מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תכנית מפורטת בסמכות ועדה מקומית לתכנון ובנייה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

יפות לעניין זה קביעות בית המשפט העליון בסעיף 9 לפסק הדין בעיניין רמות, כדלקמן: "מושכלות ראשונים של דיני התיכנון והבניה במשפטנו הם כי תכנית מתאר ארצית ניצבת בראש הפירמידה הנורמאטיבית של תכניות המתאר על דרגותיהן השונות, ובהיעדר הוראה אחרת בתכנית המתאר הארצית עצמה גוברות הוראות תכנית המתאר הארצית על הוראות התכניות המצויות מתחתיה בהירארכיה התכנונית (ראו: סעיפים 131-129 לחוק התיכנון ובניה; עע"ם 10112/02 אדם טבע ודין נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה, מחוז ירושלים, פ"ד נח(2) 817, 840 (2003); ע"א 1968/00 חברת גוש 2842 חלקה 10 בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, נתניה, פ"ד נח(1) 550, 571-570 (2003))." זאת ועוד, בכל הנוגע להצעת העותרת ובהתאם לה תוקנה במסגרת התכנית הסמכות לאשר תוספת הקומות על ידי הועדה המקומית, הרי שלעניין זה הנני מקבלת במלואה את עמדת המשיבות ובהתאם לה אין זה מסמכותה של הועדה המחוזית להוסיף על סמכויותיה של הועדה המקומית הקבועות בסעיף 62א' לחוק התיכנון והבנייה, אשר לית מן דפליג אינן כוללות סמכות לאישור תכנית תוך תוספת קומות כאמור ובודאי שאינן כוללות סמכות לאישור תכנית המותנית באישור הועדה למר"מ. סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט, הנני מוצאת לקבל את העתירה באופן חלקי ולהורות על השבת הדיון בבקשה נשוא הדיון לועדה למר"מ על מנת שזו תנחה את רת"א לבחון את הבקשה ולקבוע האם ניתן לאיין את הסיכונים הבטיחותיים הכרוכים בחריגה ממגבלת הגובה המבוקשת במסגרת התכנית על ידי הנמכת גובה הבניין המבוקש.
...
לאחר שבחנתי את טענות העותרת בהקשר זה, נחה דעתי כי דינן להידחות.
לאור האמור, הרי שאין בידי לקבל טענת את העותרת ולפיה הפרשנות אשר ניתנה על ידי הוועדה למר"מ בכל הנוגע לחלוקת הסמכויות בינה לבין רת"א שגויה.
יפות לעניין זה קביעות בית המשפט העליון בסעיף 9 לפסק הדין בעניין רמות, כדלקמן: "מושכלות ראשונים של דיני התכנון והבניה במשפטנו הם כי תכנית מתאר ארצית ניצבת בראש הפירמידה הנורמטיבית של תכניות המתאר על דרגותיהן השונות, ובהעדר הוראה אחרת בתכנית המתאר הארצית עצמה גוברות הוראות תכנית המתאר הארצית על הוראות התכניות המצויות מתחתיה בהיררכיה התכנונית (ראו: סעיפים 131-129 לחוק התכנון ובניה; עע"ם 10112/02 אדם טבע ודין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז ירושלים, פ"ד נח(2) 817, 840 (2003); ע"א 1968/00 חברת גוש 2842 חלקה 10 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נתניה, פ"ד נח(1) 550, 571-570 (2003))." זאת ועוד, בכל הנוגע להצעת העותרת ובהתאם לה תוקנה במסגרת התכנית הסמכות לאשר תוספת הקומות על ידי הוועדה המקומית, הרי שלעניין זה הנני מקבלת במלואה את עמדת המשיבות ובהתאם לה אין זה מסמכותה של הוועדה המחוזית להוסיף על סמכויותיה של הוועדה המקומית הקבועות בסעיף 62א' לחוק התכנון והבנייה, אשר לית מן דפליג אינן כוללות סמכות לאישור תכנית תוך תוספת קומות כאמור ובוודאי שאינן כוללות סמכות לאישור תכנית המותנית באישור הוועדה למר"מ. סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט, הנני מוצאת לקבל את העתירה באופן חלקי ולהורות על השבת הדיון בבקשה נשוא הדיון לוועדה למר"מ על מנת שזו תנחה את רת"א לבחון את הבקשה ולקבוע האם ניתן לאיין את הסיכונים הבטיחותיים הכרוכים בחריגה ממגבלת הגובה המבוקשת במסגרת התכנית על ידי הנמכת גובה הבניין המבוקש.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כיום, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 43 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), לועדות התיכנון המקומיות סמכות לאשר בעצמן תכניות מתאר בעלות השלכה מקומית מצומצמת, וזאת בהתאם לרשימת הנושאים הסגורה המפורטת בסעיף 62א לחוק (ראו: עניין אחים עופר, פס' 13-14 לפסק דינה של כב' השופטת דליה דורנר).
...
אני סבורה כי יש לפסוק הוצאות, לאור העובדה שכלל טענות העותרים נדחו, בהתאם להלכות פסוקות של בית המשפט העליון, ואף בהתאם לפסק דיני בעניין לזובסקי אליו הפניתי את העותרים.
על כן ישלמו העותרים בשתי העתירות כדלקמן: למשיבות 2-1 ישלמו העותרים בשתי העתירות סכום כולל של 25,000 שקלים.
בנוסף, ישלמו העותרות בשתי העתירות ליזמים סכום כולל של 25,000 שקלים נוספים שיחולק באותו אופן.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

טענה נוספת שהעלו העותרים, כפי שפורט לעיל, היא, שהופר סעיף בהסכם הפשרה/פסק הדין הקובע כי "התיכנון מחדש יוכן כתכנית אחת לכל השטחים נשוא התיכנון מחדש". בעיניין זה, הוסבר בדברי ההסבר לתכנית המלונאות כי: "תכנית זו מישתלבת בתוך תכנית כוללת למיתחם עיר ימים, אשר מקודמת במקביל לתכנית זו (בסמכות הוועדה המחוזית), ואשר מטרתה להשלים את תיכנון המיתחם התיירותי והנופי השלם של דרום נתניה. בשל דחיפות הפיתוח של המלונאות בדרום נתניה, במיוחד על רקע השלמת הבניה של מיתחם המגורים הגדול בעורף, הוחלט על פיצול התכניות באופן שתכנית זו תקודם כתכנית בסמכות הוועדה המקומית במהירות רבה". אכן, לא בדיוק מה שנקבע בהסכם הפשרה, אולם הסיבה לפיצול הובהרה, והיא ראויה ומוצדקת.
...
וכן: "מיצוי הליכים וביקורת שיפוטית – בפתח הדברים נבהיר כי יש טעם רב בקביעה שצד אשר לא מיצה את טענותיו בהליכים מול הרשות המנהלית אינו יכול לבוא ולהעלות טענות אלה במסגרת הליך של ביקורת שיפוטית. מסקנה זו נובעת ממושכלות היסוד של הביקורת השיפוטית, והיא יפה גם לתחום התכנון והבניה, שבו היא אומצה בשורה של הלכות ביחס למי שלא התנגד לתוכנית. במסגרת כך נקבע כי ככלל, אין להעלות בעתירה המוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים טענות תכנוניות שלא הועלו בהליכי התנגדות לתוכנית. כן נקבע כי לא ניתן "לעקוף" הליך תכנוני שמתנהל על פי דין באמצעות הגשת עתירה במישרין לבית המשפט".
ההפרות הנטענות של הסכם הפשרה (העדר תסקיר השפעה על הסביבה; העדר תכנון בתכנית אחת), כאשר דנים בהן לא מלכתחילה, אלא בדיעבד, שנים אחרי כניסת התכנית לתוקף, ועל רקע כל האמור לעיל, הן הפרות שאינן יורדות לשורשו של עניין, הן לא פגעו ולא גרעו מאומה בהגשמת תכלית ההסכם, ואין בכוחן להביא לביטול התכנית או לעיכוב במימושה ובמתן היתרי בניה לפיה.
לסיכום כל האמור לעיל, העתירה נדחית, הן על הסף, הן לגופה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ככל שהמבקשים סבורים כי היתר הבניה חורג מהוראות התכנית המקורית או שהוראותיה התכנוניות אינן מאפשרות הוצאת היתרי בניה, יואילו נא ויפנו אל הערכאה המוסמכת לכך – ועדת הערר [עע"ם 317/10 שפר נ' יניב, פסקה 15 (נבו 23.08.2012); בר"ם 4342/20 שוקר נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה טייבה, פסקה 3 (נבו 28.06.2020); בר"ם 5999/20 חנייא נ' אגודת קרית חב"ד בעיה"ק צפת (נבו 27.08.2020)].
בהנתן כל אלה ובהיתחשב בכך שעל פי הסכם הפשרה לא נגרעו סמכויות מוסדות התיכנון ליישם את הוראות הסכם הפשרה על פי שיקול דעתם [סעיף 20 להסכם הפשרה], אינני רואה מניעה מבצוע עבודות הפיתוח מכוח הליכי רשוי שמתבססים על התכנית המקורית, חלף התקנת תכנית מפורטת חדשה או הרחבת קו גבול תכנית המלונאות, כך שתחפוף את מלוא תחום היתר הבניה.
...
אף לא שוכנעתי כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף כנגד ביצוע העבודות.
סוף דבר – הבקשה נדחית.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי, בהתחשב בהיקף הטיעון בכתב ובעל-פה אני מחייב את המבקשים בשכר טרחת ב"כ המשיבות 2-1 בסך 10,000 ₪ וכן מחייבם בסך 5,000 ₪ לזכות משיבי המדינה שהגישו תגובה ראשונית ותמציתית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

העותרת יזמה תוכנית מתאר מפורטת (422-0640862), בסמכות הוועדה המקומית לתיכנון ובניה אלעד, במסגרתה התבקשה תוספת של קומה ביעוד למסחר (להלן: "התוכנית").
...
איני מקבלת את טענת העותרת כי בשל כך שהועדה המקומית אפשרה לה ליזום את התוכנית, ולתוכנית ניתן תוקף כדין, ואף הוגשה בקשה למתן היתר בניה תואם את התוכנית, מושתקת הועדה המקומית ומנועה מלדרוש מהעותרת הצגת תימוכין קניינים.
סוף דבר בנסיבות המפורטות לעיל מתייתר הצורך לדון באותו חלק בהחלטת ועדת הערר שעניינו בשינוי ברכוש המשותף המבוקש על פי ההיתר, מה עוד שנראה כי נושא זה ניתן לפתרון בהמשך לאחר שתוסדר המחלוקת הקניינית בעניין זכויות הבניה.
נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית .
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו