תיקון רישום בספרי מקרקעין לאחר סיום הסדר מקרקעין

ביום 24.09.2012, ניגשו המשיבים לרשות, וחתמו על חוזה חכירה, המעגן את "סיפוח" שטח המריבה לחלקתם, וזכויותיהם נרשמו, בהעדר היתנגדות, בספרי המקרקעין, בסמוך לאחר מכן (30.10.2012).

היא סקרה את המסמכים המצויים בכל אחד מתיקי הצדדים המנוהלים אצלה, עמדה על השוני בגבולות המגרשים, לפני הרישום ואחריו, תוך ניסיון להסביר את הגורמים האפשריים שיצרו אותו, וסיימה בכך, שעריכת שינוי בשלב הנוכחי, תהא אפשרית רק בהסכמת המשיבים, כיוון שלראייתה, עניין לנו בסכסוך בין שכנים.

אלו, נזכרים בהמשך לסעיף 125 שלעיל, הקובע כי "אין בכך לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969". סעיפי ההחרגה בפקודת ההסדר, שעליהם נסמכים המבקשים שלפני (אף כי טיעוניהם מתמקדים בעיקר בחלופות המנויות בסעיף 93), הם כדלקמן: "93. שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במירמה, או שזכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על היתיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר.

...

מדובר בהסכמה לגיטימית ומקובלת, עליה, אין חולק, המבקשים חתומים.

מסקנה זו מתעצמת אף לנוכח התעלמותם של המבקשים, שוב ושוב, ממכתבי הרשות, במהלך ביצוע המדידות והכנת תוכניות הרישום, שאליהם, מצופה היה מהם להיות ערים וליתן דעתם, ובמידת הצורך התנגדותם, במועד הקבוע לכך.

משהמשיבים התנגדו למינוי מומחה, ומשלא עמדו המבקשים בנטל הכבד, להוכחת עילה לשינוי הרישום - אין מנוס מדחיית בקשתם.

לאור כל האמור לעיל - הבקשה לשינוי רישום הזכויות בשטח המריבה - נדחית.

"מגמת המחוקק היתה שעם רישומה של זכות, הנתנת לרישום, בספר החדש לאחר ההסדר יתהווה כעין "לוח חלק" לגבי אותה זכות, והדרכים לסתירת הרישום בטענת זכויות, שמקורן מלפני פתיחת הספר החדש, הן צרות ביותר.

סעיפים אלה מפרטים את המקרים בהם ניתן לתקן את המירשם לאחר שהסתיים הליך הסדר, ובהם נקבע שניתן לתקן - זכות שרישומה הושג במירמה (סעיף 93), טעויות סופר בפנקס (סעיף 95), השמטת זכות או אי דיוק של זכות שהייתה רשומה בפנקסים הקיימים (סעיף 96), והפרשי מדידות (סעיף 97).

התובע הסתפק בטענה כללית של מעשה מירמה והטעייה, ובסעיף 9 לסיכומיו טען "אין ספק שטעות ברשום או תרמית או מירמה או טעות מדידה בעת רישום המקרקעין בהסדר". התובע לא הפנה באופן ישיר לסעיף ספציפי בחוק, אך מהאמור נראה כי התובע טוען לתחולת סעיף 93 לפקודת ההסדר: "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במירמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על היתיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר." מעבר לטענה כללית של מירמה התובע לא הסביר מהו מעשה המירמה לו הוא טוען, ולא תמך את טענתו בפסיקה או ראיות.

...

ולו על מנת להפיס במעט את דעתו של התובע, בחנתי את התביעה לגופה ומצאתי כי התובע לא עמד בנטל הנדרש וכי יש לדחות את התביעה גם לגופה.

על עמדה זו לפיה בנו מעוניין לרכוש הקרקע או לבצע עסקת חליפין, חזר גם בדיון שהתקיים ביום 30.1.14 בבקשה לביזיון בית משפט בת"א 39481-05-12: "המשיב מוכן לשלם את מחיר הקרקע למנהל, ומוכן בעסקת חליפין, אבל עדיין לא מצא את הנכס והקרקע מחוץ לכפר ביינה... אבקש שלא למצות את הדין ולתת לנו אפשרות למו"מ על מנת להכשיר את הקרקע." (עמ' 9, ש' 30-23) "... הוא נמצא שם כדי לשמור על הנכס שהוא הולך להכשיר אותו ולשמור אותו... הנתבע הוא גם זוג צעיר, והוא מנסה יחד עם אביו.... ואני ישבתי עם נציגה מהמינהל." (עמ' 11, ש' 22-19) "ננסה בכל דרך בהקדם האפשרי לקבל איזה שהיא הסכמה או הצעה על מנת לרכוש את הנכס." (עמ' 9, ש' 30-29) מכאן, שמתבקשת המסקנה שאם הקרקע היא שלו או של אביו עוד משנת 1956, מדוע שיבקש לרכוש את הקרקע? ולבצע עסקת חליפין תחתה? לא נעלם מעיניי כי התובע לא השלים פרטים מהותיים באשר להסכם- לא הוכחת זיהוי של הצדדים, לא הוכחת זיהוי של המקרקעין ו/או של העדים שחתמו בתחתית ההסכם, עמדת יורשי המוכר, אי רישום הזכויות ו/או דיווח עליהם ממועד ההסכם ובשנים שלאחר מכן.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שהתביעה נדחית, הן מחמת התיישנות והן לגופה.

סעיף 22 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] מורה: " זכויות המדינה במקרקעין יחקרו ויוסדרו, בין אם נתבעו רשמית ובין אם לאו... ". גם אם זכויות הבעלות בשטח של 207.88 מ"ר מהחלקה היו של מורישי המשיבים – מלוא הזכויות בגוש 7002 חלקה 7 הופקעו ע"י שר האוצר, ולאחר שניתנה הודעת הקנייה שפורסמה ברשומות ב- 25.5.80, לפי סעיף 19(1) לפקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור] 1943, נרשמו הזכויות ב - 19.2.89 בהליך הסדר בבעלות המדינה, ולא קמה עילת מירמה לתיקון רישום הזכויות במירשם.

בהודעת ההקניה, שפורסמה ברשומות, נאמר מפורשות: " המקרקעין המתוארים בתוספת, שביחס אליהם פורסמה הודעה לפי סעיף 5 לפקודה ... יהיו לקניינה הגמור והמוחלט של מדינת ישראל ". בתוספת להודעת ההקניה נרשם מפורשות : " חטיבת קרקע ... גושים ארעים 7002 ... ". השמוש במונח "אירעי" נעשה באשר במועד זה טרם הסתיים הליך ההסדר.

אריה קמר בספרו " דיני הפקעת מקרקעין " בעמ' 279-280 מוסיף : " בעל זכות במקרקעין שאינה רשומה אינו זכאי לקבל הודעה אישית ... מסירת ההודעות האישיות אינה אקט קונסטיטוטיבי שעשייתו יוצרת את ההפקעה ... אין להתנות את תוקפן של ההפקעה... במסירת הודעה אישית לבעלי הזכויות השונות במקרקעין [שאינם רשומים במירשם המקרקעין – י.ג.] ... מחדל במסירת ההודעה אינו פוגע בתוקף ההפקעה". באשר לפירסום הודעת ההקניה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות – אין חובה למסור מסירה אישית של ההודעה למי שזכותו רשומה בפנקס המקרקעין.

...

עוד הודיעו המשיבים בסעיף 45 לתגובתם בבקשה לסילוק על הסף : " הליך דנא לא נועד מבחינת הסעד המבוקש לקבלת הצהרה על בטלותה או ביטולה של ההחלטה המנהלית להפקיע את הקרקע ". בדיון שהתקיים טענו המשיבים בעמ' 18 לפרוטוקול שיש להם טענות כנגד ההפקעה משנת 80': " [א] שלא ניתן היה לתת הודעה לפי סעיף 19 לאחר שהליך ההסדר החל, באשר עם תחילת הליך ההסדר מוקפאים כל הדיספוזיציות בעניין המקרקעין [ב] ... הודעת ההפקעה פורסמה למטרה ציבורית, ובפועל התברר [שהמטרה כיום – י.ג.] לצורך מגורים [ למטרת בניה למגורים – י.ג.] . מעולם לא היה צורך ציבורי בהפקעה. ... [ג] נודע לנו לראשונה על ההפקעה ב-2004 ". גם שלוש טענות אלו אינן מעמידות עילה לביטול רישום הבעלות ע"ש מדינת ישראל מכוח הפקעה, ולפיכך גם אם היתה מוגשת בקשה לתיקון התביעה – לא ניתן היה להיעתר לה .

סוף דבר [א] התביעה נמחקת על הסף בהעדר עילה.

[ב] המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.

סופיות הליכי הסדר המקרקעין: (א) תביעת התובעים היא למעשה תביעה בה עותרים התובעים לתקן את הרישום שנעשה בפנקס הזכויות עם סיום הליכי ההסדר.

(ב) מבין האפשרויות הקיימות לעתור לתיקון פנקס הזכויות, האפשרות הרלבנטית לענייננו היא האפשרות הקבועה בסעיף 93 לפקודת ההסדר, שם נקבע: "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במירמה, או שזכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על היתיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט יראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר". (ג) על פי סעיף 93 לפקודת ההסדר, תיקון פנקס הזכויות אפשרי (בכפוף לדיני ההתיישנות) במקרים מסוימים בלבד, הנקובים בסעיף זה, ואלה הם המקרים: (א) כאשר רישומה של זכות בספרי המקרקעין הושג במירמה; (ב) כאשר זכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש; (ג) כאשר זכות שהייתה רשומה בפנקס קיים נרשמה בו שלא כשורה; ואולם, נקבע, כי השמוש בסעיף 93 לפקודה, לשם תיקון רישומים שנעשו בספרי המקרקעין, יעשה רק במקרים מיוחדים ונדירים, כפי שנקבע ב נקבע בע"א 7744/12 שעלאן נ' מדינת ישראל ואח' (14.8.2014): "חוק המקרקעין ביקש לחזק את זכותו של בעל הזכות הרשומה ולהבטיח יציבותן של זכויות רשומות במקרקעין מוסדרים, על ידי ביצור אמינות המירשם ועיקרון וודאות המירשם. לכן, נקבע בפסיקה כי תיקון הרישום ייעשה במקרים חריגים בלבד, נוכח עיקרון סופיות המירשם, הבא לידי ביטוי בסעיף 81 לפקודת ההסדר "..

...

אשר על כל האמור לעיל הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני נעתר לבקשת התובעים להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול ההחלטה מתאריך 9.5.2018, עד למועד בו הוגשה הבקשה בפועל.

(ב) הנני דוחה את "הבקשה הנוספת" להארכת המועד להגשת תשובה לבקשת הנתבעת לסילוק על הסף.

(ג) הנני דוחה את בקשת התובעים לביטול פסק הדין.

בתאריכים 13.10.1958 ו- 23.12.1958 נערכו בירורי התביעות על ידי פקיד ההסדר ובסופו של יום התקבלו החלטות לרישום הזכויות בחלקות על שם האחים (ראו הקטעים מלוח ההחלטות שצורפו כנספח ד' לתעודת עובד הציבור, נ/4) בטרם הסתיימו הליכי ההסדר ובטרם פורסם לוח הזכויות ונרשמו הזכויות על שם האחים בלישכת רישום המקרקעין, הוגש לפקיד ההסדר טופס ויתור על זכויות מס' 14-65 מיום 9/1/1959 הנחזה להיות חתום על ידי אסעד לפי ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר (מס' 17/115) מיום 31/12/1958 שצורף לטופס הויתור (נספח ו' לתעודת עובד הציבור נ/4 להלן בהתאמה: טופס הויתור).

נטען כי מיום השלמת הרישום על שם קק"ל חלפו כששה עשורים וכי המנוח אסעד מעולם לא כפר בזכותה של קק"ל. עוד נטען כי לא נפל כל פגם במסמכי העסקה, כי אין בסיס לטענת הזיוף או לטענות בדבר מירמה וכי על פי הדין אין מקום לשנות ולתקן את הרישום שבוצע על פי פקודת הסדר הזכויות במקרקעין.

אחד העקרונות המרכזיים שנקבעו בפקודת סדור הקנין ואומצו גם בפקודת ההסדר, היה עיקרון "עליונות המירשם" או עקרון "סופיות הרישום". כך בסעיף 43 לפקודת סדור הקנין נאמר "פרט למותנה בפקודה זו, הרי אם נרשמה קרקע בספר האחוזה החדש יפסול הרישום כל זכות הסותרת אותו רישום " ובסעיף 81 לפקודת ההסדר נאמר כי "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום". עקרון זה מוצא ביטויו גם בסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.

עיון בהסכם המכר מעלה כי המנוח הצהיר בו כי קיבל חלק מהתמורה (440 לירות), וכי יתרת הסכום תשולם לו לאחר שיתייצב בלישכת רישום המקרקעין או אצל פקיד ההסדר לצורך העברת הזכויות.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה תמונה ברורה, לפיה המנוח אסעד מכר את חלקו במקרקעין לקק"ל וקיבל בגין כך תמורה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 25,000 ₪.