מן הנספח שצורף להודעת המדינה מיום 22.2.2018 ("פנייה תחרותית לקבלת הצעות להכנת תכנית מתאר מחוזית חלקית לאזור נופש מטרופוליני – אנ"מ האירוס") כי מדובר בתוכנית המסתפקת בקביעת עקרונות תכנון, הרי שלא ניתן לכך ביטוי בהודעה עצמה.

אשר על כן, הבקשות נדחות.

" ובהמשך נקבע כי כל תכנית תכלול הנחיות שיתייחסו לשימור וטיפוח השטחים הפתוחים, פירוט סוגי פעילויות מותרות בשטח ובסעיף 7.6.2(4) נקבע כי: "הבניה והפיתוח באזור הנופש המטרופוליני יהיו על פי תוכניות מפורטות אשר יוגשו כהוראת תוכנית המתאר המקומית או המחוזית החלקית." מכאן עולה כי אין לקבל את עמדתה של העותרת לפיה, משעה שהאזור הוגדר כאיזור "נופש מטרופוליני" כל סירוב למתן היתר לשימוש במקרקעין כגן אירועים הנו בלתי סביר.

...

מצבם התכנוני של המקרקעין:, מקובלת עלי עמדת הוועדה המחוזית והועדה המקומית, לפיה על המקרקעין חלה עדיין תכנית המתאר רצ/1/1 לפיה ייעוד המקרקעין הנו לחקלאות בהתאם להוראת סעיף 10.2(2) לתמ"מ 21/3, הקובע כי: "תכנית מתאר מקומית ותכנית מפורטת שאושרה לפני יום תחולתה של תכנית זו תעמוד בתוקפה על אף האמור בתוכנית זו, למעט תכנית שבוטלה על ידי תמ"מ/3" יחד עם זאת חלה עליהם גם תמ"מ 21/3 במיגבלות שנקבעו בה. גישה זו מתיישבת עם העובדה לפיה תמ"מ 21/3 אינה קובעת באופן פרטני את ייעודם של המקרקעין שבתחומה ומותירה סוגיה זו לטיפולן של רשויות התכנון ואכן תוכניות המתאר הפרטניות נימצאות בהכנה.

אין אני סבורה שתהא זו מדיניות משפטית ראויה להורות לוועדה המחוזית לתת ידה להפרת החוק ואם עד כה גופי האכיפה אליהם פנתה הוועדה בהחלטתה נימנעו מלפעול, חובה על הוועדה המחוזית להפעיל את סמכותה ולמנוע איפה ואיפה לא על ידי הכשרתה של הפרה נוספת אלא על ידי מניעת פעילות מפרה על ידי אחרים.

לסיכום: לנוכח מסקנתי לפיה הוועדה המחוזית לא התייחסה לגופה של בקשה למתן היתר זמני, בהסתמך על התכנית העתידית המתגבשת, החלטתי לקבל חלקית את העתירה ולהחזיר הדיון לוועדה המחוזית על מנת שתשוב ותידון בבקשה למתן היתר זמני בתנאים.

בין היתר נקבע כי תוכן תכנית מתאר חדשה לעיר ראשון לציון, בה תצומצם ככל שניתן הבניה החדשה למגורים; לא תהיה הרחבת בניה למגורים בשטחי הנופש המטרופוליני או בשטחים חקלאיים (בשים לב לחריגה, כבר באותו מועד, מייעד האוכלוסיה בעיר לפי תכנית האב המאושרת לשנת 2020); יוגדלו שטח התעסוקה; ויווצרו איזורי תעסוקה ל"הייטק" (להלן: "מיסמך המדיניות התכנונית").

...

בהתייחס לטענת העותרים כי סעיף 133 לחוק התו"ב מקנה למועצה הארצית את הסמכות להחליט במשיכת התכנית הרי שדינה של טענה זו להידחות.

במקרה כזה נכונה פרשנות העותרים לאמור בסעיף 133 לחוק התו"ב. התכנית, מרגע שהוחלט על הפקדתה, אינה נחלתו של יוזם התכנית או מי שהמליץ להפקידה, היות וההחלטה על הפקדתה של תכנית או דחייתה, הפכה להחלטה סטטוטורית המחייבת לפעול בהתאם לסעיף 133 לחוק התו"ב. אני דוחה את טענת העותרים לפיה החלטת הועדה המחוזית התקבלה ע"י ממלאי מקום.

סוף דבר לאור האמור העתירה נדחית.