תיקון תביעה נציגותית בקשה ואישור

הנתבעת טוענת, כי ישנה חשיבות להסכם הפשרה ולפסקי דין המאשרים אותם החל משיקולים של איכות היחסים בין צדדים לפשרה דרך קיומם של חיי מסחר תקינים ועד לשיקולי מדיניות שיפוטית והקלת העומס על בתי המשפט ומשכך יש ליתן תוקף להסכמי פשרה ובודאי שלא לעודד חזרה ממנה למעט כאשר יש טעם מיוחד כבד משקל ומשכנע.

הנתבעת טוענת, כי התובע השתהה כ-4 חודשים עד שהגיש בקשה לתיקון הסכם הפשרה ו-9 חודשים עד שהגיש את התביעה לביטול ותוך כדי התקופה ביקש לאכוף את ההסכם ומכאן חזקה כי נחשף לטעות לראשונה כאשר עתר לאכיפת ההסכם.

...

לאחר ששמעתי את עדוית הצדדים שוכנעתי כי בגיבוש הסכם הפשרה מיום 8.7.18 נפל פגם במפגש הרצונות.

לכך מתווספים הדברים שאמר בית הדין עצמו במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין עת המליץ על צמצום הסכם הפשרה במסגרת התביעה הראשונה ועת רשם כי הוראות סעיף 4 אינן עולות בקנה אחד עם הוראות סעיף 3 ואלה מביאים לכלל מסקנה, כי מדובר בטעות בניסוח הסכם הפשרה.

מדברים אלה, עולה כי גם אם הנתבעת סברה כי מדובר בהסכם המהווה סילוק מלא וסופי של כל תביעות התובע כלפיה, הרי שהתובע לא התכוון לכך ועל כן לא התקיים מפגש רצונות אמיתי בין הצדדים ואין בפני חוזה מחייב ולכל הפחות שוכנעתי כי מצד התובע מדובר בניסוח שאינו משקף את ההסכמה מצידו והוא רשאי לבטל את החוזה.

כמו כן, יש לחייב את רמ"י בהוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ. טענות רמ"י: רמ"י טענה כי דין התביעה להדחות מן הטעמים הבאים: רמ"י פעלה כדין ובאופן מקצועי וענייני בחייבה את התובעים בשיעור דמי חכירה מהוונים לפי החלטה 1273 שהנה ההחלטה שעמדה בתוקף במועד הקובע לקביעת שיעור התשלום, שהנו המועד שבו הוגשה הבקשה לרמ"י הכוללת את כל המסמכים והאישורים הדרושים.

שמה של התורה נלמד ממהותה, לפיה תוצאות הפגם, לרבות הסעד שיינתן על ידי בית המשפט, הן יחסיות, במובן זה שהן עשויות להשתנות ממקרה למקרה לפי חומרת הפגם, מיהות הגורם התוקף את ההחלטה המינהלית, אופי הנזק שניגרם לאדם עקב הפגמים שנפלו בהליך, והאפשרות לרפא את הפגם ולתקן את המעוות [בג"ץ 9461/00 אגודת המים בעמק הירדן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' שר התשתיות הלאומיות ([פורסם בנבו], 12.12.2006); בג"ץ 7767/07 אסרף נ' שר הפנים ([פורסם בנבו], 27.3.2008) (להלן: פרשת אסרף); עע"מ 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתיכנון ולבניה ([פורסם בנבו], 5.5.2008)].

...

הוראה דומה מופיעה גם בהחלטת 1246, לפיה "תחילת תוקפה של ההחלטה לא תהיה מותנית בפרסומה אלא אם כן נקבע אחרת בהחלטה". אין בידי לקבל גישתה זו של רמ"י. אכן, חוק רשות מקרקעי ישראל והחלטה 1246 מלמדים אותנו כי אין באי פרסום ההחלטה כדי להביא לבטלות מוחלטת של ההחלטה.

אין בידי לקבל טענה זו. החלטה 1273 האריכה את תוקף החלטה 1268 עד למועד כניסתה לתוקף של החלטה 1273.

סוף דבר, אני מקבלת את התביעה, ומורה לרמ"י להקצות לתובעים את המקרקעין נשוא התביעה, הידועים כמגרש 30, חלקה 30, גוש 20451 ביישוב קציר, וזאת כנגד תשלום דמי חכירה מהוונים מופחתים בשיעור של 31% משווי המקרקעין, ובהתאם לכך, לחתום על חוזה פיתוח עם התובעים.

נתבעות מס' 1 ו-3, כפי שהוגדרו בכתב התביעה, אינם הנתבעים הנכונים, כפי שהובהר על ידי הנתבעת מס' 1 בכתב ההגנה ובדיון, ועל כן אני מתקנת את שמה.

נציג הנתבעת מס' 2, מר אריק הפנר, העיד כי ההזמנה בוצעה דרך אתר זאפ על ידי התובעים ולאחר שההזמנה אושרה, שלחה הנתבעת מס' 2 לתובעים את כרטיסי הטיסה ובכך הסתיים טיפולה.

גם התובעים במהלך הדיון לא טענו לרשלנות כלשהיא של הנתבעת מס' 2 בבצוע ההזמנה, ונראה כי אף לטעמם עשתה הנתבעת מס' 2 עבודתה נאמנה, עת פנו התובעים אליה בבקשה לעזרה לאחר שחזרו לארץ.

...

לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, כולל את התנהלות הנתבעת ורשלנותם התורמת של התובעים, הגעתי למסקנה לפיה יש לחייב את הנתבעת בשיעור של 70% מעלות שני הכרטיסים שנרכשו בסך של 1,250 ₪ (שער יורו 3.9148), וכן הוצאות משפט בסך 200 ₪ לכל אחד מהתובעים.

לסיכום, הנתבעת מס' 1 תשלם לשני התובעים יחד את סכום כולל של 1,650 ₪, תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

כאמור, התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחית.

לא למותר לציין, כי אילו היתה המבקשת עותרת לתיקון בקשת האישור כך שתכלול גם תביעה נגזרת לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין בתביעת הדיירים, וגם בהנחה שבית המשפט היה נעתר לבקשת התיקון, אזי היתה עומדת לחברה ולדיירים הזכות להשיב לטענות אלה ולסתור אותן, לרבות באמצעות הגשת תצהיר מטעמם.

...

לסיכום נקודה זו, גם אם החברה לא היתה פעילה, לא היה בכך כדי להצדיק את דחיית בקשת האישור נגד הדיירים (ככל שהמבקשת היתה מבססת קיומה של עילת תביעה לכאורית לחברה נגד הדיירים).

אינני סבור שהמקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים יוצאי דופן, זאת בפרט משעה שכב' השופטת רונן בהחלטה מ-11.2.2021 חייבה את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הדיירים, שזוהי דרך המלך בעניין זה. איני רואה צורך להרחיב בסוגיה זו מעבר לאמור לעיל, משעה שממילא דין בקשת האישור להידחות בהיעדר עילת תביעה נגד הדיירים.

סוף דבר נוכח כל האמור, הבקשה לאישור תביעה נגזרת נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 8690/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' כשר כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מנורה חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ע' גולמוב) מיום 20.10.2022 בע"א 50958-01-22 בשם המבקשת: עו"ד אמיתי סביון בשם המשיבים: עו"ד אלשחברי עבד אלרחמן ][]פסק-דין

ביום 25.11.2021 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת, המקבל את תביעת המשיבים בעיקרה.

בהמשך, פירט בית המשפט המחוזי כי מקום בו הוטל על הנהג "אמצעי תיקון" בדרך של התליית הרישיון, כבעניינינו, תקנה 550(א) לתקנות התעבורה קובעת דרך יידוע ספציפית – משלוח הודעה בדואר רשום או מסירה אישית; וכי תקנה 550(ב) לתקנות קובעת חזקת מסירה, לפיה יראו הודעה שנשלחה בדרך זו "כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלה" (ההדגשה הוספה – י' כ').

וממילא, טענה זו, המועלית כעת לראשונה, סותרת את עדותו של הנהג, שאישר כי ההודעות נימסרו לכתובתו הנכונה (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מיום 3.11.2021; וכן בתעודת עובד הציבור מטעם משרד התחבורה, בעמ' 96-95 למוצגי מנורה, שם פורט מען דברי הדואר).

...

לעומתו, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה לפיה אין מקום להימנע מהחלת חזקה זו בנסיבות דנן, ובהתאם לכך "לא על המבטחת [מנורה – י' כ'] היה הנטל להוכיח את נסיבות אי-דרישת דבר הדואר הרשום, אלא על הנהג". מסקנתו זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עליי.

על רקע האמור, ובדומה לכלל שנזכר לעיל – אין מקום, לעמדתי, לסטות מהסכמות עובדתיות אליהן הגיעו הצדדים, למעט במקרים חריגים שבחריגים, ויש להיזהר אף יותר מקום בו מדובר בערכאת ערעור.

לעמדת בית המשפט המחוזי, שהינה, כאמור, מקובלת עלי – משעה שנשלחה הודעת ההתליה בהתאם להסדר הקבוע בתקנה 550(א) לתקנות, יש מקום להחיל את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות, ולבחון האם עלה בידו של הנהג להפריך את החזקה, בהתאם לאמור בסיפא של תקנה זו. האם עלה בידו של הנהג להפריך את חזקת המסירה? בית משפט השלום התרשם באופן ישיר מעדותו של הנהג, וקיבל את גרסתו לפיה לא היה מודע להתליית הרישיון במועד האירוע.