כפי שכבר נאמר, אם שומת ברמן נכונה, אך מאידך לא תבוצענה בה הפחתות (במישרין או בדרך של קזוז) גם במצב קודם וגם במצב החדש, נראה שהמערערת תרצה בתוצאה שכזו אך המשיב לא ירצה (שכן קרוב לוודאי שהפער בין התוכניות יגדל ויביא לעליית סכום ההיטל), ואם מקבלים את שומת ברמן לפיה יש לבצע הפחתות אזי יש לתקן את שומת וירניק בהתאם על ידי ביצוע הפחתה גם במצב הקודם וגם במצב החדש ואז יתכן שיתברר שההיטל ששולם על פי שומת וירניק שולם בחסר ואולי בייתר.
הן וועדת הערר והן השמאי ברמן חששו ממצב לפיו המשיב ישלם היטל השבחה ביתר, אולם מסקנותיהם ביחס לכך היו שונות זו מזו;
השמאי ברמן, היתייחס לכך במסגרת הבהרותיו (מיום 24.10.2012) לפנייה שהופנתה אליו מועדת הערר, במסגרת סמכותה לפי סעיף 15(א) לתקנות התיכנון והבנייה (סדרי הדין בוועדת ערר בעררים לפי סעיף 14 לתוספת השלישית לחוק), התשע"א – 2010 להפנות שאלות לשמאי המכריע.
לפי קביעתו, הגם שלאור העובדה שהוא לקח בחשבון הפחתות בקביעת שווי המצב הקודם קיימת אפשרות שיגרם עוול למשיב, אך זה אינו שיקול שעליו לקחת בחשבון מבחינה שמאית, וכלשונו (בסעיף 8):
"מן הבחינה השמאית היתה זו עלולה להיות טעות חמורה אילולא הבאתי בחשבון מקדם דחיה לפינוי הדייר המוגן גם במצב הקודם, שהרי פינוי הדייר המוגן מהוה עניין מעכב הגורם לדחיה הן במצב הקודם והן במצב החדש.
לא ברור לאיזה קזוז התכוונה הוועדה, שכן אין כאן "זכות" שניתנת לקזוז ולא ברור אם הקזוז צריך להעשות בשומת וירניק או בשומת ברמן, והאם הקזוז ייעשה גם לגבי המצב הקודם וגם לגבי המצב החדש או שמא לגבי אחד מהם - כשקיזוז כזה בצד אחד של המשוואה, אינו נכון ואינו אפשרי מבחינה שמאית.
" ולכן החליטה בסיפא של ההחלטה כי: "יש לקזז מתשלום היטל ההשבחה את הרכיב ששולם בעבר במלואו ללא הפחתות...".
סמכות וועדת הערר מתמצת בקביעת היטל ההשבחה הנובע מפעולה תכנונית, ואם היא אינה חולקת על השמאות עצמה, אין לה סמכות לידון בטענות כגון טענות קזוז.
...
כך למשל, בע"א (מרכז) 1958/03 שרה ציפמן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה (פורסם בנבו, 24.10.2007) נפסק, ביחס לתיקון שומה על דרך של הפחתה, כי המערערת זכאית להשבה של סכומי היטל ששילמה ביתר לפי השומה המתוקנת: "אם מצאה הוועדה לנכון ולראוי, לתקן טעות שנפלה על דרך של הפחתת חיוב, יהיה זה צודק אם תאפשר לנישום לקבל החזר של תשלום ששילם ביתר; במיוחד כאשר הליכי גביית ההיטל בגין אותו נכס טרם הסתיימו כפי שהיה בענייננו. טעמים של חוקיות גביית המס וגביית מס אמת, תקינות ההליך המינהלי, הגנה על קניינו של הפרט ועצם שיקול הדעת המוקנה דווקא למשיבה לתקן את השומה תומכים לדעתנו במסקנה שאליה הגענו.".
עוד נקבע, כי מסקנה זו בדבר חובת ההשבה: "תואמת גם את הפסיקה שהכירה בכך שאחת מהתכליות שביסוד חוקי המס היא התכלית של גביית מס אמת, שלשם הגשמתה לא יהא זה ראוי ליתן תוקף לתוצאת מס שאינה צודקת, היוצרת 'עיוות מס' הואיל והנישום ישלם מס אף כי העילה שעמדה ביסוד גבייתו חלפה לה מהעולם, ולא נותר עוד הצדק לשלמו" (ראה: ת"א (י-ם) 9224/07 הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לירושלים (פורסם בנבו, 9.2.2009, ערעור על פסק הדין נדחה (ע"א 2761/09), להלן: "עניין הפטריארך").
סוף דבר
הערעור מתקבל במובן זה, שהוראת הקיזוז שבהחלת הועדה מבוטלת, וההיטל שיגבה מהמשיב יהיה בהתאם לשיעור ודרך החישוב שבשומת ברמן בלבד.
בנסיבות המיוחדות כאן, כשלא ברור אם ההיטל ששולם, מביא לתוצאה כספית הגורמת עוול למי מהצדדים, לא ראיתי מקום להשית הוצאות על מי מהצדדים, ואני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
