תיקון 113 לחוק העונשין בניית שיקול דעת שיפוטי בענישה

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב הע"ז 36800-10-18 מדינת ישראל נ' א.א.מ.ת. בניה ויזמות בע"מ ואח' בפני כבוד השופטת אירית הרמל בעיניין: המאשימה מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה ע"י ב"כ עו"ד: דן טוניק הנאשמים 1. א.א.מ.ת. בניה ויזמות בע"מ 2. אל חן פואד ע"י ב"כ עו"ד: חי אוזן גזר דין

דיון והכרעה: שלב ראשון: תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) הוסיף לחוק העונשין את סימן א1 אשר עניינו הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה.

...

משנקבע כי עסקינן באירוע אחד, שבו הועסקו בבת אחת, בהעסקה אחת, 12 עובדים זרים – נחה דעתי כי אירוע זה כולל עבירה אחת של הפרת חובת פיקוח ומניעה של עבירות שביצע הנאשם.

עם זאת, משקבעתי כי עסקינן באירוע אחד ובו עבירה אחת, מתחם העונש הוא ממילא מ-0 ועד העונש המקסימלי ועל כן אני מקבלת את טענת הנאשם, לפיה הסך של 10,000 הוא הרף התחתון של מתחם העונש.

בפסיקה נקבע כדלקמן: "...במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי אין מניעה להגיע למסקנה כי בנסיבות מקרה מסוים יש לקבוע מתחם ענישה לפי הקנס הנקוב בחוק לגבי עבירה יחידה (גם כאשר באירוע כלולות מספר עבירות או מספר "יחידות עבירה"), כשם שאין מניעה להגיע למסקנה כי יש לקבוע מתחם ענישה הלוקח בחשבון הכפלה אריתמטית על יסוד "יחידות העבירה", כל עוד הדברים נעשים לאחר הפעלת שיקול דעת ובהתאם לנסיבות כל מקרה, ה"תקרה" המירבית האפשרית של מתחם הענישה היא הצטברות עונשי המקסימום בכל אחד מה"מעשים" אך אין משמעות הדבר כי תקרה זו תהווה בהכרח – או לרוב – את הרף העליון של מתחם הענישה, שכן עליו להיקבע בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטיות" (ראו פס"ד שמש חי וכן ע"פ(ארצי) 36941-09-19 מדינת ישראל – שופרסל בע"מ (3.3.2020).

דיון - קביעת מיתחם העונש ההולם תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (הלן – חוק העונשין), הסדיר את הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה בקובעו מנגנון תלת שלבי בעת גזירת העונש.

ביהמ"ש קבע כי מיתחם העונש ההולם כולל קנס שנע בין 10,000 ₪ ל – 25,000 ₪ בציינו את תיקון 116 לחוק שהחמיר את הענישה בעבירות תיכנון ובניה וגזר על הנאשם קנס בסך 20,000 ₪ יחד עם התחייבות להמנע מבצוע עבירה לפי פרק י' לחוק בסך 30,000 ₪ למשך שנתיים וצו הריסה לבנייה נשוא כתב האישום.

...

משכך אני קובעת כי עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים בנסיבות מקרה זה היא בינונית בהתחשב בגודל הנכס והעובדה כי השימוש האסור בנכס לא הופסק.

נוכח כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את כלל השיקולים ובשים לב לענישה הנוהגת, אני סבורה שיש למקם את הנאשם בנסיבותיו קרוב לרף הנמוך של המתחם שנקבע על-ידי.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 18,000 ₪ אשר ישולם ב-10 תשלומים, חודשיים שווים ורצופים החל מיום 21.4.2023 ובכל ראשון לחודש שאחריו.

עוד אני מורה כי צווים אלה יירשמו בפנקסי המקרקעין.

דיון - קביעת מיתחם העונש ההולם תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (הלן – חוק העונשין), הסדיר את הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה בקובעו מנגנון תלת שלבי בעת גזירת העונש.

ביהמ"ש קבע כי מיתחם העונש ההולם כולל קנס שנע בין 10,000 ₪ ל – 25,000 ₪ בציינו את תיקון 116 לחוק שהחמיר את הענישה בעבירות תיכנון ובניה וגזר על הנאשם קנס בסך 20,000 ₪ יחד עם התחייבות להמנע מבצוע עבירה לפי פרק י' לחוק בסך 30,000 ₪ למשך שנתיים וצו הריסה לבנייה נשוא כתב האישום.

...

משכך אני קובעת כי עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים בנסיבות מקרה זה היא בינונית בהתחשב בגודל הנכס והעובדה כי השימוש האסור בנכס לא הופסק.

נוכח כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את כלל השיקולים ובשים לב לענישה הנוהגת, אני סבורה שיש למקם את הנאשם בנסיבותיו קרוב לרף הנמוך של המתחם שנקבע על-ידי.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 20000 ₪ אשר ישולם ב-10 תשלומים, חודשיים שווים ורצופים החל מיום 20.7.2023 ובכל עשירי לחודש שאחריו.

עוד אני מורה כי צו זה יירשם בפנקסי המקרקעין.

דיון והכרעה: על פי תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה, מיתחם העונש ההולם ייקבע בהתאם לעיקרון ההלימה ולשם כך נידרש בית המשפט להיתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, תוך מתן הדעת לרשימה המפורטת בסעיף 40ט(א) לחוק.

בהקשר זה אוסיף ואציין את המובן מאליו: בית משפט שמקל בעונשו של עבריין נשק מכביד על החברה שנאלצת להגן על עצמה - על כל בניה ובנותיה - מעברייני נשק.

...

באשר לטענת ב"כ הנאשם כי עסקינן בנאשם המעוניין להשתקם, אכן רצון זה עומד לטובתו ולבטח יעמוד לטובתו בעתיד, אך סבורני כי אין עניין זה כדי לגבור על הצורך בשיקום המרחב הציבורי.

" באשר לטענת ב"כ הנאשם כי אף אדם לא נפגע בשל העבירות שעבר הנאשם הואיל והנשק לא היה "נשק מלוכלך" (לא נעשה בנשק שימוש פלילי או ביטחוני), סבורני כי אין לקבל טענה זו כלל.

סבורני כי ברור לכל, גם למאשימה וגם לב"כ הנאשם, כי אילולא היה נתפס הנאשם במעשיו, הנשקים היו פועלים ויורים בסופו של דבר, שלא כדין, בין אם למטרות חבלניות, למטרות פליליות, עברייניות וכיו"ב. העניין האמור כוחו זהה גם לטענה בדבר משך זמן נשיאת הנשקים, בין אם לזמן קצר או ארוך.

הדברים עולים בקנה אחד עם תיקון 116 לחוק בכללותו, שנועד להכביד על עברייני הבנייה בהחמרת הענישה ובאמצעי האכיפה העומדים לרשות גורמי האכיפה: "נדבך מרכזי נוסף בהצעת החוק הוא עידכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שניתן להטיל על עבריינים, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית. זאת היות שמניע מרכזי בבצוע עבירות בנייה הוא הרווח הכלכלי הגדול שניתן להפיק מכך" (ס"ח תשע"ז מס' 2635 מיום 25.4.2017 עמ' 884, ה"ח הממשלה תשע"ו מס' 1074 עמ' 1426).

בנסיבות אלה, כאשר התייחסתי לתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז־1977 (הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה(, אף אם הייתי בוחר להלך בדרך בה הלך כב' בית המשפט המחוזי בעיניין ארקו וגרין הנ"ל (כב' השופטת א' פינק), לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי, וממה נפשך.

...

לאור האמור לעיל, אני סבור כי סכום הקנס המנהלי שהושת על הנאשם בסך 100,000 ₪ הוא ממילא בתחתית מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין, וכאמור לא הוצגו נסיבות חריגות דיין המצדיקות להפחית ממנו, כנדרש.