חלקם האחר (כיום, חלקה 45) סווג לייעודים שונים: איזור מגורים, איזור מסחרי, דרכים ושצ"פ.
בין השנים 1999-1995 פירסמה המשיבה 1, הועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים (להלן – הועדה המקומית), ביחס למקרקעין, הודעות על הפקעה מכוח סעיפים 190-189 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התיכנון והבניה או החוק), בהתאם לתוכנית 3488.
בהמשך, לפי הצעת בית המשפט, גיבשו הצדדים הסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה (12.6.17), על פיה יידונו שתי סוגיות מרכזיות: א. שווי המקרקעין המופקעים.
...
יישומן של קביעות פסק הדין בעניין מסרי בענייננו מוביל למסקנה כי יש לדחות את טענת המבקשת כי היא זכאית לפיצוי בגין מלוא השטח המופקע.
בכך לא די על מנת להביא למסקנה כי התגבשה בענייננו הבטחה מנהלית תקפה, העומדת במלוא התנאים המצטברים שנקבעו בדין לשם גיבושה - לרבות היותה הבטחה מפורשת, ברורה וחד משמעית; סמכות נותן ההבטחה לתתה; כוונה להקנות לה תוקף משפטי; ויכולת למלא אחריה (ראו ע"א 3781/07 אליהו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה (31.5.2009), בפסקה 24 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר).
גם בהנחה שהתגבשה הבטחה שעניינה מתן זכויות בנייה למבקשת, אשר הופרה, לא הובהר כיצד הפרת ההבטחה הנטענת מביאה למסקנה כי אין ליישם בענייננו את הוראות ההפחתה הקבועות בדין.
התוצאה היא כי על המשיבות לשלם למבקשת פיצויי הפקעה בגין השטח העודף שהופקע מעבר ל-40% משטח חלקה 6, בהתאם לחלופה א שבחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, בסכומים הבאים: 1,027,456 ₪ (המועד הקובע – 17.4.95); 108,300 ₪ (המועד הקובע – 2.4.98); 119,196 ₪ (המועד הקובע – 23.8.99).